דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא בתרא · פרק שלישי
סי' ז והוה ליה סהדי דההוא דזבנא ליה דר ביה חד יומא אמר ליה והא אית לי סהדי נ"ב מדברי הרא"ש הלאה נראה בעליל דלא גריס א"ל פלניא גזלנא הוא אך טוען המערער והא אית לי סהדי וכו' וכן כתב חא"ש אשר גי' הנ"י כגי' הרא"ש דלא א"ל פג"ה:
סי' כג לאורתא כתבה למר עוקבא בר חמא סי' כז סמוך לסה"ד אמר רבא הלכתא אין מחזיקין סי' לא והראב"ד ז"ל כתב נ"ב דיבר בפ"ע ע"כ דיבר ממחאה ועתה מדבר מהודאה:
והרמב"ן ז"ל הביא ראיה נ"ב לא קאי על הרמב"ן דלעיל דשם גבי מחאה וכאן אמר דהרמב"ן מביא ראיה דהודאה בפני עד אחד ואמר אתה עד הודאה היא ופליג על הראב"ד:
סי' לה מתני' שמכרת לי שנתת לי במתנה הרי זו חזקה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אין צריך טענה ונ"ב כן הוא במשנה:
סי' מז והלא אם לא יאות הלוקח בטליתו של ראובן נ"ב כשיאמר הלוקח לא על בגד זה נתתי מעותי או ימצא בו מום ויבטל המקח (סמ"ע):
סי' נד פ"ח ד"ה שהרי חצר שאולה ושכורה קני לה והטור אה"ע ר"ס קל"ט:
סי' נ"ט הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר:
סי' ס"ט סמוך לסוף הדיבור ואזיל איהו וההוא מן השוק:
סי' ע"ב פ"ח ד"ה אך יכול לבנות תחתיו וכבר תמה כן הטור סי' קנג למה לא הביאה נ"ב ע' בט"ז שם ס"ח שמתרץ את הרא"ש סי' ע"ז ר' אמי הוה ליה זיזא דהוה נפיק למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דהוה מפיק לרה"ר: