אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ב. › פירוש ו

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ב. · פירוש ו

פירוש ה

תוס׳ ד״ה שמא יקלקלו בגמ׳ דייק וכו׳ וליכא למימר דדיעבד נקט משום טמא במוקדשין או אינו מומחין אבל חש״ו אפילו לכתחלה שוחטין באחרים רואין עכ״ל בתחלה עלה במחשבה לפני דכוונת התוס׳ להחמיר יותר בגדול אינו מומחה מבחש״ו משום דבגדול אפשר דלא ידקדקו הרואין כ״כ לכן אין ליתן לו לכתחלה לשחוט משא״כ בחש״ו מסתמא ידקדקו יותר ומצאתי פי׳ זה בפלתי סי׳ א׳ וכן בהגהות ק״ז רע״א זצ״ל ליו״ד ואע״ג שיש קצת סתירה לזה מתוס׳ לקמן ד״ה דליתא קמן עיין בפלתי ז״ל מה שכתב בזה, אולם אחר העיון אני רואה כי לא עלה על דעת התוס׳ לומר כן ובפרט אם הי׳ כוונתם לכנוס בפרצה דחוקה כזו להחמיר בגדול אינו מומחה יותר מבחשו״ק נגד הסברה החיצונה הי׳ מפרשים את זאת בפירוש ולא הי׳ סומכין בכעין זה על המבין מעצמו, אבל כוונתם פשוטה דהנה לאותן האוקימתות שמתרצים האי ״וכולן״ דקאי אטמא במוקדשין או אאינן מומחין ואינן מוחזקים הרבותא דמתניתין חומרא הוא ולא קולא דודאי פשיטא היא דאם אחרים רואין ומעידין שלא נגע ושחט שפיר דמהני לטהר ולהתיר דלא גרע מכל עדיות שבתורה דע״א נאמן באיסורין ומה לי הוא או אחר הרואה את המעשה אלא ודאי הרבותא לחומרא דצריכין אחרים רואין ולא סגי בלא״ה בליתא קמן ולא סמכינן לומר דודאי נזהר מליגע או דספק טומאה ברה״ר טהור ולרבינא דלא סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה אבל לענין חשו״ק הוא להיפך הרבותא לקולא דאשמעינן דלא בעינן כוונה לשחיטה ולאפוקי מחכמים דר״נ דבעי כוונה כדלקמן י״ב ע״ב, אבל הא דבעינן אחרים רואין ליכא שום רבותא מאחר דכבר קתני ברישא שמא יקלקלו את שחיטתן וממילא ידעינן דבלא אחרים הוה עכ״פ ככל ספק בשחיטה דלהחמיר, ולפ״ז אי וכולן קאי רק אחשו״ק לחוד מוכח שפיר דאין מוסרין להם לכתחלה לשחוט באחרים רואין דאל״כ למה נקט בדיעבד דוקא ולא לכתחלה כיון דעיקר הרבותא השריותא היל״ל רבותא יותר דאפילו לכתחלה, משא״כ אי וכולן קאי נמי אטמא ואינן מומחין ומוחזקים הרבותא הוא לחומרא דצריך אחרים רואין ואיכא למימר שפיר דלכתחלה נמי שוחטין באחרים רואין והא דנקט בדיעבד לאשמעינן דאפי׳ בדיעבד צריך אחרים רואין בליתא קמן ולא סמכינן ארוב ודו״ק כי הוא ברור כשמש ופלא על הגאונים ז״ל שלא נחתו לעומק הפשט בזה.

בטור סי׳ א׳ פסק דקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו אם שחט בינו לבין עצמו כשר בדיעבד, ותמהו עליו הא אין לקטן שום נאמנות, ותירץ הפלתי ז״ל דלגבי מומחה לא בעינן הגדתו דהא מצא תרנגולת שחוטה בשוק ג״כ כשרה וכן מומר ששחט אע״ג שאין לו נאמנות משום דכיון דמומחה הוא ודאי שחט שפיר ולא חיישינן לקלקול שאירע לו וה״נ בקטן שהוא מומחה ויודע לאמן את ידיו, עכתד״ק, ופלא גדול בעיני איך דימה הגאון זצ״ל דברים שאינן דומים ורחוקים זמ״ז כרחוק מזרח ממערב, דודאי גדול בר דעת שרוצה לשחוט כהוגן אין קלקול יוצא מת״י מן הסתם אבל קטן הגם שיודע לשחוט שחיטה הגונה כיון שאין לו דעת שלימה מאן לימא לן דלא רצה עתה לקלקל בידים כדרכן של קטנים לחבל ולהשחית, וצע״ג, ומכח זה נולד לי קושי׳ על הא דדייק בגמ׳ שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו, והא שפיר נקט שמא יקלקלו כדי לכלול גם האי דינא של קטן אומן ומומחה שהוא ג״כ פסול לשחיטה מפני שהוא מועד לקלקל אשר ע״ז מורה לשון לכתחלה כמש״כ התוס׳ ד״ה התם כדקתני טעמא על הכל מעריכין וכן רש״י ז״ל לקמן על יקלקלו, כתב דמועדים הם לנבל בידים וא״כ טובא אתא לאשמעינן במה דנקט לשון לכתחלה, ואח״כ מצאתי שכוונתי בקושי׳ זו להגאון יריעות שלמה בבית יד שלו הי״א, ומה שתירץ שם הוא דוחק, ומה שנלפענ״ד הוא עפ״י מה שכתב החדושי ר״ן ז״ל הביאו הרא״י כמה פעמים בדפין שלפנינו דלגבי כותי ניהו דאינו חשוד לקלקל בידים רק כיון שאינו חושש אלפני עור אנו חוששין שישחוט בלי זהירות הראוי׳ וממילא יארע לו הקלקול ובזה חלוק כותי ממומר דמומר זהיר ומדקדק עד מקום שידו מגעת לשחוט כראוי משא״כ כותי כיון דלא איכפת לי׳ אם יקלקל השחיטה אינו זהיר כראוי ולפ״ז גם כאן בקטן ניחא דלא צריכין לטעמא דיקלקל בידים ובכוונה אשר ע״ז מורה לשון יקלקלו דבלא״ה לא עדיף מכותי ששחיטתו פסולה בלא עומד על גביו משום דאינו חושש אלפני עור וחיישינן שיארע לו קלקול ה״ה בקטן שאין לו דעת ובוודאי אינו חושש אלפני עור ולא עדיף מכותי ולכן שפיר קאמרינן דעדיין האי לשון לכתחלה שמורה קלקול בידים מיותר, ודעת הטור דקטן המוחזק אצלנו לבעל נאמנות כמו שסמכינן עליו להביא ע״י בשר ממקולין אפילו ברוב טבחי עכו״ם ה״ה בשחיטה בינו לבין עצמו כשהוא מומחה ורגיל, - ולא חיישינן שלא ידקדק בשחיטה או שיקלקל בידים ודוק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה