אור ברסלב
דגל מחנה אפרים לקוטים על התורה

דגל מחנה אפרים· רבי משה חיים אפרים מסדילקוב

לקוטים על התורה

וזאת הברכה

לך לך

ועבדום וענוי אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול פי' האדם צריך לעבוד בארבע מיני עבודה בחסד ובגבורה ובדעת וכו' ובכל א' לעלות ולא לירד חלילה ועי"ז מעלה כל הניצוצין שהיא מכניס כל הדברים ומלבישן באותיות ולכן מעלה כל הניצוצין ממקום שהוא שם וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

וירא

ויאמר אבימלך לשרה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים: י"ל ע"ד דאיתא בזוה"ק ואת הנפש אשר עשו בחרן זו נשמות קדושות ועיין ברש"י ע"פ הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ולא היה להם תאוות גשמיות כלל ע"כ לא היו מולידין בגשמיות רק ברוחניות נשמות קדושות אך כשנלקחה שרה לאבימנך נתעורר להם קצת תאוות גשמיות כידוע שמחמת מעשה בני אדם נמשך לצדיק הרהור ע"ד ששמעתי ע"פ אם אין מחני נא כי משה תלה הקלקול בעצמו שמן ההרהור שהיה לו נמשך להם המעשה והקב"ה השיבו מי אשר חטא לי וכו' אדרבא מהם נמשך לך ההרהור וזהו הנה נתתי אלף כסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספת "ואלף אותיות פלא היינו תאוות נעלמות שהיו נעלמים ממך עד הנה היא מחמת הוא לך כסות עינים היינו שלא היה מסתכל בך כלל:לכל אשר אתך היינו אפי' בלבושין דילך לא היה מסתכל ולא היה נמשך לו הרהור כלל וע"כ לא היה מוליד בגשמיו' כלל אבל עכשיו נתתי לך אלף כסף היינו תאוות גשמיות נעלמות הנ"ל ומזה יומשך את כל ונוכחת היינו שיהיה הולדה ממש בנוכח וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד בגשמיות והבן:

חיי שרה

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכו': י"ל ע"ד דאיתא בכתבים שמלכות שבאצילות מכניע קליפות שבעשיה: ואיתא עוד בכתבים שאברהם הוא חכמה עילאה שהוא י' של שם הוי"ה ב"ה ועבדו זקן ביתו הוא מלכות שבאצילות כי בית הוא יראה כידוע וזהו המושל בכל ע"ד ומלכותו בכל משלה והמשי"ב:

שים נא ירך וכו' עיין ברש"י שהקשה למה לא אמר תחת ירך העבד ונראה לפרש עד"ש וירא אליו ה' והקשה אוה"ח דהל"ל וירא ה' אליו הרואה קודם לנראה יעו"ש ופי' ע"ד דאיתא בתקונים לצדיקים שריא בכח מילה ופריעה השם הוי"ה ב"ה ולכנונים היא במקום קרבן וכו' וזהו וירא אליו ה' אף שב"ב ג"כ נימולו אתו אעפ"כ לא נגלה הוי"ה רק אליו כנ"ל ואברהם רצה להשביעו בשם הוי"ה ב"ה כמ"ש ואשביעך בה' אלהי השמים וכו' וזהו שם הוי"ה ב"ה ושם אהו"ה שהיא גימ' טוב שטוב היא קודם שנתפשט וחסד נקרא אחר ההתפשטות וזהו אך טוב וחסד ירדפוני כדאית' בכתבי' על כוונת מילה ופריע' יעו"ש וע"כ הוצרך לומר תחת יריכי להשביע במילתו דווקא כי שם הוי"ה שורה דייקא אצל אברה' ולא לזולתו והבן:

הנה אנכי נצב על עין המים וכו': י"ל ע"ד אורייתא וקב"ה כולהו חד וזהו אנכי נצב על עין המים ע"ד כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שנעשה כמעיין המתגבר: ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים היינו נשמות קדושות והוא ע"ד פתח באכסניא של תורה: ואמרה גם גמלך אשקה היינו אותן שגומלין חסד עמה: אותה הוכחת לעבדך ליצחק היינו שמזה נמשך צחוק ושמחה בעולם: כי עשית חסד עם אדוני היינו שנמשך חסד אל השכינה הנקרא אדני: ויהי הוא טרם כלה וכו' והנה רבקה יוצאת ע"ד העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים היינו דבורים: הרבה בגימ' רבי ואיזהו חכם הלומד מכל "אדם ר"ת אדם דיבר מעשה וזהו והנה רבקה יוצאת והמשי"ב:

או יאמר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת ע"ד דאיתא בתענית שמואל הקטן גזר תעניתא למחר בהשכמה ירדו גשמים סברי שבחא דציבורא הוא וכו' וה"ד שבחא דציבורא משיב הרוח ונשב זיקא ומוריד הגשם ואתי מטרא ע"ש וזהו טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת והבן:

ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם י"ל שרמז בזה כי בקע אותיות עקב ובקע ועשרה הם אותיות יעקב וידו אוחזת בעקב עשו ורמז לה בזה שעתיד לצאת ממנה יעקב ועשו וק"ל:

ואנכי פניתי הבית ופירש"י מע"ז י"ל בזה ע"ד דאי' בזו"הק בית דא לבא והוא שאמר ואנכי היינו ע"י התורה שנכלל באנכי פניתי הבית דא לבא מע"ז ודי למבין:

תולדות

ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' ורב יעבד צעיר: י"ל בזה דלכאורה כיון שהתורה היא נצחיות ורמז לה כל המאורעות כמ"ש רש"י על ולאום מלאום יאמץ כמ"ש אמלאה החרבה עי"ש והאיך לא רמז לה ההרפתקאות דעדו עליהם בעצמם האיך נלקחה הבכורה עם הברכות מעשו ונתנה ליעקב שהיא המאורע ראשונה אך האמת הוא שבכאן ג"כ נרמז המאורע כי "ורב גימ' יצחק ותיבת "יעבד ר"ת יברך עשו בכור דעתו היינו שיצחק עלה בדעתו לברך את עשו כי הוא הבכור לדעתו: צעיר היינו שבאמת הוא צעיר כי יעקב קנה ממנו הבכורה או מטעם המשל של שפופרת הנכנס ראשון וכו': ועד"ז י"ל התרגום ע"פ עלי קללתך בני שתרגום עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטין עלך ולכאורה קשה א"כ אמאי לא חשיב במגלה רבקה בהדי ז' נביאות ולפמ"ש שנרמז לה ע"י שם ועבר כל המאורע של הבכורה והברכה נ"ל כך הפירוש עלי אתאמר בנבואה היינו נבואה של שם ועבר ולכך לא חשיב לה בהדי ז' נביאות והבן:

ויאמר יצחק בא אחיך במרמה ותרגומו בחכמה גם על ויעקבני תרגומו ג"כ ויחכמני: ולכאורה מנ"ל לתרגום כן אך י"ל ע"ד דאיתא בכתבים ברוך היא שורש מחכמה: וברכה היא שורש מבינה ובינה היא כלי לקבל חכמה והן תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין וזהו בא אחיך במרמה היינו בחכמה וע"כ ויקח ברכתך כי א"א להיות פירוד ביניהם וכן בכל דור ודור מי שיש לו שורש חכמה שורה עליו הברכה: וזהו שאמר עשו את בכורתי לקח כי בכור נקרא חכמה ע"ש שנקראת ראשית והיא ראשית חכמה וגם בכור אותיות ברוך כנ"ל וע"כ לקח ברכתי משום שלקח את בכורתי והפריד אותי מחכמה ולא היה בי כח לקבל הברכה ולקח הוא ברכתי והבן:

או יאמר בא אחיך במרמה ותרגומו בחכמה: ואיתא במדרש בא אחיך בחכמת תורתו ונקדים לבאר ע"פ ויאמר יעקב אנכי עשו בכורך ולכאורה יעקב איש אמת ידבר שקר חלילה ורש"י תירץ ע"ז ודחוק היא אך הענין הוא דאיתא בכתבים יעקב הוא מרכבה של ו' של שם הוי"ה ב"ה והוא התורה וזהו ויאמר יעקב אנכי היינו התורה שהיא תרי"א עיטין לבוא לבחי' אנכי וע"כ לקח ברכתך ואיתא בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא ועשר מאמרות הם כנגד עשרת הדברות ומאמר בראשית הוא נגד דיבור אנכי ותרגום של בראשית בחוכמא וזהו מאמר המדרש בחכמת תורתו והמש"י:

ויצא

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב והקשה אוה"ח הל"ל כי לא ילדה מהו ליעקב ותירץ מחמת שיעקב היה לו בנים מלאה ולכך תלאה בעצמ' שהיא לא ילדה ובאם לאו הית' תולה בו ועוד תירץ מחמת שהיה צדיק עומד בצדקו לכך תלאה בעצמה עי"ש ולכאורה לפי תירוצו עדיין קשה הל"ל כי לא ילדה בנים ליעקב כמ"ש ותלד בן שני ליעקב ועוד כמה פעמים והנראה לפע"ד כמ"ש ע"פ ותחי רוח יעקב אביהם ולכאורה תיבת אביהם מיותר והל"ל ותחי רוח יעקב ובוודאי הוא אביהם ונראה ע"ד דאיתא בכתבים שיעקב היה מרכב' להשם הוי"ה ב"ה וגם י"ב שבטי' הם י"ב צירופי הוי"ה וזהו שפירש"י ע"פ הבה את אשתי כדי להעמיד י"ב שבטים אמר כן כי יעקב ידע והסתכל ברוח הקודש שהוא ובניו יהיה מרכבה להוי"ה ב"ה כנ"ל ולכך אמר הבה גימ' י"ב שצריך להעמיד י"ב שבטים שיהיה מרכבה לי"ב צרופי הוי"ה ולכך התעצם א"ע בצדקו כדי שיהיה המרכבה בשלימות בצירופין ולכך כשנאבד ממנו יוסף הרהר ואמר שמא לא יהיה הוא ח"ו המרכבה כי כך דרכו של צדיק שאינו מאמין בעצמו וזהו שאמר יעקב והיה ה' לי לאלהים היינו ששם הוי"ה ב"ה יהיה לי לאלהים שאני אהיה מרכבה לשם הוי"ה ב"ה וזהו ותחי רוח יעקב אביהם היינו כשנמצא יוסף ותחי רוח יעקב על שיהיה עתה המרכבה בשלימות כמו שעלה ברצונו וזהו אבי הם היינו שהיא והם שורש א' של צרופי הוי"ה וזהו אבי הם והם אבי כולו חד וזהו ג"כ כאן כי לא ילדה ליעקב דייקא כי השבטים הם ממש יעקב כנ"ל כי כל מי שנולד מהשבטים הוא ממש יעקב כי שורש א' להם כנ"ל והבן:

ותקנא רחל באחותה והנה לכאורה קשה היאך צדקת כזו תקנא באחותה ופי' רש"י שקנאה במעשי' הטובי' עי"ש אך הנלפע"ד ותקנא היינו ת' קנא כלומר שחברה מדריגה התחתונה כמו ת' שהי' תחתונה שבאותיות עם "קנא שהיא מספר אהי"ה דההי"ן וזהו רחל באחותה היינו ה' אחרונה עם ה' ראשונה: ותאמר הבה לי בנים כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא כי חיי היא מן חכמה ע"ד החכמה תחיה את בעליה ובני היא מן בינה ומזוני היא שארה כסותה ועונתה ואח"כ ילדה את יוסף והמשי"ב:

ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא והקשה' אוה"ח איך שייך להגיד שבורח אך י"ל ע"ד זוה"ק שישראל הם הלב של כל העולם כי לבא רכיך מכולא ועיקר ההתגלות לאדם היא הלב וזהו לב שומע היינו מבין וכמ"ש אא"ז זללה"ה ע"פ איך אלך ושמע שאול וכו' וכשברח יעקב הלך הלב מלבן ולא ידע וזהו בלי הגיד לו כי בורח הוא פי' בריחות יעקב פעל ועשה שהלב שלו לא הגיד ללבן כי הלב נפרש ממנו והבן:

וישלח

הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכו': ולכאורה אותו מיותר גם עשו הוא מיותר ונראה לפרש ע"ד דאיתא במדרש עשו בא שוא והוא עקרו של שוא ושקר וידוע כי יעקב היה בחי' אמת והיה מרחיק עצמו מן השקר בכל היכולת אך מחמת ההכרח שהוצרך לקבל הברכות ומחמת כיבוד אם שאמרה עלי קללתך בני הוצרך ליכנס בבחי' שקר והוא בחי' עשו שאף שרש"י פי' אנכי מי שהוא ועשו בכורך עי"ש אעפ"כ איש אמת כיעקב היה מתירא פן ח"ו נכנס בבחי' עשו שהוא שוא וזהו הצילני נא מיד אחי מיד עשו היינו שהוא בחי' שוא כי ירא אנכי היינו מה שאמרתי אנכי אותו היינו שמא הוא עשו היינו בחינתו שהוא שוא ועי"ז פן יבא והכני והבן

ויאבק איש עמו עד עלות השחר: י"ל כי ידוע שיש לאדם ב' יצרים יצר טוב וכו' והם שני מחשבות ומזה נמשך שאף לרשע גמור נופל לפעמי' ההרהור תשובה רק שיצה"ר גובר עליו אך לרוב ישראל שהם נשמות קדושות אין ליצה"ר שליטה עליו עד שמכניס בלבו שקרנות חניפה מחמת שצריך לשקר או לחנוף לב"א מחמת פרנסה ושחר ר"ת שקר חנופה רע שמגדיל את הרע ומקטין את הטוב וזהו ויאבק איש עמו היינו היצה"ר עד עלות השחר היינו שמעלה המדות של ר"ת שחר והבן:

מקץ

ויאמר השלום לאביכ' הזקן אשר אמרת' העודנו חי והקשה אוה"ח הל"ל שאלת עודנו חי קודם שאלת השלום לו עי"ש ונראה דיוסף רצה לרמז להם שיבינו בעצמם שהוא יוסף שלא לבייש אותם כמ"ש ולא יכלו לענות אותו וע"ד שפירש"י ע"פ כי ארד אל בני עי"ש וכמ"ש ע"פ ותחי רוח יעקב אביהם יעו"ש וזהו שאמר יוסף העודנו חי לא בלשון תמיה רק באמת שעודנו חי וגם יש תמיהות המתקיימות לרמז להם שבאמת יעקב חי כי הוא ידע בעצמו שהוא יוסף ונמצא שלא מת אחד מבניו בחייו ואז בוודאי הוא חי כדאיתא יעקב אבינו לא מת והם אף שלא הבינו נצנצה בהם רוה"ק והסכימו לדעתו כמו שפירש"י ע"פ כלנו בני איש אחד נחנו שכללו את יוסף ג"כ עמהם יעו"ש והבן:

ויגש

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים: י"ל ע"ד הידוע שהש"י בוחן לידידיו ובחיריו כמ"ש באבותינו שנתבחנו היינו אברהם במצרים ויצחק בפלשתים ויעקב בחרן וכמו כן בכל דור ודור בוחן לכ"א כפי שורש נשמתו ולפי המקום וע"כ החכם עיניו בראשו ומעיין כפי שורש נשמתו ומתגבר מאוד נגד תאוותיו הגשמים ומשבר אותם והבא לטהר מסייעין אותו כי אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וזהו אבן בוחן ע"ד והסירותי את לב האבן היינו שיבחן וישבר אותו כדי שיצא ברור ונקי וידוע כי אותו המדה שאדם מתקן נעשה מלך עלי' וע"כ יוסף כשנתבחן במצרים ושבר אותו התאוה כידוע נעשה מלך ומושל בכל ארץ מצרים וגם ידוע כי זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שיש ע"ס בקדושה כמו כן יש עשרה כתרין תתאין ר"ל וכ"א כלול מכולם וכשאדם גובר איזה תאוה לוקח כל הכתרין תתאין תחת ידו ונעשה מושל עליהם ולאביו שלח כזאת ופירש"י משאוי עשרה חמורים היינו שרימז לאביו שאל ירא מלירד למצרים אשר בשר חמורים בשרם כי הוא שיבר אותם ולקחם תחת ידו ורשותו וזהו כזאת ע"ד זאת אות הברית היינו כמו שיש בקדושה כנ"ל: נושאים מטוב מצרים היינו שהעלה אותם ג"כ והם מטוב מצרים: ועשר אתונות היינו בחי' דכר ונוקבא שיש בהם ג"כ כמו בקדושה: נושאות בר ולחם ומזון ע"ד דאיתא בזוה"ק ע"פ אל תראו את ע"ה כי לחמנו הם אינון בגרמייהו מזמנין לאינון דמשתדלין באורייתא וזהו נושאות בר ולחם ומזון היינו אינון בגרמייהו והבן:

ויחי

האלהים הרועה אותי: ולכאורה אינו מובן וכי לא היה לו שבח יותר רק מה שזן ופרנס אותו והלא כמה נסים וצרות דעדו עליו מעשו ומלבן ומיוסף ותירץ או"הח שבירך אותו בתלת אבהן והזכיר בפ' אברהם ויצחק: וזהו הרועה אותי שכלל א"ע עמהן יעו"ש והנלפע"ד שרמז בזה כל הרפתקאות דעדו עליו וכל מגמותיו שהיו לו מעודו עד היום הזה ע"ד שפירשתי ע"פ ותחי רוח יעקב אביהם כי יעקב היה כל מגמותיו שיהיה הוא עם הי"ב שבטים מרכבה להשם הוי"ה ב"ה עם י"ב צירופיה ולכן כשנאבד יוסף היה מתיירא על זה כמ"ש רש"י ע"פ ארד אל בני וכו' עי"ש ולכן כשנמצא יוסף אז ותאי רוח יעקב אביהם היינו אבי הם דייקא כלומר שאבי והם הכל אחד המרכבה שלימה עם הי"ב צירופין וזהו האלקים הרועה אותי רועה לשון חיבור ויחוד היינו שחיבר אותי בין שני אבהן אברהם ויצחק ונעשה ממוצע בין שניהם ונעשה מרכבה שלימה עם כל הי"ב צרופין וזה היה כל מגמותיו מנעוריו וזהו מעודי עד היום הזה והבן:

יהודה אתה וכו': י"ל ע"ד ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה כל הכופר בע"ז נקרא יהודי וע"ז נקרא גאוה וכל הכופר בע"ז היינו במדת הגאוה ואוחז במדת הענוה והשפלות נקרא יהודי ולי נראה שעצבות ומרה שחורה נקרא ג"כ ע"ז כי היא גרוע מכל המדות רעות וידוע שאפילו יש ביד אדם תורה ומע"ט אם אין בו יראת שמים אין כלום: ויו"ד היא קטנה שבאותיות ומ"מ יכולים לעשות ממנה כל הכ"ב אותיות שבתורה כי כשמתחילין לכתוב עושים מתחלה נקודה קטנה ואח"כ מושך ממנה איזה אות שירצה ונמצא כמו שמיו"ד קטנה נעשה כ"ב אותיות וה' חומשי תורה כך כל הכופר בע"ז נקרא יהודי וזוכה לכל כ"ב אותיות וה' חומשי תורה וזהו יהודה היינו כשנקרא בשם יהודי אתה מזה נמשך ונעשה "את ה' היינו כ"ב אותיות מא' עד ת' וה' חומשי תורה וע"ד שפירשתי ליהודים היתה אורה זו תורה והבן:

שמות

ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים: נראה לפרש כי ידוע אף שאדם עושה כמה מצות ורודף אחר המצות מ"מ כשאין בו יראת שמים לא נחשב לכלום וע"ד דאיתא בזו"הק וירא אליו ה' ר' אלעזר פתח האי קרא בתר דאתגזר אברהם דהא לא כתיב וירא ה' אל אברם אלא רזא איהו וירא אליו ה' לההוא דרגא מה דלא הוי בקדמיתא עד לא איתגזר וכו' עד דכל דרגין שרו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם עי"ש וזהו ויהי כי יראו המילדות את האלקים כיון שהגיעו לבחי' יראה אף שהוא בדרגא תתאה: ויעש להם בתים לשון מדות כמו אלפים בת יכיל פי' שעשה הש"י להם המדות כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וכיון שהוא עשה להם המדות בוודאי הם טובים: ועד"ז י"ל ברוך משלם שכר טוב ליראיו ולכאורה מלת טוב מיותר אך שהפי' הוא שמשלם שכר ליראיו היינו טוב שמכניס בלבם טוב שיהיו ביישנים רחמנים גו"ח וענוים כי אוה"ע כשמוסיפין גדולה מוסיפין גאוה וישראל כל זמן שמוסיפין גדולה מוסיפין שפלות וזהו ויעש להם בתים לשון מדות כנ"ל היינו שהכניס בלבם מדות טובות והבן:

או יאמר ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים כי ידוע שהפרשיות של תפילין הם מוחין והבתים הם כלים לקבל המוחין וידוע שקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כמ"ש בזו"הק כמה פעמים ובראשית תרגומו בחוכמתא כי התורה היא חכמה והיא מוחין דכל עלמא: וזהו ויעש להם בתים היינו משה ואהרן ומרים שהם היו כלים לקבל המוחין שהיא התורה שעל ידם ניתנה התורה והבן:

בא

ולכל בני ישראל הי' אור במושבות'. י"ל ע"ד דאיתא בנדרי' כל המתמם עצמו הקב"ה מתמם עמו עיי"ש וכתי' התהלך לפני והיה תמים ולא כתי' והי' תמים והתהלך לפני כי מקודם צריך אתערותא דלתתא וזהו התהלך לפני ואח"כ והיה תמים היינו שהקב"ה יתמם עמו כמו שהוא הולך באמת כך הקב"ה מראה לו האמת ג"כ וזהו נהרו דאנפין כדאית' בזוה"ק שאמת הוא נהירו דאנפין וכמ"ש והיה לך ה' לאור עולם וה' הולך לפניהם היינו אור נהירו דאנפין וזהו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם היינו במושבתם ומושב הוא לשון עכבה שמעכב ומבלה ימיו בטוב: תם היינו אמת מדת יעקב שנקרא איש תם אזי ולכל בני ישראל היה אור מחמת שהיו הולכים בתמימות ובאמת היה הקב"ה מאיר להם ג"כ נהירו דאנפין כנ"ל והבן:

או יאמר במושבותם כי ידוע שהשבת הוא אור של כל העולם ע"ד דאיתא שהעולם היה מתמוטט עד שבא שבת ובוודאי צדיקים יחודי סגולה היו מקיימים את השבת כמו מתושלח נח והאבות כולם ומשה שהיה בחי' דעת של הדור תיקן שבת במצרים כמ"ש במדרש שבא משה אצל פרעה וא"ל עבד שאין לו מנוחה יום א' בשבוע אין עבודתו כלום מיד בירר לו שבת למנוחה ואף שהיו במצרים בגלות ובחושך אף עפ"כ היה מאיר להם אור שבת וזהו ולכל בני ישראל היה אור "במושבתם היינו שבת מחמת שהיה מאיר להם אור של שבת היינו נהירו דאנפין שהוא אמת זו היא שהיה מאיר להם בכל מקומות מושבותיהם והבן:

והייתם לי סגולה מכל העמים: י"ל ע"ד דאיתא בגמרא אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה והקשה הרמב"ם לא היה לו להקב"ה לברוא אלא אותן ד' אמות ותירץ שכל העול' נברא לצוות לזה כי כשיצרך לחרוש אדם בשע' חרישה וכו' תורה מה תהא עליה ע"כ הוצרך לברוא את כל העולם להכין לו כל הצורך כדי שיהיה פנוי לעבודת הש"י עכ"ל והנה רש"י פי' סגולה אוצר חביב עי"ש וחז"ל אמרו אין לו להקב"ה אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו וזהו והייתם לי סגולה היינו אוצר חביב שהיא יראת שמים שתהיו יראין מהש"י וזהו נקרא ג"כ ד"א של הלכה וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך מחמת שתהיו יראים מהש"י אזי יהיו עמי הארץ יראים ממך: מכל העמים היינו ע"ד דאיתא בזוה"ק אל תראו את עם הארץ כי לחמנו הם אינון בגרמייהו מזמנין לאינון דמשתדלין באורייתא וזהו מכל העמים כי לי כל הארץ היינו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ואינון בגרמייהו מזמנין והבן:

משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. י"ל ע"ד תתחדש כנשר נעורייכי כי ידוע שבמצרים תקנו והעלו אותן נצוצות שנפלו מימי אדה"ר ואיתא בכתבים שאדה"ר פגם שלו היה בדעת ודעת היא המכריע בין חכמה ובינה כמו דיין שלישי כי יש דיין ימין ודיין שמאל ודיין שלישי הוא המכריע וקבלתי מאא"ז זללה"ה שתלת אבהן הם ג' דיינים שהם תלת מוחין ימין ושמאל ומכריע ונמצא כיון שהפגם היה בדעת ממילא התיקון צריך להיות ג"כ ע"י דעת לכך משה שהיה בחי' דעת של הדור ההוא וכל הדור היו דבוקים אליו ולכך היה מעלה אותם ממצרים: וע"ד דאיתא ברמב"ם שהמקוה מטהר ברוחניות כמו שהוא מרחיץ ומנקה בגשמיות מכל טיט ולכלוך כי מי המקוה שהיא רמז נמי החשד והדעת מזה נמשך אליו לתקן מה שפגם בדעת וזהו תתחדש כנשר נעוריכי היינו שיתקן כל הניצוצין שלו כנשר שהוא משליך כנפיו הישנים ולובש חדשים ומתוקנים: עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים היינו כדיין המכריע כך הדעת שהוא מכריע מתקן לכל הניצוצות העשוקים בעמקי הקליפות ר"ל: יודיע דרכיו למשה היינו שמשה שהוא בחי' הדעת של הדור ההוא וכן בכל דור ראשי הדור שהם בחי' דעת הם יוכלו לתקן ניצוצות של כל הדור הדבוקים אליהם וזהו לבני ישראל עלילותיו: וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם היינו תלת דיינין שהם בעו"הז ובנפש הם נקראים תלת מוחין שם חב"ד ובשנה הם שלש רגלים היינו על ידי הדעת שהוא המכריע כנ"ל תוכל להעלותן ולתקנן והמשכיל יבין:

כי תצא אש ומצאה קוצים יובן ע"ד אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו כי הקב"ה שולח אש התלהבות גדול לעולם לעבודתו וזר אל יתערב כי נשפט באש השכינה מכח התלהבות ואהבה גדולה אשר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכ"ז לפי המקבלים אם ח"ו המקבלים אינם רוצים לקבל השפע לעבודתו באש אז ח"ו מתהפך לדין ועושה דין בו ובאדם מתהפך לכעס וידוע שע"י כעס מסתלק הנשמה מהאדם ויש אדם שיש לו נשמה קומה שלימה מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ויש אדם שעדיין אין לו נשמה שלימה רק הוא קונה לו נשמה בתורה ותפלה ובכל פעם שהוא עושה איזה מצוה מתרבה ומתגדלת אצלו הנשמה פעם באבר זה ופעם באבר זה עד תשלום רמ"ח אבריו ושס"ה גידיך ואח"כ מתגדלת יותר כל מצוה שהוא עושה מתגדל אותו אבר בנשמה: וזהו כי תצא אש מאת הקב"ה התלהבות גדול לעבודתו ומצאה קוצים ב"א שאינם הגונים שאינם יכולים לקבלו: ונאכל גדיש כנ"ל כי נהפך למשחית ויאכל גדיש היא הנשמה אשר האדם קונה לעצמו כנ"ל או הקמה היא הנשמה גדולה שירש מאב ואם או שדה או יכול להיות לעשות פגם להסתלק השכינה הנקרא שדה דחקל: שלם ישלם פי' יראה עצמו להיות שלם בנשמה ואם קלקל כנ"ל ישלם אותו העבירה אשר גרם הסתלקות השכינה המבעיר את הבערה והבן:

כי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה וכו': יובן כי המחשבה אשר עדיין לא בא במעשה או בדיבור נקרא בתולה ולפעמים בא לאדם שמחשב מחשבה טובה ומתדבק בקב"ה ובקל היא מתבטלת ונשכחת ממנו מחמת שלא הביא אותה בדיבור או במעשה וזהו כי יפתה לשון הרחבה כמו יפת אלהים ליפת איש בתולה שהיא מחשבה אשר לא אורשה שהיא הדיבור מלשון ארשת שפתיים ושכב עמה ודבק עמה זאת עצות התורה שלא תפרח ממנו: מהור ימהרנה לו לאשה פי' יביא אותה בדיבור או במעשה ולא תתבטל ואז יהיה לו לאשה לנשמה ואם מאן ימאן כפל לשון פי' ואם לא יהיה מאת אביה היא הקב"ה לתתה לו בעובדא כדי שיהיה לו לאשה והטעם שאינו רוצה מפני שאתה לא רצית ממש באיזה מחשבה קטנה אשר כמעט לא נתפש לחשב וזהו ואם מאן אתה באיזה פניה אזי ימאן אביה ג"כ אז תשנה לזה כסף ישקול תכסוף ותתאוה מאוד מתי תבא שוב במחשבתך כדי לקיים אותה וזהו כסף ישקול תקח המדריגה של תאוה כמוהר הבתולות במהירות מחשבת' ואז תתן אביה לך לאשה והבן:

או יאמר כי יפתה איש: זה היצה"ר בתולה זה מחשבה כנ"ל מהר ימהרנה לו לאשה היא ע"ד ולקחת לך בפ' כי תצא שפי' אא"ז זללה"ה כסף מלשון ביוש כמו נהמא דכסופא היינו שתתבייש והבן:

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו פי' חמור נק' הגוף שונאך היא שם מושאל ליצה"ר וזהו רובץ תחת משאו הן בחליו ר"ל הן ביריד' פרנסה או כל צרה שלא תבא עזוב תעזוב ותעזור לו בתפלתך וזה כיון למה שדרש חז"ל עמו דווקא שהוא ג"כ יתפלל ויחזור בתשובה לאפוקי כשהוא יושב ואינו פונה עצמו להש"י אז אתה ג"כ פטור כשהוא אינו רוצה וכאשר ראיתי מא"אז זללה"ה והבן:

מלאתך ודמעך לא תאחר פי' הדרך אשר אתה רוצה למלאות ולהמשיך אותן הן בגשמיות והן ברחניות וזהו מלאתך ודמעך הן הדמעות שאתה בוכה לא תאחר לא תבוא אותן לאל אחר ח"ו רק בכור בניך תתן לי פי' אם ח"ו אתה המשכת מלאתך למקום שאינו צריך אזי יש לו תקנה בדמעה כידוע אז ודמעך עכ"פ לא תאחר רק תתן לי וברוחניות הבנים הם המצות ראשיתן ותחלתן שלא יהיה בהם מחשבה זרה ח"ו רק תתן לי לשמי והבן:

תרומה

וידבר ה' אל משה לאמר ויקחו לי תרומה הדרך הישר אשר ילך האדם בה קא רמיז הכא תרומ' אפרשותא רזא דא להפריש בין הקודש ובין החול ע"י מחיצו' ביחוד אדם יחודו ואלופו ש"ע כמ"ש בזוה"ק שצריך בעת היחוד ק"ש להפריש עצמו מכל לבושין וקליפין כמו ביחוד איש ואשה בקירוב בשר ולא ע"י לבוש וק"ו ביחוד אחד יחוד האמיתי וזהו הנמשל שצריך אדם לפרוש א"ע מכל קליפין ולבושין ולייחד יחוד גמור בלי לבוש מא"ס ועד א"ת במסירת נפש נמצא הגוף כאלו אינו כי כבר נתבטל חושיו והנשמה מתייחדת בשרשה העליון ומזדווגת כל העולמות תחתונים ועליונים וזהו באין לו מחשבה אחרת כמ"ש בר' עקיבא מתי יבא לידי ואקיימנה וממשיך א"ע בהיר בכל העולמות השכלים ועולים בעלות המחשבה לפי המתדבק באיזה מקום שיהיה הדביקות שם אורו חוזר ועולה ומהפך מחושך לאור גדול והכל לפי המחשבה בעת הק"ש ואח"כ אומר ומדבק ומייחד רמ"ח אבריו ברמ"ח תיבין וממשיך לכל אבר חיות ושפע ולכל העול' אשר בדמות אדם ויוצאין כל הניצוצין הקדושות ומתייחדים וזהו כוונת חז"ל צריך להזכיר יציאת מצרים בק"ש ואח"כ מתייחדים יחוד האמיתי בחשאי ומשפיע לכל העולמות שפע רב וברכות ע"י ח"י ברכאן כי הק"ש מעוררת האהבה שלהבת יה רשפי אש בנישוקין ודביקו' רוחא ברוחא שהוא שורש כל אבריו ושס"ה גידיו וכמעט ביטול מציאות והח"י ברכות הם בסוד חי יסוד חי עלמין המשפיע למל' בחשאי בלי קול גדול כי המלך בא וזהו ויקחו לי תרומה פי' כשתקחו אותי כביכול יהיה תרומה אפרשותא מכל קליפין ומכל מחשבין: מאת כל איש מאת כל התענוגים הנקרא איש כנ"ל אשר ידבנו לבו לשון זיבה אשר הלב זוג ונמוג מחמת התלהבות התענוג כאיש ואשה כידוע: תקחו את תרומתי משם יקח תרומתי בסוד ק"ו ומה שם מפשיט א"ע מכל התענוגים רבות וזרות להתענג בתענוג שאול מכ"ש ביחוד עצום כזה: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם י"ג דברים הם כנגד שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם מכול' תקחו את תרומתי שתהיה בשעת לקיחתו מופרש ומובדל מכל מחשבת חוץ הן מצד ק"ו והן מצד ג"ש והן מצד בנין אב כי אב אחד לכולם ואם אב הוא צריך לנהוג בו כבוד כי אין זה כבודו הן מכלל ופרט כי הכל מרומזין בספירות ועיין בס' הקנה וכבר העתיקם הרב רבינו ישעיה בסידור שלו על ברייתא דר' ישמעאל ואפשר כשיהיה חכם גדול ויאיר עיניו בתורתו יובן לפי דרכינו האיך בי"ג דברים הללו מרומזין ומכונין י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וארמוז מעט והמוסיף חכמה יבין כי איני יודע רק אלו זהב הוא ק"ו כי הוא דינא רפיא והוא ק"ו סוד הגבורה כסף היא ג"ש שהיא ספר גזרתם והכל כסופין וחפצין והוא חסד השוה בכל לטובה ונחושת היא בנין אב המכוון נגד אב בקיצור כ"א לפי שכלו ימצא זה מכוון נגד זה הן בספר הנ"ל שזכרתי הן בחקירות שכלו ולבבו ובלבד שיכוון לבי לשמים והבן.

או יאמר כי אחר שמצינו לייחדו ביחוד האמיתי ולהפריש בין הקודש ובין החול אמר שיש י"ג דברים בעולם והם אחד בתכלית המכוון כי מאחד נאצלו אך ירדו לקיום העולם התחתון לכן צריך המייחד להזהר בהם שלא להתערב בהם פסולת וג"כ אציג מעט מהם זהב ג"כ יש שבע' מיני זהב לפעמי' הוא טוב וקונה עצמו לעשות מקדש ולפעמים ח"ו זהב עשו לבעל כסף הוא לשון תאוה וחמדה לפעמים הוא טוב לחמוד לדעת סודות התורה ועבודה ולפעמים מתאוה תאוות זרים ח"ו: נחושת לפעמים היא נחושת קליל ונוצץ ובוער בהתלהבות ולפעמים הוא נחש: תכלת היא לשון תכלית ולפעמים היא לשון מכלה וכן שאר מינים וה' יראנו נפלאות מתורתו:

מעשה הארון הלא סתים מאוד במעשיו ורמזיו אך לפי קט שכלי אענה גם אני חלקי מעט ע"פ הקדמה הנ"ל הארון הוא סוד הדיבור והכפורת וב' כרובים הם תלת מוחין שהדיבור בא מהם מהשכליים והלוחות היה ארכן ששה ורחבן ששה היא מדת בחי' תורה שבכתב הכלול מששה והיא ניתן בארון שהוא תורה שבע"פ כי צריך להחביר תורה שבכתב עם תור' שבע"פ ובאד' צריך להיות דבריו הן ד"ת הן בשעת מו"מ וכל עסקיו יהיה לש"ש ושמים נקרא ג"כ תורה שבכתב כמו שהיה בארון הלוחות וכמעט זה רמזו חז"ל אין בארון רק שני לוחות מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון ושברי לוחות הם הדברים שירדו בשבירה צריך ג"כ לחברם ולהכניסם בארון ולהיות מונחים אצל הלוחות כי הכל בא מן התורה כי באורייתא אסתכל קוב"ה וברא עלמין ונמצא כשירדו בשבירה ירד התורה ג"כ כי היא הנותנת חיים לכל הדברים לכן צריך להעלותן לחברם כ"א למקומו ולכן היה הארון זהב מבחוץ ומבפנים כי משם הדיבור מקבל יותר ולזה כיוונו חז"ל דיבור קשה וזהו ונועדתי אליך ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים כי מהתלת מוחין מהם ממשיך אל הדיבור והכפורת היא המות הנ"ל המכוון להדיבור שידבר דבר דבור על אופניו כידוע ובדעת חדרים ימלאו וכך היה כשהקב"ה היה מדכר היה קולו ממלא כל ההיכל ונפסק ולא נשמע לחוץ קולו להורות שצריך הדיבור להיות הכל בפנים שלא יתן כח להעומדים בחוץ הן הם הידועין: והזר שהיה על הארון הוא מרמז לכתר תורה וד"ל וזהו לשון זר היא מכל שכל כי איני מושג כלל והיא הקיצו העליון של יו"ד של השם ב"ה וב"ש והכל באים להדיבור ומתייחדים מעילא לתתא ומתתא לעילא אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים והכל היה בארון והפנימית של הארון היא עצי שיטים כי הדיבור מקבל ג"כ מכסף שהיא מספר עץ אך רובו מקבל מזהב וד"ל ולכך היה מצופה זהב מבחוץ ומבפנים וכן אדם בוודאי צריך לכסוף ולתאוה לדבר כ"א לא יתאוה לא ידבר אך כשבא לדבר צריך לחזק בכח לדבר לא כן אם אפס כחו לא ידבר ובמחשבה יוכל לחשב אף בלא כח וזה הכח היא מהזהב והבן:

תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל וכו': שורש העצה היא כשאתה רוצה לדבר ולייחד את ב"י לאביהם שבשמים אזי ויקחו אליך צריך אתה למשכם בדברים אליך להיות נמשכים אחריך ואז תוכל לתקנן ולדבקו אליך וזהו את ה אלקך תירא לרבות ת"ח כי כשירא את ה' ומאמין בו אז הוא דבוק ביראת הת"ח והת"ח בהתדבקו ביראת השם מדבק עמו כל היראות אמיתית והנמשכים אחריו ושורש זה אמר אא"ז זללה"ה אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא ופשוט כשהם יראים ממשה אזי היראה מלתא זוטרתא כי משה היה מדבקן ביראה הפנימית ע"י התדבקם בו כך נראין לי דבריו: שמן זית היא ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה ע"פ שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך שצריך לפעמים להלביש התורה בלבושין כדי להכנס בלבבות ב"א משל לרופא שרואה שהחולה אינו יכול לקבל הרפואה כי היא מר בעיניו צריך ללבוש הרפואה במיני מתיקה כדי שיקבל וזהו שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך וד"ל ועכ"פ תראה שתהיה זך ונקי שלא תתפאר עצמך בלבך רק תהיה שפל וזהו כתית למאור פי' תהיה כתית בלבך ותדע שלא התרוממת רק למאור לעולם וזהו שאמרו זרוק מרה בתלמידים פי' תזרוק המרירות מלבך ולא יהיה בך כלל רק בתלמידים כדי שייראו ממך והבן:

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים יובן ע"ד שאמרתי לפרש אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן כי אפד בגימ' פה והחושן היא כנגד הלב והיא בחי' לב ואמרתי במ"א שזהו כוונת הפסוק ולא יזח החושן מעל האפוד שיהיה פיו ולבו שוין לא מבעיא בשעת התורה ותפלה אלא אפילו בשעת דיבורו עם ב"א לא ידבר א' בפה וא' בלב: וזהו לא יזח החושן מעל האפוד שיהיה דבוק מחשבות לבו עם דיבורו וכשמדבר הפה והלב חושב יהיה בלב טוב ומחשבות טובות וזה גלוי שהדבור היא חלק עשירי מן המחשבה כי א"א לדבר מה שחושב ולכך אמר דהמע"ה יהיו לרצון אמרי פי הם הדבורים הפשוטים היוצאים מהפה והגיון לבי הם המחשבות שחושב ומתלהב לקב"ה וכמאמר חז"ל רחמנא לבא בעי כי זה שיש לו לב טוב הקב"ה שורה בו כדאית' לך אמר לבי צור לבבי ועל הקב"ה נאמר וישראל בכלל נקראים לב כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס וידוע כשאדם דורש דבר מה בפסוק אע"פ שאין בפסוק רק לערך עשרה תיבות כשדורש בו ומכניס בו השכל נתמלא באלף תיבות מן השכל וזהו אבני שוהם פי' אבנים כמו שהם בדיבור הפשוט ואבני מלואים פי' הם המחשבות טובות ודברים היוצאין מן הלב ונתמלאים בכוונתו ומחשבתו ובחמדתו תשוקתו כמו שידוע שהלב חומד וזהו אבני שוהם לאפוד שהיא הפה ואבני מלואי' לחושן שהוא הלב ויש בזה סוד עמוק ושער גדול ואגלה ואכסה וכו' כי ידוע שבאורים ותומים היה הכ"ב אתוון בדוחק כידוע מאמר חז"ל ונמצא כשהיו צריכין לשאול דברים שיש בו ב' או ג' תיבות שוין כגון האלך לבבל האיך היה התשובה בזה ויש בזה סוד עמוק ואענה חלקי בזה כי קבלתי בזה מאא"ז זללה"ה כי בכל אות מהכ"ב אתוון יש כל כ"ב אותיות חוץ מאות מ"ם והכהן המתלבש ברו"הק השואל אחר שצוה השם שיהיה כל כ"ב אותיות באורים והיו מאירין האותיות עם מלואין שלהן ג"כ ומזה היה ידע כל מה שצריך והבן: וזהו אבני שוהם ואבני מלואים ג"כ שצריך לאפוד ולחשן וזהו ונתת אל החושן את האורים הוא האור של רו"הק שהכהן מתלבש בו ואת התומים שמתמם התשובה ע"י אותיות מלואים שמאירי' לעיני הכהן והשם יכפר והבן:

ולא יזח החשן מעל האפוד: להבין זה נבאר משנה פ"ג דר"ה כיוצא בו עשה לך שרף ושים אותו על נס וכי נחש כנ"ל והספיקות רבו וכו' הקודם לזה אמר בפסוק ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלקים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו וגו' ויתפלל משה וגו' ויאמר ה' עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי ויעש משה נחש נחשת וגו': לבאר המשך הפסוקי' דאיתא בש"ס פ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ופריך והא כתיב לא תקום ולא תטור ומסיק הא דמפייסין וכו' והנה רבו הפירושים שם הריטב"א פי' לחלק בין מילי דשמיא ובין מילי דעלמא ומהרש"א והרי"ף יעו"ש: ולי נראה לדקדק כפל שאינו נוקם ונוטר וכ"ת משום דתרי מילי נינהו כדמפרש בש"ס איזה נקימה השאילני קרדימך וכו' ק' יאמר החמור ואתי הקל במכ"ש וכ"ת הא בפסוק כתיב כך וק' ג"כ לשון כפל: ז"א דשם צריך לכתוב שלא תתן לבעל דין לחלוק משא"כ בש"ס ק': ונ"ל דמצינו בשיר השירים ומאתים לנוטרים את פריו הרי כי נטירה היא שמירה ונקימה הא ההיפוך והנה ב' הפכים אלו מצינו בנחש שעשה משה שהיה ממית והיה מחיה כמ"ש בש"ס הנ"ל וכי נחש ממית ומחיה אלא כל זמן וכו' והענין יבואר ע"י המשך הפסוקים הנ"ל כי התורה נקרא דרך כי מורה דרך להולכים בה וכמו שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וז"ש ותקצר נפש העם בדרך כי שנאת אנשי המונים לת"ח היא מחמת טורח דרך הת"ח בתורה ועבודה וקדושתן והם בהפקירא ניחא להו מחמת זה שונאים גם לתורה שניתנה ע"י משה מפי הגבורה וקצו נפשם בדרך ה' לכך וידברו באלקים ובמשה כי הת"ח נקרא אלקים אשר ירשיעון אלקים וכל זמן שדיברו סרה וחרחרו ריב עם אלקים הדומה למשה שהיה עניו הנעלבין ואינם עולבין וכו' סברו שהותר הרצועה באפקרסותן נגד הת"ח שלא קבלו עונש עבורן סברו שאין הקב"ה מקפיד על כבוד הת"ח לכך וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים הם הת"ח השורפים בהבל פיהם בתורה ותפלה את כל הקוצים בכרם והוא ע"ד שכתב ברית מנוחה ויקרא שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה' עיין בכתבי מזה: וכמ"ש והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש והיינו ע"ד הנ"ל ועל ידי שנתגלגל חטא של ראשוני' שפגעו בכבוד של אלו הת"ח הנקרא נחשים השרפים או שנקראו על שם טבע האש עולה למעלה כך ת"ח שהוא גדול דעה וינשכו בעם לנקום ולנעור כנשיכת נחש ואז וינשכו בעם וימת "עם "רב אותיות מערב רב שזלזלו בכבוד הת"ח הראשונים ונעשו בהם נקמה ע"י אלו ת"ח שנקראים נחשים השרפים והרגישו בזה ויבאו אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך וכו' ויאמר ה' עשה לך שרף וכו' וראה אותו וחי וכו' כי "ראיה אותיות יראה והוא ע"ד שכתבתי בפסוק תהלים סימן נ"ד לבי יחיל בקרבי ואימת מות נפלו עלי: והרפואה לזה כי יראה ורעד יבא בי כמו משל לזה שהיה לו רבוי דמים והרפואה ע"י חרדה ויראה שנסתלקו הדמים יעו"ש כך והיה כל הנשוך וראה אותו ונתיירא כי יראת ת"ח הוא מורא הש"י כמ"ש את ה' אלקיך תירא זו ת"ח ואז ניצל ע"י יראת ה' מכל מיני יראה ונעשה מן ערוד הממית רעד ועי"ז ניצול וז"ש יראת ה' תוסיף ימים וק"ל: נמצא כי ת"ח הנקרא נחש ממית למדבר בו סרה והוא המחיה ע"י ראיה שהוא יראה מת"ח וכו' וז"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר ר"ל שאינו במדריגה זו שיכול לנקום לחוטא נגדו וחוזר ויכול לנטור ולהצילו למפייסו אינו ת"ח כי צריך שיהיה כמו ת"ח שנקרא נחש הממית וחוזר ומחיה אותו החוטא הנשוך על ידו וכמ"ש והיה כל הנשוך וראה אותו וחי כי וודאי זה הת"ח יש בו יראת ה' והירא ממנו הוא בכלל את ה' אלקיך תירא ובא לשלול התא שאין בו יראה וז"ש הכתוב לא תקום ולא תטור שלא תנקום ולא תצטרך שוב לנטור אותו להתפלל עליו שיחיה פן לא תוכל לנטור לכך לא תקום ואז אתה נקי שלא יענש עבורך וק"ל: ובזה מבואר כוונת הש"ס וכי נחש ממית ומחיה אלא כ"ז שישראל מסתכלין כלפי מעלה שהוא הת"ח ומשעבדים את לבם כי נשבר לבם מחמת ראיה ק"ו שהיא יראה מאביהם שבשמים כי הירא מת"ח שקראו הכתוב אבי אבי רכב ישראל כאלו ירא מאביו שבשמים ועי"ז יראת ה' תוסיף ימים וק"ל: וז"ש ולא יזח החשן מעל האפוד כי אותיות חשן הוא נחש הנקרא ת"ח הממית למי שהוא מנגדו ומחיה למי שמתקרב עמו: וז"ס מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאי' ורשעים נדונין והבן: וז"ס וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' שהוא ע"ד ולאי יכנף עוד מוריך כי "יראי "שמי הוא יחוד חמה תוך נרתקה ולכך הוא מרפא בכנפים סוד הלבוש והכיסוי משא"כ כשמוציא חמה מנרתיקה אזי הוא כמ"ש בתיקונים דף מ"ד ע"ב הוי"ה בר מנרתקה הוא דין וכד עאל בנרתקה אתעביד רחמי יעו"ש: ובזה מבואר קושיא שם שהקשה "ימין וק"ל: וכמו שנאמר ובו תדבק הדבק בת"ח כאלו דבוק בהקב"ה שהוא חיי החיים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כו' לכם היום: ואפוד נקרא אנשי המוני כי חשן המשפט שהוא נגד הלב נגד כוונת הלב הרומז לת"ח כאשר זכרתי בכוונת התפלה שהיא הכוונה נגד הת"ח ודיבר בפה של התפלה נגד אנשי המונים והנה אפד גימ' פ"ה וכמו שסמך מצוה אותו תעבוד זו תפלה: ובו תדבק הדבק בת"ח שאז התפלה והכונה הוי מצוה דאורייתא וכנ"ל ה"נ קאמר שלא יזח החשן מעל האפד: כי הוא כלל הכל ליחד החומר עם הצור' ואז השם שלם והכסא שלם אנס"ו וכל מ"ש היא להלביש דברי האר"י זלה"ה שכתב בטעמי המצות כי החשן נגד שם בן ד' ואפד נגד שם אדנות בסוד וה' בהיכל קדשו: ובזה יובן מה שכתבתי דהיינו ב' סוגי ישראל הנגלה והנסתר וק"ל. ועיקר המצוה על ת"ח שהוא ירדוף בתר חייביא ולאחוז בידא דחייבי' להחזירו למוטב ואז נכנע החומר תחת הצורה וז"ש ולא יזח החשן מעל האפוד: גם שמוזהר איש המוני הנקרא אפ"ד שלא יזח מהחשן אבל העיקר על הנשמה להכניע החומר כי מצד החומר אינו משיג שלימת הצורה שירדף אחריו וכתירץ החכם על השאלה מ"מ החכם משכים על פתחי נדיבים וכו' והשיב החכם יודע מעלת הנדיב משא"כ הנדיב אינו יודע מעלת החכם וכו': וי"ל כי החכם הוא הצורה והנדיב חומר וק"ל וע"פ הנ"ל כי החומר והצורה הוא ב' סוגים שבישראל אנשי המונים ויחידי סגולה וכנ"ל ובזה י"ל רמז זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור ודרשו בזוהר ותיקונים שמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח וכו' הרי שדרשו שמי על ב' אותיות ראשונים מן שם בן ד' וזכרי על ב' אחרונות: והטעם ע"ד שכתב בש"ס דסנהדרין אדוני משה כלאם הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהן: יעו"ש וה"נ קאמר זה שמי לעלם כי הת"ח ראשי הדור הנרמז בב' אותיות ראשונו' ראוי לעלם שיתעלמו אי נמי שיתעלם שלא יתבזה בחוץ בעשיית מלאכתו כי דרשו בפ"ז דיומא ועשו ארון עצי שטי' מכאן לת"ח שבני עירו מצוון לעשו' מלאכתו כדי להתבודד שלא יהיו טרודין בצרכי הצבור רק בדביקות הש"י וזה זכרי שהוא חלק הנגלה המוני עם כמ"ש נזכרים ונעשים הם יפקחו בעסקי דור ודור וק"ל: וז"ש כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור: ודרשו חז"ל הורמה ידו לישבע וכו': והענין דאיתא בברכות דף נ"ח לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק שנאמר כי יד על כס יה וכו': ולכאורה קשה מה ענין זה לזה ופירש"י יעו"ש והוא דאמרו אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו וגם בי מלכים ימלוכו. איברא דכל זה היה קודם חורבן אבל אחד זה חכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו כביכול נוטל כבוד התורה שהוא כתרה של תורה הרומזת באות א של כסא כמ"ש האר"י על וכסא דוד מהרה לתוכה תכין וכו' וכמו שכתבתי לעיל וזה גורם שאין חיבור לשם בן ד' כי ב' אותיות אחרונות שהם חלק הנגלה הרמוז לאנשי מנונים אינם רוצים להתחבר אל ב' ראשונות שהם הת"ח וסוד כל הנשמה תהלל יה וכו' כי חכמת סופרים תסרח בעיניהם וז"ס השוב אחור ימינו כי ימינו שהוא קו החכמה הוא באחור ולא לפנים בסוד דיו לעבד להיות כרבו וז"ס וחכם באחור ישבחנה כי יש שבח להשכינה בשפלותה כאשר החכם באחור ומ"מ ישבחנה בשבחא דאורייתא ותפלה שהוא עזר לה להקימה מהגלות כנודע: וז"ש כי יד על כס וכו' ור"ל אחר שהורמה ידו כמו שנאמר השיב אחור ימינו זה גורם שאין הכסכא שלם ואין שמו שלם והמלחמה לה' בעמלק כי המלחמה שלי עמלק שהוא השטן הוא שלא יתקרב שם בן ד' ב' אחרונות לב' ראשונות וכו'. לכך שם הזה לוחם בעמלק מדור דור ר"ל מדורו של משה ויהושע שנאמר ויחן שם ישראל עי"ז ויחלש יהושע את עמלק וז"ש ויבן מזבח ויקרא שמו ה' נסי שנתקרב ד' אותיות נעשה נס שהוא למעלה מהטבע וכנ"ל: וזה יהיה עד דורו של משיח שנאמר הנני שולח את אליהו והשיב לב אבות על בנים וק"ל ובזה יבואר פסוק כי בחר ה' בציון אוה למושב לו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ור"ל כי כשיבחרו המוני עם הנקרא יעקב לידבק בת"ח הרמוזים בב' אותיות ראשונות מהשם וז"ש כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ר"ל כי הת"ח יהיה להם אנשי המונים סגולה ואוצר וגניזה שיוכלו להתעלמו בתוכו בסוד וה' בהיכל קדשו. וכנ"ל זה שמי לעלם וכו' ועי"ז יהיה הכסא שלם והשם שלם כנ"ל: והסיבה לזה כי נגד מה שהיה הת"ח בשפלות כמ"ש השיב אחור ומינו לא היה הכסא שלם וכו' משא"כ עתה כי בחר ה' בציון שהם הת"ח המצויינין בהלכה שיחזיר הכבוד וכתר התורה לת"ח ויושלם השם ואז "אוה למושב לו כי או א של כסא וב' אותיות אחרונות של השם כ"א יחזור למקומו בשלום ואז וישב שלמה על כסא ה' והבן כי אז היה הת"ח במעלה וחשיבות והיה כסא שלם ושם שלם וכן יוחזר ב"ב אנס"ו:

עוד י"ל חכם באחור ישבחנה ע"ד שכת' האר"י ז"ל שבע יפול צדיק וקם וזכרנו לעיל מזה ונודע כי שבח ויקר כ"א גימ' ש"י מן שביל דיסוד אבא וז"ש כי חכם באחור כדי לקשר אחור בקדם כמ"ש אחור וקדם צרתני וז"ש כי אל שבע יפול צדיק וקם להעלות אל חיק אביו וז"ש ישבחנ' היא שבח ינ"ה גי' אדני מס' היכל וז"ש לו חכמו ישכילו זאת ואז בזאת יבא אהרן אל הקודש וז"ש ישבחנה ע"ד ש"י מן שביל נשאר ל"ב גי' כבוד ואז נוחל כמ"ש כבוד חכמים ינחלו וז"ש "בשביל חנינא בני וז"ש ש"י עולמו': עוד י"ל חכם באחור ישבחנ' כי נודע משל שר א' ששינה לבושי כבוד כדי להעלות הבן אל אביו ואל אמו וז"ש חכם באחור הוא כדי להעלו' הבן אל אמו וז"ש ישבחנה כי בן כסיל תוגת אמו ועתה שנתעל' הכל ישבחנה וק"ל:

ובזה יובן מזמור: ה' בצר הרחבת לי כי ירידת החכם באחור הוא להעלות הבן ובזה הרחבת לי לבך חנני ושמע תפלתי שאוכל להעלותו: ואחר שסידר טענתו נגד השי"ת הסיב פניו אל הבן ואמר בני איש ר"ל שימו לבכם שאתם בני אל חי הנקרא איש חי עד מה כבודי לכלימה שירד מכבודו כדי להעלות הבן: וז"ש תאהבון ריק מה שהיה ראוי להיות "יקר ושבח להוציא יקר מזולל ועי"ז גורם להעלות היכל אל קודש וק"ל:

צו

והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה: קשה דה"ל למכתב אשר תקריב לו יהיה ונ"ל שיש לבוש למחשבות עד"מ כמו תורה צריך לבוש שיתפשט ויתרחב בביאור כך יש לבושים למחשבות ושמעתי מאא"ז זללה"ה שהמחשבה של אדם היא קומה שלימה וזהו והכהן המקריב את עולת איש שעולה היא המחשבה כידוע היינו שצדיק מקרב מחשב' שלו להקב"ה וגם מחשבו' אחרי' הדבוקי' בו והיינו כשאומר להם דברי מוסר ויראה והם הקשיבו לקולו וחוזרים ומהרהרים בתשובה אזי מחשבתו מתקרב להקב"ה ויוציא מהלבושים שהיו מקודם מחשבות זרות ונתעלה למחשבות טובות וזהו עור העולה היינו הלבושי' של המ"ז שהי' לו קודם אשר הקריב לכהן שהוא הקב"ה כמ"ש אוה"ח וזוה"ק אזי לו יהיה פי' אור גדול שנתרבה להצדיק מזה שמקרב לבבות ומחשבות ישראל להקב"ה וזהו בתורתו של ר' מאיר כתיב כתנות אור באלף מחמת שתורתו היה כולו אור וזהו ותלבש אסתר מלכות ששמעתי מאא"ז זללה"ה ואנכי הסתר אסתיר כי כשהאדם אינו יודע שיש הסתרה בוודאי אינו טוב שסובר שהוא צדיק גמור ואינו שב בתשובה אבל כשיודע שיש הסתרה ומרגיש בנפשו אז הוא נכנע מלפני הש"י ומבקש מלפניו וזהו ואנכי הסתר פי' ההסתרה אני אסתיר ולא יוודע שהיא הסתרה וזהו ויהי ביום השלישי שקשרה עצמה באהבה ביום השלישי שהוא יעקב שהוא מדת אמת וידעה שיש הסתרה ותלבש אסתר מלכות ויצאה ממלבושי גשמיות ולבשה לבושי אור וזהו ומרדכי יצא בלבוש מלכות והבן:

אמור

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות: י"ל ע"ד דאיתא בזוה"ק פ' אמור וז"ל כל מאן דאיהו מגזעא ושרשא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא וכו' אליעזר עבד אברהם בגין דשמש לאברהם יתיב תחות צלא דמהימנותא וזכה למיפק מכלל ארור לכלל ברוך וכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ומאן דאפיק ח"ו אחסין גלותא ח"ו עי"ש וזהו של האזרח בישראל היינו כל מי שיש בו בחי' אברהם הנקרא אזרח ע"ש איתן האזרחי יש לו ג"כ בחי' של ישבו בסוכות היינו צלא דמהינותא כנ"ל ומאן דאפיק גרמיה אחסין ח"ו גלותא כדאיתא בזוה"ק וישב ממנו שבי היינו שנעשה מאוחיות ישבו אותיות וישב ולטובה היא ישבו בסוכות כנ"ל והבן:

או יאמר ע"ד דאיתא בכתבים שמאלו תחת לראשי זו ר"ה שהיא בחי' גבורה וכל התפילות והתקיעות דר"ה היא כדי להמתיקן ואח"כ וימינו תחבקני היא בחי' סוכה שהיא כולה חסדים וזהו כל האזרח גימ' רי"ו מספר גבורה וזהו ה' אזרח דייקא שהם ה' גבורות מנצפ"ך כידוע והיינו כל מי שיכול להמתיק הגבורות הנ"ל אז ישבו בסוכות שהיא כולה חסדים ושורה עליו החסדים והמש"י:

דברים

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וכו' הנה הדקדוקים כבר מבואר בקדמונים ונ"ל שמשה אמר תוכחה זו שממנו יקחו ויבינו מוסר השכל כל ישראל בין צדיקים בין בינונים בין רשעים וזהו אל כל ישראל ואמר בעבר הירדן דהנה איתא בשם אא"ז זללה"ה כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלקי היינו מי שדומה בעיניו שדר בארץ העליונה שקרוב לקוב"ה דומה לו כמי שיש לו אלהי ובאמת אין לו ומי שדר בח"ל היינו שדומה לו שעדיין לא נכנס בארץ העליונה בזה דומה כמי שאין לו אלהי אבל באמת יש לו עכ"ד וזהו בעבר הירדן פי' שידמה לך תמיד כאלו אתה מעבר לירדן שעדיין לא נכנס לארץ העליונה הגם שלמד הרבה ועשה מצות הרבה מ"מ דומה לו כאלו לא עשה שצריך לעשות כל מצוה בדו"ח וע"י התורה והמצות זוכה לענוה ולא עוד אלא שנעשה כמעיין המתגבר וזוכה לדברים הרבה וע"כ יאמר אם עשיתי כתיקונו האיך ענוה שלו והיכן הדברים הרבה והיכן המעיין המתגבר וזהו כנגד הת"ח: וכנגד הבינוני אמר בעבר הירדן דהנה האדם בינוני עושה מצות הרבה ואם נזדמן לו עבירה ח"ו ג"כ עושה וכנגד זה אמר בעבר הירדן שידמה לו בשע' שנזדמן לו העבירה שהיא כבר עבר לארץ עליונה והתחיל לכנוס לעברדת הש"י ואיך אעשה העבירה ח"ו ואכנס למדבר שהיא שליטת הס"מ ר"ל שהוא נחש שרף ועקרב שהוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות שהוא שורף האדם כמו שמתחלה בוער בו לעבור העבירה כן אח"כ שורף אותו מן העולם ועקרב פי' עקר בית שהיא השכינה שהיא בלב אדם וזהו במדבר כנ"ל והבן וזהו נגד הבינוני: ולרשעים דהנה כשאדם מתחיל לעבור עבירה נותן ח"ו כח לס"א ומחמת זה הולך ומתגבר עליו וזהו עבירה גוררת עבירה ומחטיא אותו נחש אשת זנונים והוא נחש ועקרב שבוער בו לעבור עבירה ולהגביר על הקדושה ח"ו וזהו רשעי' מהפכין מדה"ר למדה"ד ח"ו וזהו בעבר הירדן פי' שעובר בבחי' שהיא הירדן היינו הר דין שהוא מלא דינים ומגביר אותו ומהפכים מדה"ר כנ"ל והבן:

בערבה ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה שמלת חטא האלוף אינו ניכר בההברה והטע' לפי שהרשע בשעה שרוצה לעבור עבירה שוכח באלופו ש"ע כמ"ש במ"א וזהו בערבה פי' שתזכור שבאותו החטא מעורב שם הקב"ה שהוא אלופו של עולם וזהו בערבה לשון עירוב וכמ"ש האו"הח וזהו מול סוף שמסתכל בסוף הדבר שהוא הקב"ה שצמצם שכינתו באותו חטא כנ"ל וכנגד הצדיקים אמר במדבר שצריך להיות הפקר כמדבר וכמאמר חז"ל בערבה פי' שצריך להיות התפלה והמצות ביראה ובאהבה וזהו בערבה לערב בין יראה ובין האהבה: מול סוף פי' עיקר העבודה בשביל השכינה הקדושה שהיא סופא דדרגין בין פארן ובין תופל פי' שצריך האדם שיהיה תמיד בין פארן שהוא פאר ובין תופל שהיא מלשון שפלות ותפל ושיחשוב תמיד שעומד בין פאר ובין שפל והבן בזה:

או יאמר בין פארן שהיא פאר שהיא בחי' תפארת ובין תופל שהיא השכינה הקדושה כידוע שיהיה הוא מייחד אותם כידוע שהצדיק מייחד ב' מדות אלו: ולבן שיהיה לו לב טוב: וחצירות פי' שיש חצוי הפנימיות ויש חצר החיצונה כנודע וצריך האדם לצאת כל החצירות וזהו וחצירות לשון רבים מיעוט רבים שנים ודי זהב שיסתפק בכל מה שיש לו וכמאמר חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו:

עקב

והיה עקב תשמעון ושמר ה' לך את הברית: י"ל כי השמיעה היא כלי רוחניות המשמשת למוח וכן צריך בכל העולם להיות משמשין לבחינת מוחין הם בני אדם המשמשי' את ה' והם בעלי עבודה והיא ע"ד ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה והיא מבואר במ"א כי ישראל כשיש להם בחינת מוחין דגדלות נקרא ישראל פי' לי ראש דהיינו כשיש להם ראשים חכמים ונבונים והם כרוכים אליהם ומתפארים בהם כענקים לגרגרת כמו לי ראש: וזהו והיה עקב תשמעון פי' כי המדריגות התחתונות יהיו משמשין לבחי' הגדולים אשר מכונים בשם מוחין שהם כלי המוח דהיינו השמועה שהיא בחי' הלב שהיא הקב"ה צור לבבם וחלקם אז הם מתקשרים בבחינת ברית שהם מייחדים קב"ה וכמו שהם נעשים שומרים לברית כה יעורר להם ושמר ה' לך את הברית ואת החסד שלא יפול ח"ו והבן:

ראה

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו וכו': להבין זה ע"ד מאמר חז"ל צדיקים מהפכים מד"הד למד"הר והיינו דידוע דבכל דרך הטבע כמו אכילה ושתיה ושאר דברים גופנים יש דבר המחיה אותן והוא דבר שהיא למעלה מהטבע כמ"ש ע"פ צמאה נפשי לאלקים וכו' עי"ש במ"א והצדיקים שמדבקים בדבר שהיא למעלה מהטבע שהיא השם הוי"ה ב"ה מהפכים מד"הד שהיא בחי' אלקים בגימ' הטבע כנודע למד"הר שהוא השם הוי"ה ב"ה וזהו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ותגרום שישוב ה' שהיא מן הח' מחרן שהוא גימ' ג' אלהים אפו ג"כ גימ' אלהים כנודע וישים בחי' הוי"ה ונעשה רחמים והבן:

כי תבוא

הגר אשר בקרבך וכו': לכאורה מלת בקרבך מיותר אך נ"ל כשלא תחפוץ להטיב בדרכך ח"ו אזי יהיה הנשמה אצלך כגר או היצ"ט יהיה כגר אך יעלה עליך מעלה מעלה בע"כ גם שלא תחפוץ אני אתן לך לב טהור ואתה שהוא מחשבתך שלא טובה תרד מטה מטה: הוא ילוך לשון ילוה אישי אלי פי' הוא תחבר ותייחד אותך ואתה לא תלונו הוא יהיה לך לראש הכל קאי על הנשמה כנ"ל:

ושמרתם וכו': למען תשכילו את כל אשר תעשון ותרגומו בדיל דתצלחין ית כל די תעבדין פי' לפי כשאדם הוא משכיל בעבודת הש"י ועושה אותו באהבה וביראה ומשכיל היאך לעשותו בוודאי עושה רושם בעבודתו בסוד והחכמה תחיה בעליה וזהו ושמרתם למען תשכילו שהוא מלשון שכל ואז תצליחו והבן:

נצבים

ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ובחרת בחיים: דהנה שמעתי קושיות הפלוסיפים על מה שנודע שצריך האדם לילך בדרך הממוצע והקשו איך ילך אדם בדרך הממוצע אם לא שמתחלה הוא הולך בדרך הימין עד תכליתו ובדדך השמאל עד תכליתו וזה א"א בעבודת השי"ת ונ"ל ע"ד הידוע דמדת אמת היא מדה אמצעית שהיא ראש תוך סוף וכשאדם הולך בדרך זה במדה זו א"צ לסוף כל א' מן הקצוות וז"ש דהמע"ה הורני ה' דרכך אך שקשה קושיות הפלוסיפים ע"ז אמר אהלך באמתך ובזה הוא יכול לילך בדרך האמצעי שהיא דרך המישור וזהו ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע שהם ב' קצוות אך ובחרת בחיים שנודע שתיקון דדיקנא הא מדת אמת ששם נהירין דאנפין באור פני מלך חיים וזהו ובחרת בחיים שהיא מדת אמת ובזה יכול לילך בדרך הממוצע והבן:

הפטרת נצבים

שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלהי וכו': לבאר זה נראה עפ"י דאיתא בגמרא כשעושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והמשל בזה היא כמו זרעים שנזרעו בקרקע כשנרקבין אזי מוציא צמחין וכן הענין כאן בעושה תשובה מאהבה וזהו שוש אשיש בה' פי' שעוש' תשובה מאהב' וזהו אשושי תגיל נפשי באלהי שנעשה אלהי שלי שהיא ע"י אהבה וזהו כוונת הפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך פי' שיעשה אלהי שלך וזהו ע"י אהבה וזהו הגמרא גדולה תשובה שמגע' עד כסא הכבוד פי' שהבע"ת בעצמו מגיע עד בחי' כסא הכבוד ונעשה מרכבה לקב"ה ונעשה אלהיו וזהו במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וזהו פי' הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך היינו תמים תהיה כשתהיה עם ה' אלקיך שהיא התשובה מאהבה כנ"ל וזהו תגיל נפשי באלקי ואמר כי הלבישני בגדי ישע פי' דברים שבגדת בהם נעשה מהם ישע שנעשין לו כזכיות: ומעיל דברים שמעלת בהן צדקה יעטני מהם נעשה צדקה כנ"ל וא"ת היאך אפשר זה שמעברות נעשה זכיות ע"ז אמר כגנה זרועיה תצמיח שהיא ע"י הזריעה שנרקב בקרקע היא מוציא פירות כן הדבר הזה שע"י החטאים נעשין כזכיות כנ"ל והבן בזה מאוד:

אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון לבאר זה נרא' ע"ד צמאה נפשי לאלקי' לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים דהנה בכל הדברים כמו אכילה ושתיה ומו"מ וכדומה יש בו דבר המחיה אותו וזהו צמאה נפשי לאלקים שהיא בגימ' הטבע לאל חי עיקר תאוותו היא לדבר המחיה אותו דרך הטבע מתי אבא ואראה פני אלקים היא פנימיות הטבע וכו' וזהו עלה אלקים בתרועה פי' כשמשבר הטבע שהיא לבוש הפנימיות וכוונתו רק להפנימיות וזהו עלה אלקים שיש עליה להטבע בתרועה פי' כשמשבר הטבע כנ"ל. ה' בקול שופר שפנימיות הטבע היא השם הויה ב"ה שהיא למעלה מדרך הטבע וזהו ה' בקול שופר לפי שתיבת שופר בגימ' אלקים במילואו כידוע בכתבי האר"י ז"ל וזהו אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לשבר הטבע מהלבושים ואז באור פניך יהלכון באור הפנימית שהיא שם הוי"ה ב"ה שהיא באור פני מלך חיים והבן:

או יאמר אשרי העם יודעי תרועה עפ"י לא הביט עון ביעקב וכו' כי אף כשאדם עובר עבירה כשיש לו חלק אלקי ממעל בוודאי יחזור בתשובה דאורייתא וקוב"ה כולו חד ושורש נשמתו היא ג"כ מהתורה א"כ איך יכול לפרד א"ע מהתורה וקב"ה וזהו לא הביט און ביעקב שהם המדריגה קטנה ומכ"ש לא ראה עמל בישראל שהם המדריגה גדולה והטעם כי ה' אלקיו עמו והאיך הקב"ה עמו ותרועת מלך בו שהיא התורה כי תרועה היא תורה ע' שמשם שורש נשמתם ואורייתא וקב"ה כולא חד וזהו אשרי העם יודעי תרועה שהיא תורה ע' ומתחברים בהתורה אז באור פניך יהלכון כנ"ל שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד והבן:

או יאמר אשרי העם יודעי תרועה ונ"ל פסוק בישעי' קומי אורי כי בא וכו' כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה דהנה כשאדם חוטא ח"ו הוא פוגם באור נשמתו הנמשך מהתורה כנודע שכ"א מישראל יש לו אחיזה באות א' מהתור' שמש' נמשך אור נשמתו וכשחוט' נחסר ממנו אור התורה ואור הקב"ה דאורייתא וקב"ה כולא חד ונקרא נופל ח"ו שמזלו נופל כמחז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ומזל מלשון יזל מים מדליו פי' כשאדם טוב אזי ניזול עליו אור התורה ואור הקב"ה וכשחוטא נופל המזל שלו והוא עוקר המזל מה שניזל עליו אורות הנ"ל כי י"ב מזלות נוזלים מן י"ב צירופי הוי"ה וכשחוטא נתהפך חלילה לי"ב נשואים כנודע ונתהפך אורו לחוש' ר"ל וכשחוזר בתשובה גמורה חוזר האור לזרוח עליו וזהו אם יגאלך טוב יגאל דקאי על הנשמה דאם יגאלך טוב היינו המע"ט שבך יגאל ואם לאו ח"ו וגאלתי' אנכי שנודע שמלת אנכי היא תשובה והיינו שתשוב אור התורה שהיא סוד אנכי וזהו חי ה' דייקא שכבי עד הבוקר בוקר דאברהם האור הגנוז שבתורה ונתבט' החושך לגמרי כמ"ש מאא"ז זללה"ה כמו אדם שמביא נר למקום החושך שהחושך הולך לגמרי ואינו ניכר כלל כך כשחוזר בתשובה אף שהיה מתחלה מקום חושך כשמאיר אור התורה אז החושך הולך לגמרי וזהו קומי אורי כי בא אורך אור נשמתך מהתורה כי הנה החושך יכסה ארץ הם רשעי ארץ ועליך יזרח ה' אור הקב"ה וכבוד ה' אין כבוד אלא תורה שהיא אור התורה עליך "יראה גימ' ג"פ ע"ב שהם תלת אבהן אברהם רמ"ח מ"ע יצחק שס"ה ל"ת יעקב כלול מתרווייהו וזהו ועליך יראה יחזור להתגלות ולהאיר לך וזהו אשרי העם יודעי לשון יחוד שחוזרים לייחד א"ע להקב"ה ולתורה וזהו פי' שופר שהוא מלשון שפרו מעשיכם שהיא תשובה לתקן מעשיכם ושופר היא ג"כ לשון שפרירות אור התורה החוזר להאיר בנשמתן כששבו וזהו תרועה תורה ע' ואז ה' באור פניך יהלכון שהיא אור התורה ואור הקב"ה אור פני מלך חיים אמן:

או יאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון והקושיא ידועה דהיה ראוי לומר תקעי תרועה ולהבין זה נקדים מה שאנו אומרים אשרי איש שושמע למצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו גם כאן קשה יותר היה נכון לומר ישים בלבו או אל לבו ויובן ע"פ דאיתא במדרש צדיקים לבם מסור בידם ורשעים הם מסורים בלבם והפי' הוא כי ידוע שהלב חומד כל התאוות גופניות שבעולם וכמאמרם ז"ל לבא ועינא הם תרין סרסורי דחטאה ומי שהוא צדיק משים על לבו גודל אור התורה הקדושה ושהוא תענוג תמידי שאינו נפסק לעולם רק תמיד הולך ומתגבר ועי"ז מבטל כל התאוות שהם חושך ותענוג של שטות והבל רק לפי שעה אבל אור התורה והמצוה הוא תענוג לכל התענוגים ואין לו קצבה כלל ונזהר מאוד מלעבור ח"ו על איזה אות שבתורה שלא להחשיך ח"ו נשמתו שיש לה חלק בתורה כי כל אחד מישראל יש לו חלק באורייתא וקב"ה ואורייתא ונשמתהון דישראל כלהו חד וכשאינו הולך בשרירות לבו זוכה להאיר בו אור התוה"ק בנשמתו והוא שאמ' אשרי איש שישמע למצותי' ותורתך ודברך ישי' על לבו היינו ממעל ללבו הוא משי' התורה כנ"ל שע"י התורה הוא מתגבר ומושל על לבו ויותר חשוב בעיניו אור התורה ומתיקתו יותר מכל תענוגי עוה"ז וזהו לבם מסור בידם וזי"ל גם כן כאו אשרי העם היינו המון עם יודעי לשון שבירה כמו ויודע את אנשי סוכות היינו ששוברים את לבם הזונה תרועה אותיות תורה ע' שנדרשת בע' אנפין היינו ע"י התורה ובשבילה משבר את לבו ומושל עליו כנ"ל וע"יז זוכה ה' באור פניך היינו בהתוה"ק שהוא כביכול אור פני מלך הקדוש כמ"ש באור פניך נתת לנו תורת חיים: יהלכון באותו אור שאור התורה יכול להתנוצץ בנשמתו בלי שום מסך ומבדיל כיון שפירש מהחושך היינו תאוות לבו שהוא מחשיך אור השכל והנשמה והבן:

כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ: י"ל שמרמז על אותם אנשים שמתדמין במעשיהם לצדיקים ולבם לא נכון עמם והוא שאומרים כי תעביר ממשלת לשון משל ודמיון זדון היינו אדם בליעל שע"ז אנו מתפללי' שלא יהא דומה הזדון להטוב רק שיהיה הבדל בין האור והחושך וידעו ויבינו זאת כל יושבי תבל י"ר שיהיה בב"א:

איתא בתקונים תיקון כ"א וז"ל דא כריכו דתפילין דיד וביה הוין קדמאין כורכין שמע עם ואהבת ברחימא דאהבה דהיא ואהבת את ה' אלהיך דתהא רחימא לגבי בעלה ולא יפסקון כד אתא יעקב דאיהו כלול מתלת אבהן התיר האי כריכו דילה ואמר בשכ"מ לעולם ועד בגין למהוי איהו סגולת מלכים בההיא זמנא אתמר שופר הולך סגולתא עכ"ל והפירוש היא דאיתא ברמב"ם דהדבור היא חלק יוד מהמחשבה ולכך: הדבור היא נפילה לגבי המחשבה וזהו עולים במחשבה ויורדים בדיבור וזהו דביה הוין קדמאין כורכי' שמע עם ואהבת והיינו שהיו מתדבקי' עם הקב"ה במחשבה ולא בבחינות דיבור בגין דלא יפסקון שלא היו רוצים להיות בבחי' נפילה כי הדיבור הוא נפילה לגבי המחשבה כנ"ל: אבל כד אתי יעקב דהוא כלול תלת אבהן בחי' אמת ראש תוך סוף והיינו שהבין שצריך התפשטות הקב"ה שיהיה מראש עד סוף והיינו ע"כ ע"י הדיבור כמ"ש ע"פ אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים עי"ש במקומו וזהו דהותר האי כריכו דילה שיהיה בבחינת דיבור אף שהיא בחי' נפילה והיינו דאמר בשכ"מ לעולם ועד שהיא התפשטות המלכות הקב"ה לכל העולמות וזהו בגין למהוי איהו סגלת מלכים והבן: וזהו שופר הולך סגולתא כמ"ש לעיל שסוד שופר הוא אור התורה המתגלה וזה יו"כ שהם ה' תפלות שהם ה' אור האור הגנוז ועדיין לא ידעינן מאן נצח קרבא עד סכות שאנן נטלין הסימנים כדאיתא במדרשות והיינו שאנן נטלין הנקודה העקרית שהוא בשמיני עצרת מלשון עצור בעמו לשון מלך שאז בעצרת ב"י הם מלכים כנאמר לב מלכים היינו ישראל שהם הלב של העולם כמ"ש בזוה"ק והם מלכים אז מחמת שהקב"ה עצור בהם וזהו שופר שהוא אור התורה הולך ומתגלה ונעשה סגולתא בימי הסכות ובשמיני עצרת והכל ע"י השופר שהוא ג' אבהן כנ"ל וכבודו עליך יראה שהיא ג"פ ע"ב ג' אבהן והכל ע"י יעקב שהוא כלול מתלת אבהן והתיר האי כריכו דילה למהוי סגולת מלכים בשמיני עצרת כנ"ל והבן:

מה עז מהארי ומה מתוק מדבש: הנה אף שהמעשה היה כפשוטו עכ"ז מדנכתב בתורה ע"כ יש בו ג"כ איזה רמז וסוד בדבר: וי"ל בזה ע"ד שכתבו ספרי מוסר ע"פ "אריה שאג מי לא יירא ר"ת אלול ר"ה יו"כ ה"ר והנה עיקר הימים הקדושים האלו הוא ר"ה שהוא יום הדין הגדול והנורא והימים הבאים אחריו הם גמר של ר"ה כי בר"ה מתחלת המיתוק הדינים ע"י שופר כידוע שו פר היינו הפר דינים נמתקים ע"י ש"ו מספר דבש ויו"כ הוא גמר המתקה כי כפור מספרו ג"כ ש"ו מספר דבש והושענא רבה הוא הגמר בשלימות כידוע והוא שמרמז מה עז מהארי היינו "אריה ר"ת הנ"ל שהוא עז וקשה יומין דדינין אבל מה מתוק מדבש היינו שיש המתקה לכל הדינים ע"י דבש כמ"ש שו משופר וגם כפור שבו נמתקין כל הדינים בשורשן ונעשים כולו חסד ואמת ויכופר העון והבן:

וזאת הברכה

אשרך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך פי' אשרך ישראל שהם נושע בה' שהישועה שהיא לישראל היא ג"כ להקב"ה כידוע וזהו נושע בה' שהיא עם השם מגן עזרך הם ההקפות שעם הלולב ואתרוג שהיא כוונת ג' פעמים אל שהיא סוד מגן בגימ' ג"פ אל והם עוזריך של ישראל: ואשר חרב גאותיך כי מה שבירך יצחק לעשו ועל חרבך תחיה היא גאות ישראל והטעם אמר ויכחשו אויביך לך שהם רוצים לכחוש לך כברכתו אבל ואתה על במותימו תדרוך שאתה מושל עליהם וזהו גאותך והבן:

סליק לקוטים על התורה

תוכן העניינים

דגל מחנה אפרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה