דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא בתרא · פרק תשיעי
סי' א הגה"ה ד"ה כתב ריב"ם עד סה"ד ורשב"ם פי' מזונות ופרנסת נשואין וקי"ל כוותיה נ"ב נראה שמפרש שרשב"ם חושב מה שיש לבנות על הבנים בנכסים מרובין והוא אמת וכהלכה שיש לבנות פרנסת נשואין כשינשאו לגוברין אבל הרשב"ם מסיים עד שתיבגרן אין זה זיווג עם פרנסת נשואין וכבר כתבתי אצל דברי הרשב"ם על הגליון בארוכה:
סי' ח פ"ח ד"ה ובני איתן עזריה ואלה בני בתיה נ"ב ע' רש"י שם:
סי' טז סמוך לסוף ה"ד הדרא בה איהי אפילו כישא:
סי' יח ואמר להן דומה לי שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסי לפלוני:
כמדומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני:
סי' כה אבל מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש ואפילו גר נ"ב כצ"ל וע' תוס' ד"ה כל דאיתא בירושה וע' מ"מ פ"ט הל' ח' זכיה ומתנה:
סי' כו שייר קרקע כל שהוא כו' ושמעת מינה דשייר מידי נ"ב פרש"י אפילו כל שהוא אפילו מטלטלי סי' כ"ז עבדו דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא בכאן צ"ל הציון לפ"ח ד"ה שייר קרקע כל שהוא וכתב הפ"ח ע"ז פירשו הרשב"ם בדף דלעיל קמט ע"ב והקשה עליו רבינו ברפ"ק דגיטין סי' ז ע"ש:
סי' ל ואי לא קננהו לוקח ליקנינהו בעל:
שם אזל רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אזל רב עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמי' בנכסי:
שם בפירוש אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר נ"ב ע"ז קאי הגה"ה ד"ה אבל בריא:
שם אתי אחוי לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמר להו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי:
סי' לא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה מצוה אלא:
סי' לב מתני' לא כתב בו ש"מ הוא אומר:
סי' לד הגה"ה ד"ה והפעוטות סמוך לסה"ד ושדי קשייתא בביתא דרבא:
סי' לו הגה"ה ד"ה וקונין בין לקטן בין לגדול אבל זאת הסוגיא משמע דליכא מאן דאמר דזכין בין לקטן בין לגדול נ"ב גי' ההגה"ה במשנה ר' יהושע אומר זכין לגדול ואין זכין לקטן היפך מר"א נמצא לפי גי' זו שפיר קאמר אבל זאת הסוגיא משמע דליכא מ"ד דזכין לשניהם בין לגדול בין לקטן כי לר"א ולקטן זכין ולגדול לא ולר' יהושע לגדול זכין ולקטן לא (מצאתי):
שם ברא"ש לא תבעי לך דודאי קנה כי תיבעי לך אליבא דרבנן:
סי' מ' ואע"ג דאין הלכה כר' עקיבא אלא מחבירו ולא כנגד רבים נראה הכא: