דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת שבועות · פרק שביעי
סימן ז בסופו פ"ח ד"ה כה"ג פטור פירוש ומשבועה:
סי' טו וטעמא דמלתא דאלם אלמוה רבנן:
סי' יז פ"ח ד"ה שעיכב משלו שתי כסף עד סוף הדבור נ"ב הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף וכוונת הרי"ף יש לפרש שרק צריך כפירה שתי כסף ודברי הרא"ש מפורשין יותר מדברי הרי"ף שכוונתו רק שחושדו בשתי כסף וכן הוא לשון הרמב"ם ומשמע שחושדו ואין שום הודאה וכן הר"נ מביא בשם ה"ר יוסף הלוי שהוא רבו של הרמב"ם ותלמיד הרי"ף דבשבועת השותפין לא בעינן הודאה וכ"כ כותב הר"נ שכן דעת הרמב"ם ולשון הרא"ש כלשון הרמב"ם ע"כ ראוי לפרש ברא"ש כ"כ שחושדו בשתי כסף ואין צריך שום הודאה וכן יש לפרש דברי הרי"ף שהוא רבן של הר"י הלוי והרמב"ם דלא בעינן הודאה ודלא כפרש"י:
סי' יט חד בר נש אזל למידן קומי ר' זעירא וחייביה שבועה כו' אמר ליה ר' זעירא או הב ליה. והקשה רב אלפס ז"ל מירושלמי ותירץ דרבי יוסי פליג את"ק ורבי זעירא. סליקא לה מסכת שבועות: