אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) מגילה › פרק שני

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

מגילה · פרק שני

פרק ראשון

דף ו ר"נ ד"ה דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ מהכא כו' ואנו רואין שעבוד שלנו אינו מזדייף מצד הלבן מיהת אע"פ שאין מעופץ כו' כצ"ל:

ונ"ב וכן הוא בתוספות:

דף ז רש"י ד"ה וכולן שעשאו וכו' דמעלות עמוד השחר יממא הוא וכו' כצ"ל:

שם בדף ז' בר"נ ד"ה להגשה שהיה מגיש מנחה בחודו של מזבח כדאיתא בסוטה כצ"ל ונ"ב מנחת סוטה מחקתי כי כל המנחות בעי הגשה כדאיתא במנחות דף ס' ומה שכתב כדאיתא בסוטה קאי על חודו של מזבח דאיתא שם:

שם ד"ה ולהקטר חלבים ואימורים כו' משמע דק"ל כסתם מתני' דהכא דקתני לה כצ"ל:

דף ח רי"ף ומאן דשרי אמר אי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא יהבי ליה כצ"ל וכן צ"ל בר"נ.

ע"ב ר"נ ד"ה בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה כו' כצ"ל:

דף ט רש"י ד"ה למקרי גברא מבי כנשתא מאי נעביד מאחר שאין נכנסים בהן לצורך עצמו סה"ד כצ"ל:

ע"ב במשנה בשניה זכור נ"ב פי' בשבת שני מארבע פרשיות וכן כולן והפסקות לא קחשיב אם ישנה אחת או שתים אין להם שייכות לד' פרשיות והא דאמר בגמ' דף ל' שניה להפסקה פי' אחר הפסקה שהוא שניה לסדר ד' פרשיות כן משמע מפרש"י שם:

בש"ג ד"ה כתב הרא"ש ז"ל תימא דבפסח כו' ואין להביא ראיה מדאמרינן לקמן ביו"ט האחרון של חג מפטירין כו' כצ"ל:

דף יא ש"ג ד"ה ובירושלמי יש כו' ובג' מתחיל בראשית נ"ב פי' בס"ת ג' כו' ורגילין להתחיל מיד בראשית נ"ב פי' בס"ת ב':

דף יב ברי"ף ירושלמי כו' ומשני שאני התם דסליק עניינא וא"א שאני הכא שהוא סדורו של יום כו' נ"ב בירושלמי ליתא דסליק עניינא אלא שהוא סדורו של יום גם ליתא בירושלמי לא הכא ולא התם אלא שנייא הוא שהוא סדורו של יום ולפי נוסח הרי"ף מ"ש דבראשונה אמר התם ואח"כ הכא ע"כ מחקתי הכא וצ"ל ר"כ התם והירושלמי הוא במגילה גם בתענית ולשון אחד להם כנ"ל:

ר"נ שמונה פסוקים שבתורה כו' כדתנן קראוה שנים יצאו ותנא עלה מה שאין כן בתורה כו' כצ"ל:

ש"ג ד"ה פי' ה"ר משולם כו' אלא הכי פירושו יחיד קורא כל ח' פסוקי ולא יקרא אותם שנים והיינו טעמא כצ"ל:

גם נ"ב ע' תוס' ב"ב ט"ו ע"א מנחות ל' ע"א:

דף יג ע"ב ר"נ ד"ה מעל"ד מתני' אין פורסין על שמע פי' רש"י ז"ל כו' רבותינו שבמערב אומרים אותן בשבעה ונותנין טעם כו' ויש אומרים בששה שברכו ששי הוא ע"כ כצ"ל:

ד"ה ושמעי' ממתניתין שאין היחיד אומר קדושה של יוצר אבל סדר קדושה של ובא לציון אומר דהא קראי בעלמא הוא דקא מסדר נ"ב ושמעינן שאין הש"ץ צריך להמתין אחר מעתה ועד עולם קודם שמתחיל ואתה קדוש וכיון שאינו צריך אינו רשאי להמתין כי התרגום של הקדושה אין לאמרו בצבור רק דוקא ביחידות:

ד"ה גמ' מנה"מ כו' ילפינן האי ונקדשתי בתוך מדכתיב הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת והתם הוו עשרה כו' כצ"ל:

דף יד ע"ב ש"ג ד"ה מיי' כתב סתם כרבינו וטור כתב כו' וצ"ע סה"ד נ"ב לענ"ד אין בזה שום עיון כו' עד שיהו כל ה' חומשין ביחד פי' תפורין יחד והוא ס"ת שלימה וכן הוא בש"ע סימן קמ"ג סעיף ב':

דף טו ש"ג ד"ה אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו כו' והקב"ה אומר נתנו עלי בקולם ע"כ שנאתים ומה שכתבתי שממנין חזן כו' כצ"ל:

ע"ב ש"ג ד"ה פי' אמן שעונין אחר ברכת מודים כו' כתב בעל המנהיג ברכת כהנים אסור ליחיד לאומרה כי בצבור נתקנה לפני נשיאות כפים שאינו אלא בעשרה ואומרה ש"צ ובדברים שבין בני בבל כו' כצ"ל:

שם בא"ד למדנו מזה שאסור ליחיד לקרותו ומ"מ כל הגלות אנשי מזרח קורין אותו כקורא בתורה כו' כצ"ל:

סליקא לה מסכת מגילה

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה