אור ברסלב
דוד המלך ועוצמת התהילים על ספר התהילים › סגולות במזמורי התהלים

דוד המלך ועוצמת התהילים

על ספר התהילים · סגולות במזמורי התהלים

ומתוך קובץ מכתבי בעל "צמח צדק" זיע''א

סגולות במזמורי התהלים וכח אמירת התהלים

דוד המלך היה נשמת כלל ישראל, כמו שנאמר "תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ", כמו שכתוב: שדוד המלך היה עושה ספר התהלים עבור כל סוגי בני אדם, וכולם יכולים למצוא את עצמם בספר תהלים עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן. וזה שכתוב "וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", בכל מצב שיהיה. כוס של ברכה טעון הגבהה טפח מן השולחן, וכוס של ברכה של דוד שהיא ספר תהלים, מגביה טפח ומבטל כל הקטרוגים. מובא בקובץ מכתבים בשם הרה''ק מליובאוויטש בעל צמח צדק זצ''ל: אילו ידעתם, אמר הרה''ק בעל צמח צדק זצ''ל, כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל מחיצות ועולים בעילוי אחר עילוי, בלי שום הפרעה, ומשטתחים לפני אדון עולמים, ופעולתם בחסד וברחמים.

וסגולה לכל מי שנצרך לישועה לומר ב' פעמים תהילים כמנין כּפּר (150 פרקים בספר התהלים, כפול 2 = 300 = כפר), באמירת התהילים עושים פעולה למעלה.

בכל מזמורי התהלים יש כח עצום וכח מרפא, הגנות וסגולות נפלאות לכל עת צרה ושמחה... שעין לא תשורנו. בזוהר הקדוש פרשת וישלח קע''ט: בוא וראה, באֵלו השירות והתשבחות שאמר דוד המלך, יש בהם סודות ודברים עליונים בסודות החכמה...

מה פירוש: "מזמור"? ומהו כח מזמורי התהלים?

"מזמור" - מלשון לזַמֵר, מלשון מַזְמֵרָה. כמו שהמזמרה מזמרת וקוצצת את הקוצים היבשים והעלים היבשים המפריעים לצמיחה ולפריחה, כך אמירת מזמורי התהלים (ושיר השירים) מזמרים את כל החוחים ומקצצים את כל המזיקים והמקטרגים עלינו ועל כל עם ישראל. ולכן חשוב לקרוא מזמורי תהלים לפני התפילה (פסוקי דזמרה), כי על ידי כך: המזמורים מקצצים את כל הקטרוגים, ומְפָנִים את הדרך לתפילתנו כדי שתעלה לשמים ללא הפרעות וקטרוגים.

ה"זמירות" כדי לזמר העריצים, ולהכרית את כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה.

זֶמֶר מחתך את אוייבי ישראל, אוייב ישראל הוא הנחש:

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

אחרי אותיות זמר (אחרי ז' באה ח', אחרי מ' באה נ', אחרי ר' באה ש') באות אותיות נחש, כיון שהזֶמֶר מכרית את הנחש.

כח אמירת התהלים חותך (מזַמֵר) המקטרגים ומגרש המזיקים

הרב שמואל שטרן שליט''א ב"שיר בינה" עמוד נ''ה עפ''י מה שכתב השל''ה: "כי בין שמים וארץ הוא מלא מקטרגים שלא מניחים לעלות את התפילה, ורז''ל תיקנו פסוקי דזמרה לחתוך אותם שתוכל התפילה לעלות, והם שתי כיתות הנקראות מחלת ולילית. למחלת יש תע''ח כתות כמנין מחלת, וללילית יש ת''ף כתות כמניין לילית. והם ממלאים את חלל העולם.

מחלת היא הכל מחולות ושמחה וממנה נמשכים לאותם הליצים שמחה של זימה. ולילית היא מלשון יללה וממנה נמשכים בעלי מרה שחורה ויגון ואנחה. ומחלת הולכים עמה תע''ח כתות וכולן מחוללות ומשוררות בחלילין, ולילית הולכים עמה ת''ף כתות והיא הולכת ומייללת וכולם עונות אחריה. והתיקון להכניע הקליפות ההם, הוא מצד עשות טוב הרומז על פעולתם. דהיינו להכניע לילית הוא בלב נשבר ובתפילה בדמעות, ולהכניע את מחלת הוא בשמחה של מצווה. ויתכן שזה מה שעשה דוד המלך להכניע את הקליפות ההם בעשיית הטוב הרומז לפעולתם, היינו: בנגינות של שמחה ונגינות של תוגה דקדושה. וזה סוד הפסוק: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת" היינו: לנצח ולהכניע את קליפת מחלת ולילית בנגינות של שמחה ותוגה דקדושה. וזה שאמר פעם "לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת" היינו: לנצח את קליפת מחלת, בנגינות שמחה דקדושה הרומז לפעולתה שהיא הכל מחולות ושמחה כשמה מחלת. ופעם אחת: "לַמְנַצֵּחַ עַל ידיתון (יְדוּתוּן)" (תהלים ע''ז, א') הנה כפי הכתוב "ידיתון" ביוד, הוא עולה בגימטריא 480 כמנין לילית.

נלמד מכך כי דוד המלך החל את התיקון להכניעם ושלמה המלך סיים בסוד המשפט של שתי הזונות. שלמה המלך בנה את בית המקדש בשנת 480 לכניסה לארץ, כנגד 480 מחנות לילית כדי להכניעה.

("באתי לארמוני" - ויקרא, הרב ארמוני. בהסכמת זקן המקובלים הרב כדורי שליט''א)

מזמורים - שמכריתין ומזמרין

יסוד יוסף, רבו של ה"קב הישר" : ועל כן אל יהי קל בעיניך לומר שיעור קבוע תהלים בכל יום, כי על כן נקראים "מזמורים" - שמכריתין ומזמרין ומחתכין הקליפות שלא יקטרגו קודם שמתחילין להתפלל. ועל ידי אמירת תהלים באים הרבה הצלות לעולם.

מַכְרִית הקליפות

מובא בליקוטי תורה למהר''מ מטשרנוביל: האומר בכל יום תהלים של נעים זמירות ישראל, וזמירות הוא מלשון לזמר עריצים, שבזה הוא מזמר ומכרית כל הקליפות והמסכים שנעשו מחמת עוונות בני אדם.

מעלת התהלים יותר מן הקורבנות

התהלים עושים המון נחת רוח לקדוש-ברוך-הוא, אפילו יותר מן הקורבנות. דוד המלך אומר: שהתהלים שלו המהללים את הקדוש-ברוך-הוא, המזמורים והשירים שלו - הם טובים לה', ועושים לקדוש-ברוך-הוא נחת רוח אפילו יותר מהקורבן הכי משובח - שהוא שור פר מקרין מפריס. "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹקִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (תהלים ס''ט, ל''א-ל''ב).

רש"י: "מִשּׁוֹר פָּר" - הוא שור שהקריב אדם הראשון, שנברא בקומתו. וביום שנקרא שור בו ביום הביאו, שהשור בן יומו קרוי שור.

מנחת שי: "מַקְרִן" - אמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו. "וְתִיטַב לַייָ" - תהלתי תיטַב לה' יותר מקורבן שור פר. "מַקְרִן מַפְרִיס" - רצה לומר: בעל קרניים גדולות ופרסות רחבות, שהוא שור יפה למראה ובעל בשר.

מעלת התהלים ותפילת דוד המלך - כמו הקטורת בבית המקדש

"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב"

בספר "מעולפת ספירים" מובא: שטעם קטורת בתפילת המנחה הוא יותר מכל התפילות. לפי שבמקום שישנה הקטורת - יש שמחה בעולם, והקטרת הקטורת אינה מניחה לשום מזיק להתגבר בעולם. וזהו שכתוב במשלי כ''ז, ט': "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב". ולכן כשהיה הכהן הגדול מקריב ומדליק הנרות, אז היה מקטיר: "בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה" (שמות ל', ז'). לכך התכוון דוד המלך להזכיר הקטורת בתפילת המנחה: לפי שבעת המנחה מתגבר בעולם צד אחר, ולכן הזכיר הקטורת - לדחות כל החיצונים. וכתב עוד על ספר בראשית בדף קל"ב ע"ב, אות ו': שיהא אדם זהיר הרבה בתפילת המנחה, לפי שבאותה שעה מתעורר הדין בעולם.

"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב", תהילים קמ''א, ב'. דוד המלך מבקש מהקדוש-ברוך-הוא, שתהיה תפילתו רצויה יותר מקטורת של שחר, מַשְׂאַת כַּפַּי - על הקטורת שהוא נושא בכפיו, כמו שכתוב (ויקרא ט''ז) ומלא חופניו קטורת סמים דקה, לפי שאין בכל הקרבנות ממהר לרַצות יותר מן הקטורת, שהיא מעלה עשן מיד (רבינו בחיי על שמות ל', ח').

דוד המלך מבקש שתהיה תפילתו נכונה לפני ה' יתברך כהקטרת הקטורת. ומַשְׂאַת כַּפַּי - נשיאת כפַּי לפניך בתפילה תחשב כמנחת ערב, שהיא עולת תמיד של בין הערבים (מצודות דוד).

עָרֶב - יכולה להיות גם מלשון עָרֶבָה - שתפילת דוד תהיה עָרֶבָה לה'. עָרֶב - ענין מתיקות (מצודות ציון).

מעלת פרק צ''א - ישב בסתר עליון

זהו מזמור שמירה, לגרש המזיקים והמקטרגים. חשוב לאומרו תמיד בכל מצב ובכל עת. ואומרים גם בלילה בק''ש שעל המיטה לפני השינה, והשינה כידוע אחד חלקי ששים מהמיתה. שכידוע בלילה עולה הנשמה לשמים לתת דין וחשבון ועוד דברים נשגבים, החלקים הגבוהים של הנשמה עולים ובעולם הזה נשארים רק החלקים הנמוכים של הנשמה, כאשר הנשמה עולה בלילה לעולם העליון, אזי היא עוברת בדרכה כיתות של מקטרגים ומזיקים, ובכח מזמור צ''א יש כדי לאפשר לה לעלות ישירות ללא הפרעות ולשוב בבוקר אל הגוף ישירות וללא הפרעות. זו הגנה על הנשמה בלילה לפני השינה ובבוקר כשהאדם מתעורר.

ולהבדיל - תהלים זו סגולה והגנה גדולה על נשמת הנפטר מפני המזיקים והמקטרגים וסילוקם. במיוחד פרק צ''א: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן".

מעלת קריאת "למנצח" - מזמור ס''ז בצורת מנורה

בספר "כשרות השולחן" בהסכמת הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט''א, מובא בעמוד רס''ב: "כל האומר מזמור לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר בצורת המנורה, שכרו רב ועצום ויש בו סגולות רבות. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה: שכל המתפלל מזמור זה בצורת המנורה בכל יום ב"הנץ החמה", ולחלופין בסיום תפילת ה"עמידה" לפני שעוקר רגליו, הרי זה מונע עצמו מגזירות רעות ולא יקרה לו שום מקרה רע, ולא ינזק באותו היום. וחשוב הוא לפני המקום כאילו הדליק את הנרות במנורה אשר בבית המקדש, ויהיה מובטח שהוא בן העולם הבא. וכן נאמר ב"שלמי ציבור" בשם אגרות הרמב''ן, וגם מרן החיד''א בספר "מדבר קדמות".

ולפי האר''י הקדוש: טוב לומר מזמור זה בעת צרה. ועוד רבות מעלות יש בקריאת מזמור זה בצורת המנורה, ודוד המלך ע''ה רמז הרבה סודות ורמזים נפלאים במזמור זה.

בספר "אגודת אזוב" לר''י האזובי עמוד ר''כ, מובא בשם חכמי הקבלה: מי שיראה מזמור זה מצוייר בצורת המנורה בכל יום, ימצא חן וחסד ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ואם הוא מצוייר על ארון הקודש, יגן בעד גזירה רעה לקהל.

ואמרו חכמי הקבלה: שהקב''ה הראה מזמור זה לדוד המלך ברוח הקודש, כתוב באותיות של זהב מופז בצורת מנורה. וכן הראהו למשה רבינו עה''ש, כפי שכתוב בספר דברים ח' ד': "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ייָ אֶת משֶׁה, כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה". ולפני שקורא מזמור זה, טוב לומר: על דעת משה רבינו ועל דעת דוד המלך - ומצליח.

והעלה עוד שדוד המלך ע''ה היה נושא את המזמור הזה, כתוב ומצוייר וחקוק במגינו בטס של זהב בצורת מנורה, וכשהיה יוצא למלחמה היה מכוון בסודו של המזמור והיה מנצח את אוייביו, והיו נופלים לפניו.

הרמ''א כתב: שהמנורה היתה מצויירת בתוך ה"מגן דוד". וזכות התורה והאמונה של דוד המלך היתה מגנה עליו.

ב"מגן דוד" 6 קצוות. יש בו רמז: שהקדוש-ברוך-הוא שולט ב-4 רוחות השמים, וגם בשמים ובארץ = 6. היו שראו במספר 6 את סמל המשיח, שבו 6 תכונות כפי המובא בספר ישעיהו י''א, ב': "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ייָ: רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ייָ". (אנציקלופדיה "יהדות")

ועוד כתובים סודות ונפלאות הרמוזים במזמור זה בספרים נוספים של גדולי ישראל: ב"צפורן שמיר", הגר''ח פלאג'י ב"כף החיים", הגר''א פאפו בספרו "חסד לאלפים". ב"שלמי ציבור" בשם האבודרהם מובא בשבח הקורא "למנצח" בצורת המנורה. בדברי הגאון בעל ספר ד''י שהעלה: שבמזמור זה תמצא שבעה עניינים נגד שבעה הקנים שיש במנורה ואלו הן: חנינה, ברכה, אורה, ישועה, הודאה, שמחה, רננה. שכל העניינים הללו עתידים להיות לישראל, והאומר אותו שיכוון בו. וכל האומר מזמור ה"מנורה" 7 פעמים (ויכוון בו) בצאתו לדרך או למקום סכנה, או שרוצה למצוא חן וחסד, ילך לשלום ולהצלחה.

הקנה האמצעי של המנורה מאיר לשלושה קנים מימין ולשלושה קנים משמאל, והקב''ה רָמַז כביכול על עצמו שהוא זן ומפרנס את הכל.

6 קנים הם 6 צדדים: 4 רוחות השמים, ועוד אחד למעלה ואחד למטה = 6. וקנה האמצעי כביכול כנגד ה' יתברך שאין דבר מבלעדיו והוא הסובב את כל העולמות.

וגם שבת רמוז ב"מנורה": 3 ימים של חול מכאן ו-3 ימים של חול מכאן, ובאמצע זהו עץ החיים - שבת שכולו קודש.

גם ירושלים רמוזה ב"מנורה": ידוע שיש בעולם 6 אקלימים (חלקים), וירושלים נחשבת מקום שיש בו ישוב, ירושלים נימצאת בדיוק בנקודה האמצעית של הישוב בעולם. ירושלים מכוונת כנגד גן עדן. האקלים ה-7 זה ארץ ישראל, ו-3 מכאן ו-3 מכאן זה כל הארצות ואנחנו באמצע. והנר האמצעי הוא בית המקדש, ואור הנר האמצעי זהו קודש הקודשים. כל העולם רמוז במנורה, הצדיקים כאשר היו רוצים לדעת מה יקרה, היו מסתכלים במנורה (מדברי המקובל רבי אליעזר מגרמייזה זצוק''ל).

"למנצח" בצורת מנורה - טוב לפרנסה

טוב לומר בכל יום מזמור זה בצורת מנורה, להעמידו כמנורה דולקת ובוערת ולדמיין ולצייר בדעתך את הנרות הדולקים במנורה. לפי רבינו יוסף חיים זצוק''ל יש בו סגולה לפרנסה. יאר פניו אתנו סלה - ראשי תיבות של פותח את ידיך = (אסור לבטא שם קדוש זה! מותר לומר רק את שמות האותיות) פ.א.י. (80+1+10) = 91 = מלאך (40+30+1+20).

מזמור זה כולו נגד משחיתים, מזיקים, עין הרע, טוב לומר כשנכנסים לדירה חדשה. מותר לומר בכל שעה ביממה, גם ביום וגם בלילה, ולמרות שמקרא אסור בלילה, מותר לומר מזמור זה כדרך סגולה, כך אומרים גם בלילה פסוקי תהלים בתפילת הדרך ובקריאת "שמע" שעל המיטה, כסגולה לשמירה (הרב מוצפי שליט''א).

כל האומר "תהלה לדוד"-קמ''ה ג' פעמים בכל יום , מובטח לו שהוא בן העולם הבא

במסכת ברכות ד', ב' מובא: אמר רבי אלעזר א''ר אבינא, כל האומר "תְּהִלָּה לְדָוִד" בכל יום, שלוש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ובכל ראשי התיבות של המזמור הקדוש הזה, ישנם שמות קדושים ויש להם כח לפעול גדולות ונצורות.

מזמור קמ''ה - "תְּהִלָּה לְדָוִד" - כולו תהילת הא-ל ומחובר באותיות א''ב

תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ, וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

בזוהר ח''ג, ק''כ מובא: כל האומר "תהילה לדוד" שלוש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כיון שפועל פעולות רוחניות נשגבות. שמייחד השכינה הנקראת תהילה, ומקים קומת השכינה בגלותה למשוך לה שפע מהקב''ה.

ומובא ב"תהלת ה' '': שאין הכוונה לאמירת תהלים בעלמא, אלא על כוונת הלב והתבוננות בפעולות ה' ותהלתו וגודלו ותפארתו, ועל ידי כך יהיה עליו מורא שמים. ולכן יש לאומרו בכל יום ג' פעמים, שבג' פעמים הוי חזקה, והחזקה שיהיה צדיק גמור כל ימי חייו ובזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ובסידור ר''ש מגרמיזה נאמר עוד טעם למה תיקנו לאומרו ג' פעמים בכל יום: כנגד חסידים הראשונים שהיו שוהים בבית הכנסת ג' שעות - שעה קודם התפילה, שעה לתפילה ושעה אחרי התפילה. ועוד ג' פעמים "אשרי" שיש בו ק''נ תיבות והרי זה כמנין תהלה. וכשם שעיקר התפילה להכיר ולהודות שהאדם הוא רק עבד הנוטל פרס מרבו, אף כאן אם יאמין שהכל ממנו יתברך, לא יהיה לו קנאה על אחרים ויהיה מאושר.

ומדוע אין כאן פסוק המתחיל באות "נון"? אמר רבי יוחנן (בגמרא), מפני שהאות "נון" מסמלת נפילה, מפלה, כפי הכתוב: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". (ראה הרחבה בעניין האותיות: בפרק מא' עד ת').

שלושת פסוקי "אַשְׁרֵי" שלפני - "תְּהִלָּה לְדָוִד", אינם שייכים למזמור קמ''ה: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹקיו".

שלושת פסוקי "אַשְׁרֵי" אלה חוברו לָמזמור לצורך תפילה, כבר בימי הגמרא. ה"אַשְׁרֵי" הראשון הוא ממזמור פ''ד, ושני ה"אַשְׁרֵי" האחרים הם מסוף מזמור קמ''ד. אם כן, יש כאן שלוש פעמים "אשרי", רמז למה שכתוב בגמרא: כל האומר "תְּהִלָּה לְדָוִד" ג' פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

והנה מ"אַשְׁרֵי" ועד "אֲנָחְנוּ" (בסוף - "ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללו י-ה"), יש תרי''ג אותיות, שהאומרו בכוונה ובפירוש המילות, כאילו קיים תרי''ג מצוות.

מזמור קמ''ה מסוגל לפרנסה

ובעיקר פסוק ט''ז: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"

ג' פעמים ביום "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן": ב' פעמים בשביל מזון בני אדם ושל כל העולם, ופעם אחת כדי לתת תוקף למקום ההוא שידיו פתוחות, דהיינו לתת כביכול כח לשכינה, שממנה יורד המזון לתחתונים, רצון ושובע לכל.

באמירת "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ": פורשים את הכפיים כלפי השמים, וזה סימן לקבלת שפע מלמעלה. ויכוון מאוד בפסוק זה כי בו עיקר הפרנסה, ויכוון שה' יתברך משגיח, זן ומפרנס לכל, ומוריד שפע לכל העולם כולו.

ויש במזמור זה שמות מלאכים שאסור לבטא אותם בקול, ובתוך כל מזמורי התהלים ישנם סודות עצומים ושמות קודש שאין לנו מושג בהם.

"לְכָל חַי": מביצי כנים עד קרני ראמים.

"רָצוֹן": הקב''ה משפיע לכל חי שפע כרצונו, האדם רק מבקש וה' משפיע על האדם כרצון האדם וכבקשתו. נשאלת השאלה מדוע אנשים המבקשים, במקרים רבים לא מקבלים את רצונם הספציפי? ראשית: אסור לשכוח שכל בני האדם מקבלים שפע מהקב''ה, מזון, פרנסה, אויר לנשימה, בריאות, כח לתפקד ועוד ועוד.

אך הבקשה הספציפית של האדם לא תמיד מתקבלת מסיבות שונות ולפי תיקונו בעולם הזה, אם תיקונו להיות עני הוא לא יזכה ב"לוטו" למשל. אך כאשר האדם מבקש מה' יתברך, ה' פותח את ידיו כביכול, ומשביע לכל חי רצון: לכל חי את רצונו אשר ביקש. הבעיה היא שלפעמים צינורות השפע של האדם המבקש "סתומים" מכל עוונותיו, ולמרות שהקב''ה שולח לו את בקשתו הפסציפית היא לא מגיעה אליו, היא נתקעת בדרך בתוך "צינורות" השפע ה"סתומים".

אם יזכך את עצמו וישוב בתשובה ויתנקה מכל עוונותיו ולא ישוב ויחטא, אזי כל השפע שיבקש יגיע אליו ישירות. זו אחת הסיבות שכל כך חשוב לקבל ברכה מצדיק. מאחר שהצדיק זך, נקי, מלא תורה, מצוות וזכויות כרימון, אזי צינורות השפע שלו נקיים, משוחררים ועבירים. כל מה שהצדיק מבקש הקב''ה נותן לו, רק שאצל הצדיק הבקשה לא נתקעת אלא יורדת אליו ישירות, השפע יורד אליו ישירות ובאמצעות הברכה הוא יכול לחלק את השפע הזה ולהעבירו גם לאחרים (הצדיק מברך "כפי תהיה" - כביכול כמו הפה של ה' והכוונה שהברכה מתקבלת).

לדוגמא: מובא במסכת תענית כ''ד על רבי חנינא בן דוסא צדיק יסוד עולם: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת - כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. בזכותו ירד לעולם השפע והפרנסה.

במדרש "פנחס" מובא: על כמה דברים שצריכים לאדם כמו פרנסה וכדומה, יאמר כל התהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק, ואפילו ה"יהי רצון" לא יאמר בין ספר לספר רק אחר גמר כל התהלים.

בשיחות קיץ תש''ח בשם הבעש''ט הקדוש מובא: מזמורי תהלים הם מפתחות המתאימות לכל היכלות הרחמים, רפואה, ישועה ופרנסה.

אפשר לבקש על הפרנסה גם בתפילת "שמונה עשרה"

מובא בספרו של מרן החיד''א "מורה באצבע" סימן ג' אות קכ''ז: שיכולים להתוודות ולבקש על הפרנסה בתפילת שמונה עשרה, בברכת "שומע תפילה".

בדרך כלל מובא בסידורים נוסח מיוחד לבקשה על הפרנסה. והמבינים בכך יכולים גם לכוון בשם קדוש הממונה על הפרנסה והכתוב בסידורים מסויימים.

מזמור כ' - לכל צרה שלא תבוא

בעת צרה וצוקה שלא תבוא, קוראים מזמור כ' 7 פעמים ומבקשים בקשה אישית במקום המתאים.

תהילים מזמור כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.

לעצור, לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלֹהַי ואלֹהֵי אבותי ש... לומר את הבקשה האישית, ולהמשיך בפסוק הבא:

נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

תהלים ותפילה ליולדת בזמן הלידה

ממרן החיד''א בספרו "סנסן ליאיר": תפילה ליולדת בזמן הלידה כאשר האשה יושבת על המשבר, הבעל אומר מזמור כ' 12 פעמים, ולא ישָנֶה המזמור ללשון נקבה, אלא יאמרנו ככתוב.

מזמור כ': לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶיךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

ויתפלל לקדוש-ברוך-הוא:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֱלֹהֵיּ אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵיּ יַעֲקֹב, הַאֵ-ל הַגָדוֹל הַגִיבּוֹר וְהַנוֹרָא, אֶהְיֶה אֲשֶר אֶהְיֶה שַ-דַּ-י צְ-בָ-אוֹ-ת, שֶתַעֲשֶה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּלְמַעַן קְדוּשַת הַמִזְמוֹר הַזֶה וּשְמוֹתֶיךָ הַכְּתוּבִים בּוֹ וְהַמְצוֹרָפִים בּוֹ, וּתְרַחֵם עַל פלונית בת פלונית: יש לומר כאן את שם היולדת ושם אמה, הַיוֹשֶבֶת עַל הַמַשְבֵּר צוֹעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ. אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים, תוֹצִיאֶהָ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּבִזְכוּת אִמוֹתֵינוּ הַקְדוֹשוֹת: שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, תְרַחֵם עָלֶיהָ וְתִזְכְּרֶנָה לְטוֹבָה וְתִפְקְדֶנָה לִבְרָכָה, כִּי עֵינֶיהָ לְךָ תְלוּיוֹת כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְבִירְתָה. וּתְבַטֵל מֵעָלֶיהָ כָּל גְזֵרוֹת קָשוֹת וְרָעוֹת בְּשֵם קר''ע שט''ן, וְתַצִילֶהָ מִכָּל צַעַר, וְיֵצֵא הַוָלָד לְחַיִים טוֹבִים וּלְשָלוֹם וּבְשָעָה טוֹבָה וּמְבוֹרֶכֶת לָנוּ וְלַוָלָד, וְאַחַר כָּךְ תֵצֵא הַשִלְיָה בְּנָקֵל. וּכְשֵם שֶשָמַעְתָ מִי שֶהִתְפַּלֵל לְפָנֶיךָ הַמִזְמוֹר הַזֶה, כֵּן תִשְמַע תְפִילָתֵנוּ.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְמֶךָ, עֲשֶה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֶה לְמַעַן תוֹרָתֶךָ, עֲשֶה לְמַעַן קְדוּשָתֶךָ. מָאן דְעָנֵי לְאִמָךְ, הוּא יַעֲנֶה יָתָךְ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

תליית "שיר המעלות" בבית היולדת והקפת התינוק בקדושה

ידוע ומפורסם מנהגם של ישראל מקדמת דנא, לתלות בבית היולדת פתקאות עם שמות ופסוקים "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" וכיוצא בזה, בכל מקום כפי מנהגו, כסגולה לשמירה וכו' ליולדת ולוולד, הן בנוגע ללידה עצמה שתהיה כשורה ובנקל, והן בנוגע לימים אחרי הלידה, לאורך ימים ושנים טובות. ועוד עניין עיקרי בנוגע לרך הנולד, שמיד בצאתו לאויר העולם יהיה מוקף בענייני קדושה. כידוע, שדברים שרואה ושומע אפילו תינוק בן יומו יש להם השפעה גם בגדלותו, ולכן כאשר מקיפים אותו בענייני קדושה וכו', הרי זה מוסיף ברכה והצלחה שיזכו לגדלו ולגדלה "לתורה, לחופה ולמעשים טובים" (התוודעויות, תשמ''ז כרך ב')

15 מזמורי "שיר המעלות" לביטול השינה

במדרש רבה בראשית פרק ח' מובא: בשעה שברא הקב''ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש... מה עשה הקב''ה? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. ומובא בספר המידות שלומדים מכך: שכל שהוא מקודש יותר הוא רחוק יותר מהשינה.

חמישה עשר מזמורי "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" שבתהלים, מסוגלים לבטל השינה. ומובא שמכל עשרים שנה שהיה יעקב בבית לבן, לא שכב לישון. ומה היה אומר? רבי יהושע בן לוי אמר: ט''ו שיר המעלות שבספר תהלים. מרומז בזה שבכדי לבטל השינה יאמר ט''ו שיר המעלות. (מדרש רבה, בראשית ח', סח')

עוצמת 15 מזמורי "שיר המעלות"

על ידי 15 "שיר המעלות" אלה שאמר דוד, נתן קיום לכל מעשה בראשית. מובא בגמרא: בשעה שחפר דוד המלך את היסודות למזבח, פגע בתהום ועלה התהום וביקש להציף את כל העולם. כתב דוד שֵם של הקדוש-ברוך-הוא על החרס וזרקו לתהום, וירד התהום 16 אלף אמה ונסתם בחרס. ראה שירד התהום יותר מדי, אמר: התהום כמה שהוא סמוך לפני האדמה יותר - הוא משקה אותה יותר. אמר 15 "שיר המעלות" והעלהו לתהום 15 אלף אמה, והעמידו באלף אמה סמוך לפני האדמה. נמצא ש-15 "שיר המעלות" אלה, יש בהם קיום כל מעשי בראשית, שאלמלא אמרם דוד, היה כל העולם כולו יבש מן המים (ספר התודעה).

15 "שיר המעלות"

1. תהלים ק''כ, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

2. תהלים קכ''א א': "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת"...

3. תהלים קכ''ב, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

4. תהלים קכ''ג, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

5. תהלים קכ''ד, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

6. תהלים קכ''ה, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

7. תהלים קכ''ו, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

8. תהלים קכ''ז, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

9. תהלים קכ''ח, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

10. תהלים קכ''ט, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

11. תהלים ק''ל, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

12. תהלים קל''א, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

13. תהלים קל''ב, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

14. תהלים קל''ג, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

15. תהלים קל''ד, א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"...

* אפשר למצוא מעלות וסגולות נוספות בספרי קודש כמו בספרי החיד''א זיע''א: "מורה באצבע", "עבודת הקודש", "סנסן ליאיר" ועוד.

תהלים לקניית מידת החסידות

בספר "מסילת ישרים" של הרמח''ל מובא: כיצד יוכל האדם להגיע לדרגת רוח הקודש? ע''י: קניית מידת הזהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא, קדושה. וכדי להגיע למידת החסידות מבאר הרמח''ל: "צריך לזה האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו את ההסתכלות והעיון בדברים האמיתיים האלה. והנה ודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד עליו השלום, וההתבוננות בם במאמריהם ועניינם, כי בהיותם כולם מלאים אהבה ויראה וכל מיני חסידות, הנה בהתבוננו בם לא ימנע מהתעורר בו התעוררות גדול לצאת בעקבותיו וללכת בדרכיו"...

אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: בנַי אני חושק בכם, שאפילו שאני משפיע לכם גדוּלה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדוּלה לאברהם, אמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י''ח כ''ז), נתתי גדוּלה למשה ואהרון, אמרו: "ונחנו מה" (שמות ט''ז, ז'), נתתי גדוּלה לדוד, אמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כ''ב, ז'). כל זה מפני שאין הלב הישר מניח עצמו להתפתות משום מעלה אשר תבואהו.

תהלים של "תינוקות של בית רבן" כנגד האוייבים

"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהילים ח', ג')

לפי המלבי"ם: העוללים והיונקים האלה, למרות חלישת חומרם, מפיהם יִסַּדְתָּ עֹז. כח הדבור הנטוע בפיהם ודיבורם השכלי הוא היסוד של העֹז (הכח), כי בו נשלמה המציאות כולה, בו התקבצו כל מעשי בראשית, כאילו הוא היה יסוד הבנין, עיקרו ושורשו. וכל הנבנה זולתו מן הארץ עד המון הכדורים הרבים אשר בשמים, הם רק עמודים ואדנים, ענפים ובדים ופארות אל היסוד והשורש הזה, אשר הוא צוּר הבריאה ויסוד המציאות. והיסוד הוא עיקר הבניין, וה' לקח מפי העוללים את יסוד לעוזו נגד צורריו. בכח לימוד התורה ואמירת התהלים של "תינוקות של בית רבן" לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, להשבית את אוייבי ה' וצורריו ואת אוייבי ישראל. ("תינוקות של בית רבן" הכוונה: לילדים קטנים עד גיל בר מצווה, וילדות קטנות עד גיל בת מצווה).

ואם אין גדיים - אין תיישים: אם חס וחלילה אין "תינוקות של בית רבן" שלומדים תורה שהם ה"גדיים" הרכים, אז איך יהיו אחר כך לומדי תורה מבוגרים - ה"תיישים"? ואם אין תיישים לא יוכלו להיות אחריהם "תינוקות של בית רבן" וחוזר חלילה. והקדוש-ברוך-הוא ברחמיו עוזר לנו שלא תישָכָּח תורה מישראל - לעולם.

"תינוקות של בית רבן" הלומדים תורה, מבטיחים בע''ה את המשך לימוד התורה בעם ישראל. ולימוד התורה מגן על עם ישראל, ונותן לקב''ה כביכול "כח" להגן על עם ישראל, סנגוריה עצומה על עם ישראל. שכן העולם עומד על התורה, ואם עם ישראל ממשיכים את לימוד התורה בעולם, אזי בזכות לימוד התורה שלהם עומד העולם וממשיך להתקיים, ובזכות לימוד התורה יש לעם ישראל הגנה כנגד כל האוייבים וכל שונאי ישראל.

העולם מתקיים בשביל הבל תינוקות של בית רבן

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים, אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. ואין מבטלין תינוקות של בית רבן (מלימוד התורה) אפילו לבניין בית המקדש. (עד כדי כך חשוב הבל תינוקות של בית רבן שעליו מתקיים העולם, שאפילו לבניין בית המקדש אין מבטלין תינוקות של בית רבן מלימוד התורה).

(מסכת שבת קי''ט)

בכל יום מלאך יוצא מלפני הקדוש-ברוך-הוא לחבל את העולם ולהופכו לכמות שהיה. וכיון שהקדוש-ברוך-הוא מסתכל בתינוקות של בית רבן, ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות, מיד נהפך כעסו לרחמים (כלה רב' ב').

ועל שלושה דברים העולם עומד:

על התורה - יהושע א', ח': "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"... רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מוילנא מביא בספרו "נפש החיים": אם העולם היה פנוי לרגע אחד מלימוד התורה, מיד היו כל העולמות נחרבים והופכים לתוהו ובוהו.

ועל העבודה - הכוונה לעבודת הקורבנות, וכיום התפילות במקום הקורבנות.

ועל גמילות חסדים - שאלו את רבי יוחנן: "מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח"? אמר להם: "יעסוק בתורה וגמילות חסדים. תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה" (גמרא, מסכת סוטה).

בזכות תינוקות של בית רבן מתכפרים עוונות של ישראל

בזמן שבית המקדש קיים, היה כהן גדול מקריב ומקטיר בבית המקדש של מטה, ומיכאל כנגדו עומד ומקריב בבית המקדש של מעלה. וכשחרב בית המקדש של מטה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל: מיכאל! הואיל והחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי ושוממתי מקדשי והרסתי את מזבחי, אל תקרב לפני. אמר לו: רבונו של עולם! בניך מה תהא עליהם? אמר לו הקב"ה: הקרב תקריב לפני זכויותיהם ותפילותיהם ונשמותיהן של צדיקים שהן גנוזות תחת כסא הכבוד ושל תינוקות של בית רבן, ובהן אני מכפר עוונותיהם של ישראל! כמה חשובה אמירת התהלים של תינוקות של בית רבן הזכים!

ע''י התהלים - זוכה לתשובה

מובא ב"תהלים - נצח ישראל" (ברסלב): מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה... ע''י אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה, הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי התהלים להגיע אל השער והאות השייך לו, ולפתוח את השער. נמצא שזוכה ע''י התהלים לעשות תשובה. ודרשו רבותינו שעל ידי בחינת נעים זמירות ישראל, דהיינו ספר תהלים שיסד, ע''י זה הוקם עולה של תשובה, כי ע''י התהלים זוכים לתשובה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת עבודה זרה ד': לא היה דוד ראוי לאותו מעשה (מעשה בת שבע), אלא כדי להורות תשובה ליחיד וכו'. נמצא שעיקר הוראת התשובה ע''י דוד המלך, ועיקר התשובה של דוד המלך הוא ספר התהלים, שאמָרוֹ בהתעוררות גדולה מאוד וברוח הקודש, עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים, ולזכות לתשובה ע''י אמירת תהלים.

ואנו רואים שבימי תשובה באלול ועשרת ימי תשובה, כל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה, ועל כן הוא דבר גדול מאוד לעסוק תמיד באמירת תהלים, כי תהלים הוא התעוררות גדולה מאוד מאוד לה' יתברך.

"בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע? אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט"? (תהלים צ''ד, ח'-ט'). האם יתכן שהקדוש-ברוך-הוא אשר ברא לנו אוזניים כדי שנוכל לשמוע - הוא עצמו לא ישמע חס וחלילה? היתכן שהקדוש-ברוך-הוא אשר ברא לנו עיניים כדי שנוכל לראות - הוא עצמו לא יראה חס וחלילה? לא רק זאת, אלא שהאדם רואה לעיניים וה' רואה ללבב. הקדוש-ברוך-הוא רואה אפילו מה בתוך תוכו של האדם, בתוך מחשבותיו... האדם אינו יכול לרמות את הקב''ה הכל יכול, האדם "מצולם" 24 שעות ביממה במשך כל ימי חייו, וכל מעשיו במשך כל ימי חייו בספר נכתבים, והתהלים עוזרים ומסוגלים לעורר את האדם לתשובה. "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָ-הּ, יְיָ - מִי יַעֲמֹד? כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא" (תהלים ק''ל, ג'-ד'). מלבי"ם: אם תרצה לשמור עוונות ולא לסלוח, לא יִמָצֵא מי שיעמוד ויתקיים. והקב''ה מעביר העוון (מוחק העוון) כאילו לא היה קיים במציאות כלל.

ומובא ב"ליקוטי תפילות", חלק ב' ל''ו: ריבונו של עולם, זַכֵּנִי להיות רגיל מאוד באמירת תהלים הרבה בכל יום בכוונה גדולה, בהתעוררות נפלא, בכוונת הלב באמת, עד שאזכה על ידי זה להרגיש כאב עוונותי, ולשוב עליהם בתשובה שלמה, ואזכה לשמחה גדולה על ידי אמירת התהלים, ולעורר עלי כל העשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם רפואת הבת מלך, שהיא כנסת ישראל, ונגינותי אנגן כל ימי חיי על בית ה' בקול רינה ותודה.

ומובא ב"כוכבי אור" סיפורים נפלאים ד': שה' יתברך יכבוש המלחמה רק עם הפשוטים אומרי תהלים בפשטות וכו', ולא עם ההולכים בחכמות.

רבינו ז''ל מביא: שכאשר מובא שבעקבות משיחא יהיה מבול (מעשה מטר), יירו עם אפיקורסות לא של מים, רק של מחשבות זרות. ויכוסו כל ההרים הגבוהים אפילו בארץ ישראל שלא היה מבול, רק מחמת שהלך בכח נתזו שם המים, היינו שיתיז גם בתוך הלבבות הכשרים. ועם חכמות לא יוכלו ליתן עצה, וכל שרי המלוכה נתפזרו וכל המלוכה לא יתחזק על עמדו, לא יחזיקו מעמד רק פשוטי ישראל שאומרים תהלים בפשיטות וכו'. על כן כשיבוא משיח, הם יתנו הכתר מלוכה בראשו.

זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה

"כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה, עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה"... (תהילים נ''א, י''ח-י''ט).

הקדוש-ברוך-הוא רוצה מאתנו רוח נשברה, לב נשבר ונדכא, תשובה, ענווה צניעות, שפלות רוח - אלה הם הזבחים האמיתיים.

המלבי"ם: אמנם העולה באה לכפר על עשה ולא תעשה, אך הקדוש-ברוך-הוא אינו חפץ בזבח ובעולה, כי היה רוצה יותר שהאדם לא יחטא ולא יצטרך להביא עולה שתכפר לו. כי עיקר הזבח שירצה בו אלקים הוא: רוח נשברה. שישבר האדם את רוחו הפנימית, שידמיין רק ציורי חכמה ויראת ה', ואת זה יקבל ה' כזבח.

האבן עזרא: התשובה של האדם חשובה כזבחי אלקים, ומהי התשובה? לב נשבר ונדכה.

תהלים - סגולה לשלום בית

(מובא בספר "תהלים איש מצליח")

סגולה לשלום בית: לקרוא בכל יום אותיות "שלום בית" מפרק קי''ט:

ש

שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי:

שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:

שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:

שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:

שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:

שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְיָ וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:

שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד:

שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ:

ל

לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:

לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד:

לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ:

לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי:

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי:

לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי:

לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן:

תוכן העניינים

דוד המלך ועוצמת התהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה