אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) ים של שלמה › פרק תשיעי

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

ים של שלמה · פרק תשיעי

פרק שמיני

סי' א מתניתין המגרש גמ' ד' פ"ב שורה ז שכתב בפ"ח הל' יז. שורה יא קודם שורה אחרונה של העמוד אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן כצ"ל. שורה ת דפשיטא לן הכי אלא הכי קאמרינן שורה ו ה' ד' אלא להודיעך כח דהיתרא דר"א נקטינן הכי א"נ לאפוקי מתנא דברייתא. שורה ד מתני' לאו כי האי תנא וכו' כצ"ל.

דף נג ע"א שורה ג ור"א בן עזריה ור"ע ור' טרפון ור"ע פרכי בע"מ ור' אלעזר בן עזריה נמי משמע דבין בחוץ בין בע"מ פריך מדלא שקלי וטרי כצ"ל. שורה ח אלא ה"ק והא מתני' דקתני כצ"ל. שורה י כגון שלא תשתה יין לא פסיל ודאמרינן ואוקימנא בחוץ לאו דוקא כצ"ל. שורה טו קודם שורה אחרונה מן הסימן אלא בחדא וכסתמא כצ"ל. שורה יב ע"מ שלא תבעלי להתירה לכל כצ"ל. סי' ב בעי ר' אבא גמ' דף פב ע"ב שורה אחרונה כמו בעיא דרב אשי הרמב"ם אשר לפנינו סבר לראובן אינה מגורשת לעולם שהרי שייר שמעון והוא באת"ל דוקא קאמר ודוקא כשאמר לשמעון סבר הרמב"ם דלא איפשטא ומגורשת ואינה מגורשת כמו בעיא דרב אשי כצ"ל נ"ב וכבר כתבתי בחלק זה אצל הרא"ש לכוון דעת הרא"ש לדעת הרמב"ם ברוח בלא דחק:

סי' ג תו מסיק אמר רבא ה"ז גיטך גמ' דף פג ע"ב: ע"ב סי' ה בעא מיניה רבא מר"נ היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו כצ"ל:

שורה י שמא ואמר נשותיהן נותנין זה לזה במתנה לאחר לא תנשא דבעי לקיומי תנאה כצ"ל:

סי' ו פיסקא אם כתבו בתוכו כו' גמ' ד' פד ע"ב: קודם סוף העמוד שורה לו אפילו אם חזר ומחקו ואם אמר אותו על פה לפני התורף כצ"ל:

שורה לה והוקשה עליו ר"י ז"ל ע' תוס' כצ"ל:

שורה ל כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול אם לא נתקיים התנאי כאלו לא נמחק כצ"ל:

שורה יד יג יב מעכשיו אם מתי מחולי זה קודם התורף ולא נכפל וחזר וכתב אחר התורף אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם כצ"ל:

שורה אחרונה שום שיור אטו תנאי רחוץ וא"כ מאי האי שהשיבו כל שפוסל בע"פ כו' כצ"ל:

עמוד ד שורה ב דאיירי בלא נתקיים והוי מ"מ כתנאי דחוץ כצ"ל:

שורה ד ואם בא להחמיר מתוך דברי הרמב"ם שפוסל כצ"ל:

סי' ז מתניתין הרי את מותרת גמ' ד' פה: סי' ח שורה ז למעלה מסוף העמוד הכא הכי קאמר כצ"ל:

שורה ה דהכא משמע דפלוגתייהו בידן והתם במנא הוא דמפרש טעמא דרבנן משום דאין אדם מגרש אשת חבירו כנ"ל:

שורה ב והכא מפרשינן טעמא דפלוגתייהו ודן והתם מפרשים טעמא דפלוגתייהו במנאי ואיכא מ"ד דכיון דפליגי רבנן עליה דר' יהודה במנאי קיימא לן כרבנן כצ"ל:

דף נד ע"א שורה ה ואיכא מ"ד דכיון בידן חיישינן לר"י אלמא מספקא לן דלמא כו' כצ"ל:

שורה יב ואע"פ שכתב ודן בטופס הגט שכתב בפ"ד אין הוכחה משם דבעינן ליה לעיכובא כצ"ל:

שורה טו דרבא דאמר אפילו לרבנן ואין זה מוחוור ע"כ:

סי' ט שורה יג למעלה מסוף הסי' ולא שתנשא לאחד ותאסר לכלם ע"כ כצ"ל:

ע"ב שורה ט קודם סוף העמוד מנסבינן לה אבל אי כצ"ל:

ע"ג סי' יד מתניתין שלשה גיטין פסולין גמ' ד' פו: עמוד ד סי' טו שורה ג תצא וכו' ולוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן כצ"ל:

שורה יח קודם סוף הסימן ואדרבא משמע מצורתא דשמעתא הני ג' גיטין הוא דלא כצ"ל:

שורה ה הרמב"ן דכל הפסולין כצ"ל:

נשמט מסי' יד באותו עמוד שורה ת מראש העמוד אלא אפילו כתב סופר ועד כשר נ"ב וכן נראה מדתני תנא דמתני' אין בו אלא עד אחד אחר יש עליו עדים ולדעת הרי"ף אשמועינן תנא דבר והפוכו ודין אחד להם:

דף נה ע"א שורה ג משום דשטרא פרסאה הוא כצ"ל:

שורה ה אלא משום דבגיטין קאי כצ"ל:

שורה י בלא עדי מסירה והכא איירי שבעל מודה כצ"ל:

שורה יג שעיקר המקח ומתנה נעשה ונגמר בשטר כצ"ל:

שורה טו דאיירי לענין טרפי ממשעבדי דכל זמן שלא נמסר אין דין שטר עליו כצ"ל:

שורה יח אלא דלית ליה קלא וא"כ הכא דאיכא עדי חתימה דמפקי לקלא שפיר גבי ממשעבדי ועוד אומר אני לענין מלוה בודאי לא פליג ר"א ואמר דבעינן עדי מסירה אלא שאף עדי מסירה מועילין כצ"ל:

שורה ג קודם סוף הסימן אבל לענין שטר הלואה למה לא יועיל כצ"ל:

שורה ב לא מצאתי דין זה כל עיקר דבעינן עדי מסירה אלא שאף בשטר הלואה מהני עדי מסירה וכן עיקר סוף הסימן כצ"ל:

סי' יז שורה ב היכא דאין עדי חתימה דהא רב הוא דאמר כצ"ל:

שורה ז ומכשיר היכא דאיכא עדי מסירה כצ"ל:

שורה ח שמעינן דהאי דפסל בעד אחד היכא דליכא עדי מסירה ואי איכא בחתימה ב' עדים כצ"ל:

שורה יב בעל ומערער ומקלקל לה כצ"ל:

שורה כה קודם שורה אחרונה שבעמוד סתרי למילי דילן חזינן למיכתבינהו כצ"ל:

שורה יז אלא מפני תיקון העולם לא קאמר כצ"ל:

שורה טו כדי שלא תצטרך לחזור אחר עדי מסירה כצ"ל:

שורה אחרונה אלא לר"מ דרש וכתב דקרא וחתם ומצריך חתימה לשמה כצ"ל:

ע"ב שורה ב מצריך חתימה כלל כצ"ל:

סי' יח שורה ב אלמא דב' גיטין לא הוי כאינו מינייהו וחציצה למיפסל הגט השני נ"ב ולא זכיתי להבין מנין שנותן שניהם לזו פירושו בבת אתת ובט"ז סי' קלב ס"ק ד ד"ה ושניהם לזו וז"ל כתב בפרישה בשם רש"ל ז"ל דלא נותנין בב"א דא"כ הוי חציצה אלא וכן אנו נוהגין וכו' עכ"ל. ונראה כי היה להפרישה גי' אחרת ברש"ל ואפשר דגם מסיק ליתן שניהם בזא"ז:

עמוד ג סי' כא מתניתין שייר מקצת הגט גמ' פז ע"ב: שורה ג מלמעלה או מן הצד דהיינו גליון כצ"ל:

שורה י שיש ריוח למעלה כעין ב' שיטין שמוכח שלא חתך כלל כנ"ל:

עמוד ד סי' כג שורה ט שמא תדמה אות לאות כצ"ל:

דף נו ע"ב שורה ה כלל ששמו ושם אביו לבד חתמו נקיי הדעת כצ"ל:

שורה ו למעלה מסוף הסי' דלמה לנו להאריך לא יהא אלא אם חתם כו' כצ"ל:

סי' כז מתניתין גט המעושה ד' פח ע"ב עמוד ג שורה ד אפילו אם עובד כוכבים כופהו לא מקרי כצ"ל:

עמוד ד סי' כח פסק כתב הרשב"א בתשובה שאלת ראובן הבעל (בב"י סי' קלד) וקרובי של לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר (פי לגיזבר צדקה) ושיגרש לזמן קבוע ואח"כ נתחרט ראובן כצ"ל:

שורה י ואינו צריך מודעה כל דידעי באונסיה כצ"ל:

שורה יד למעלה מסוף הסי' והקנס שעשה ברצונו עשה לחזק להחזיק עצמו כצ"ל:

שורה יא שהיה אונס בעבור הקונם אין לנו לומר כן כצ"ל:

שורה ז שכבר נתרצה בזה כש"כ בנדון זה כצ"ל:

שורה ה דמתני' דקונם כיון הנדר ותלה כצ"ל:

סי' כט הר"ש בר צמח כתב בתשובה בב"י סי' קלד:

משורה ג קודם סהסי' עד סהסי' וכתב עוד שם יש אונס אחר שאף על פי שהוא אונס בגופו אין אונסו לגרש אלא שהוא אונסו לעשות דבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש מעצמו וזה אינו קרוי כפויה כיון שלא כפו אותו להוציא ע"כ:

סליקא לה מסכת גיטין:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה