דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
ים של שלמה · פרק רביעי
ע"ד דין השולח כו' שורה שלפני האחרונה מאותו פיסקא ולשונות הביטול יתבאר לקמן סי' ה כצ"ל:
סי' א שורה יא סוף השורה האי דקא רהיט אבתרייהו כו' כצ"ל:
סי' ב בגמ' ד' לב: שורה יא צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים כו' כצ"ל:
שורה יד גם טו היינו כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי או אפילו כר"מ וכמו שפי' ר"ת כו' כצ"ל:
דף יז עמוד ג סי' ו שורה טז מסוף העמוד למעלה ועוד כתב הרמב"ם נ"ב זכיי' פ"ד הל' א וז"ל כו' שורה יב מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה יא ולפ"ז מתיישב שפיר הא דמשני התם בכריתות כו' כצ"ל:
שורה כה כתב הרא"ש בתשובה והטור סי' רמה הביאו וז"ל כו':
שורה ב מסוף הסי' למעלה הרי הבית של ראובן ואם אין עדים ישבע יעקב שלא נתן לראובן ע"כ כצ"ל:
פיסקא דין דאם אמר כו' שורה ד מתחלה שצווחה להתגרש כו' כצ"ל:
סי' ז אמר אביי נקטינן גמ' ל"ב ע"ב: שורה ט כדאיתא בפרק הגוזל קמא נ"ב דף קיא גבי יבמה כו':
שורה שלפני אחרונה שבעמוד היתה אשתו של מוכה שחין כו' כצ"ל:
דף יח ע"ב סי' ח שורה ו מסוף הסי' למעלה וכן יראה מתשובת רש"י לעיל בפ"ק סי' כז שכתב כו' כצ"ל:
סי' ט מסקינן בסוגיא חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש כו' כצ"ל:
שורה יא משמע אבל כתיבת הגט לשם האשה כו' כצ"ל שורה יג ויד אלא כך כתוב בספרים נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט מי בטליה משמע דאם בטלו בפירוש הוי בטל ויש להשוות כו' כצ"ל:
עמוד ג סי' י שורה ה אלא לכתחלה לא יבטלו אלא בפניו כו' כצ"ל:
פיסקא דין אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכל לבטל זה שלא בפני זה וכן אמר לעשרה עידי הולכה תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ועדות או שליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ע"כ כצ"ל:
סי' יא ח"ר בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר כו' כצ"ל:
בגמ' ד' לג עמוד ד סי' יב שורה טו ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל נ"ב גירושין פ"ו הל' יט:
שורה יז מודעא זו הרי הוא בטל וכתב אח"כ כו' כצ"ל:
שורה יח קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל א"כ כו' כצ"ל:
שורה כב כדי שלא יצא ויבטלו ואין כו' כצ"ל:
שורה כח ואמר הן אז ביטל כל מודעי דמודעי כו' כצ"ל:
שורה כט ולכאורה משמע מדבריו במה שכתב ואולי שכך כו' כצ"ל:
דף יט כצ"ל שורה כט וכן יש לפרש שינה שם עירו ושם עירה שצריך כו' כצ"ל:
שורה מא אלא שם שהחזיק עצמו בו עכ"ל כצ"ל:
שורה סו אין מכירין שם מקום הנתינה וכן אפכא רצ"ל:
עמוד ג שורה י היו ידועין והכל מכירין אותם כצ"ל:
פיסקא דין דאין לכתוב בגט כו':
שורה ב אלא משם אחד כצ"ל:
סי' טו שורה יג אחא בר הדיא דמתקריא איה מרי כו' כצ"ל:
שורה כ התקין שיהא כותב וכל שם שיש לו כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה ד מ"מ היכא דיש לו שני שמות במקום אחד בעינן לכתחלה כו' כצ"ל:
ד"ה מצאתי כתוב בתקוני גיטין שורה ד כי חניכה שם המשפחה והוא כולל כו' כצ"ל:
דף כ ע"א פיסקא דין מי שיש לו כו' שורה ו אלא שבא להחזיק עצמו בשם אחר אפי' כו' כצ"ל:
סי' טז שורה יב וכן שם מקום הכתיבה אינם מכירין במקום הנתינה אז כותבין כו' כצ"ל:
שורה סה אלא שהוא בא להחזיק עצמו בשם אחר שאינו מובהק כו' כצ"ל:
עמוד ב סי' יז פסק עוד כתב הטור בשם הרמ"ה וז"ל והני ספרא דפלגי יקרא כו' כצ"ל:
עמוד ד פיסקא דין כששם השני בלשון עברי דהיינו כל שמות הנזכרים בתורה ובתלמוד כו' כנ"ל:
סי' כ שורה יז מסוף העמוד למעלה ולנקבה כותבין דמתקריא באל"ף כצ"ל:
שורה טו כי כן מצינו בתרגום של מגלה ונקראה בשם נ"ב בתרגום שני שלפנינו איתא דמתקריא:
דף כא ע"א שורה יא מסוף הסי' ולמעלה ואם יש כינוי כותב הכינוי מוקדם ואח"כ וכל שום וחניכה כדפרישית גבי בעל כו' כצ"ל:
פיסקא דין בן כופר שכתוב כו' כצ"ל:
סי' כא שורה ב אם יש לכתוב בבן כופר בן פלוני ע"ש זקינו כו' כצ"ל:
ע"ב שורה ד אומר שהגט פסול כו' כצ"ל:
סי' כב שורה המצוי בישראל לא קפדינן וכתבינן כו' כצ"ל:
סי' כג שנינו בפרק גט פשוט נ"ב ב"ב ד' קסז ע"ב כותבין גט כו':
שורה ה אע"פ שאנו מכירים שמו והלא שמא (נ"ב פי' רשב"ם שם בגמ' משובש ולשון זה שמעתיק המחבר לקח מפרש"י שעל הרי"ף) ראובן בן יעקב זה מעיר אחת בא לכאן והיה שמו שמעון ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן ראובן לפי שרצה לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני ומשני רב הונא בר חיננא הכי א"ר כו' כצ"ל:
שורה יב ופי' רשב"ם ברמיותיה ידע ויזהר לענות כו' כצ"ל:
ע"ג בפיסקא שורה ב אז אין לפוסלו אם ניתן הגט כאן כו' כצ"ל:
סי' כד שורה ב יעקב דמתקרי משה והנה מצאתי בסמ"ק שכתב ואדם כו' כצ"ל:
שורה יט מסוף העמוד למעלה קורין אותו כלל בשם השני ואפילו הכי הוא עיקר כו' כצ"ל:
עמוד ד ולא היו יודעין משם השני כלל כו' כצ"ל:
שורה ג ד שהרי לא ידעינן משם הראשון נ"ב (פי' שנכתב ראשון והוא אותו שם שנשתנה ע"י חולי) אם לא כו':
דף כב ע"א שורה ד ודרשת באם אמה שנקראה ג"כ שערלין ולא שרה ג"כ נקראת בעריסה שערלין כו' כצ"ל:
ע"ב סי' כז שורה ג מסוף הסימן מצאתי כתוב נ"ב מכאן מן מצאתי עד סוף הסימן שייך לסימן שאחריו:
דף כג סי' לא אות א שורה כו מסוף העמוד למעלה וא"ת והלא כתיב בד"ה א' ח' כ"ז ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם ואיתא בתוס' בפרק המקבל (ב"מ קיד ד"ה מהו שיסדרו בא"ד על ע"ב) שנמצא כו' כצ"ל:
שורה כב כך כתוב ביחוסו של בנימין ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כו' כצ"ל:
עמוד ג אות ד שורה ד כיון דבספר תהלים לא נכתב פעם אחת מלא כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה יג כי אם בשם הלל חסר י אז יעשו כקבלותיו כו' כצ"ל:
דף כה ע"ב סי' לב שורה כ מזיגרדי כו' כצ"ל:
שורה כג כמו שכותבין בארץ רוסיא בוה אף שבלשון פולין נקרא בוג כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה כז ושתי עיירות ששמותן שוים ושם הנהרות אינם שוים כו' כצ"ל:
שורה לח שתי השמות של עיירות שוים ולשופרא בעלמא כו' כצ"ל:
סי' לד שורה ג אקילו גבה קמ"ל כו' כצ"ל:
שורה יג בההיא הנאה דקא מיטרחא קמי דיתמי אין משביעין אותה כו' כצ"ל:
דף כו ע"א שורה טז אבל חוץ לב"ד משביעין אותה ורב אמר כו' כצ"ל:
שורה כ ואין עונש כ"כ רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא כו' כצ"ל:
שורה כז דא"כ למה לא תקנו שאף בב"ד לא בעי נקיטת חפץ אלא בע"כ בב"ד נקראת שבועת התורה כו' כצ"ל:
שורה לו ולקח בעליו פי' השבועה כו' כצ"ל:
שורה מז אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד כו' כצ"ל:
שורה נא ולא יחושו הנשים לנדרן כצ"ל:
ע"ב שורה טז וכה"ג איירי בפ"ק גבי ר' אושעיא תני י"ג אבות ור' חייא תני כ"ד אבות כו' כצ"ל:
סי' לה פיסקא מדירין אותה כו' אר"ה לא שנו כו' בגמ' ד' לה ע"ב:
דף כז עמוד ג סימן לט פסק מסקינן בסוגיא בגמ' ד' לו: שורה ח מה מועיל שידור על דעת רבים כו' כצ"ל:
שורה טו כתב הר"נ וז"ל ר"ת גורס כו' ההוא מקרי דרדקי כו' כצ"ל שורה יח אבל מצוה אחרת שאין הנדר טעות מחמתה אין לו הפרה כו' כצ"ל:
שורה יט הכל מודים נדר שידעו בו רבים כו' כצ"ל:
שורה כג וברבים לר' יהודה כעל דעת רבים לרבנן:
שורה כד לא היה מצוה בהריגתן וכדתניא בפרק ואלו נאמרין לה:
וכתבו להן למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות כו' כצ"ל:
שורה כו ולפיכך נראה דכל לדבר מצוה אפילו על דעת רבים יש לו הפרה כו' כצ"ל:
שורה אחרונה שבסי' זה אבל בלא דבר מצוה לא מהני פתח וחרטה דהא כו' כצ"ל:
סי' מ כצ"ל:
עמוד ד שורה יא נדוי על תנאי צריך הפרה אע"פ שנתקיים התנאי כו' כצ"ל:
סי' מב שורה אחרונה מעמוד מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני ופלוני כו' כצ"ל:
דף כח ע"א שורה יד ותנא מסירת שטרות בהדי מלוה על המשכון כו' כצ"ל שורה יח מסוף למעלה לאו לדריה בלחוד תיקן אא"א לדרי עלמא תיקן הא אין ב"ד יכול לבטל כו' כצ"ל:
ע"ב שורה ל רב נחמן אמר מילי לר' חייא בר אבא א"ל מי צריכנא מידי אחרינא כו' כצ"ל:
נשמט שורה כו' דאע"פ שלא כתב כמו שכתב דמי כצ"ל:
שורה לו לז שאין אנו מומחין כרב אמי ורב אסי ושוב כו' כצ"ל:
שורה כ מסוף הסי' למעלה ומשמע מתוך דבריו דחשיב כולהו רבנן דבי רב אשי ב"ד מומחין כו' כצ"ל:
שורה י מסוף עמוד למעלה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו ואמרו לי כו' כצ"ל:
שורה ג וי"מ על מה שכתב שאין לילך אחר המנהג שהוא נגד דעת עצמו והטור הביאו כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה יז ואין זה נכון שהרי מימי הלל הנשיא שתקן לנו כו' כצ"ל:
שורה יט מצינו לו ולרבנן דדריה דמשמטין ומטרחי נפשייהו לכתוב פרוזבול כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה ז מסוף הסי' למעלה ומה שכתב הרשב"א להתיר לו חלילה להתיר קבלת חרמו כו' כצ"ל:
סי' מד תנן התם גמ' ד' לז: שורה בעמוד והיכא שצוח לדברי רש"י שכתב דהאי דבעינן כצ"ל:
דף כט ע"א שורה ב וקרוב הדבר לומר דכיון בשעת כתיבת הפרוזבול כו' כצ"ל:
סי' מה שורה יח מסוף הסימן למעלה ויגבו ממנו חובו ברב אינו מפסק הלכה כו' כצ"ל:
שורה טז הרמב"ן ז"ל כתב דסיים לו שדה בהלואתו כו' כצ"ל:
שורה יג ולאו מלתא היא דאפ"ה משמט כו' כצ"ל שורה יב י"א כיון שיכול לסלקו בכל שעה שירצה והרמב"ם ז"ל פסקה שמטה פ' ט' ומשמע לי דסבירא ליה דלא דחינן כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה לא מסוף הסי' למעלה אלא דבור אחד כדמוכח בתוס' דמכות גבי רוצח דקתני כו' כצ"ל:
שורה יד שהיה נושה בחבירו ז' שנים מכבר ועתה תובעו והוא השיב כבר השמיטתו כו' כצ"ל:
שורה יב ולא אמר משמט אני ושמא כיון שעברה השמטה ולא אמר משמט אני תו לא מחייב להשמיט עד שמטה אחרת כצ"ל:
שורה וזו השיב לענין השמט כספים קבלתי כו' כצ"ל:
שורה ט אע"ג שלא אמר משמט אני אלא מצוה היא דרמיא עליה כו' כצ"ל:
שורה ח בלשון המחזיר חוב בשביעית יאמר לו כו' כצ"ל:
שורה ו' אין צריך לומר לו כלום דשמוט ועומד הוא כו' כצ"ל:
סי' מו אמר רב יהודה גמ' לז ע"ב: עמוד ד שורה טו אלא בטענת ודאי והלוה הוא שמא שלא כו' כצ"ל:
שורה לח מסוף העמוד למעלה שהייתי רוצה להלוותם במאתים ריוח לשנה כו' כצ"ל:
שורה כד וכן פסק רבינו שמואל בן ר"ב וכן פסק הר"ם דנאמן כו' כצ"ל:
שורה יז שיהא בטוח ברוח ב' מאות כו' כצ"ל:
דף ל ע"א סי' מט מתני' עבד שנשבה כו' כצ"ל:
ע"ב שורה בג מסוף הסי' אפולי אפיל נפשיה לגייסות בתמיה כצ"ל סי' נ תניא גר שמת גמ' ד' לט: סי' נא מסקינן בסוגיא גמ' לח ע"ב: ע"ג סי' נב אמר רבה א"ר המקדיש כו' כצ"ל:
שורה ה והלכתא כרב יוסף דרבה גופיה קאמר ומותבינן כו' כצ"ל עמוד ד שורה ב ואסור לשהות עמה עד שישחררנו כו' כצ"ל:
שורה לח מסוף העמוד למעלה שלשה פסוקים בב"ה בפני רבו לא יצא לחירות כו' כצ"ל:
שורה י ההיא איתתא שקל כומתא כו' כצ"ל:
שורה ה הויא קניא נפשה בתורת כסף וקשה להך פירושא מהא דאמרינן פרק קמא כו' כצ"ל:
דף לא ע"א סי' יג אתמר עולא אמר רבי יוחנן גמ' ד' לט: שורה יד מראש הסימן למטה דכיון דהפקירו פקע ממונא מיניה כו' כצ"ל:
שורה לג מסוף העמוד למעלה אלא תלה הדבר בהם לפיכך כו' כצ"ל:
שורה יד לחירות כלו מרוותא כו' כצ"ל:
ע"ב שורה ג ודמי לגמרי לאשה שישתלח בלא גט כו' כצ"ל:
שורה ו גבי הא דרבינא דבעי גט כו' כצ"ל:
שורה יב מסוף עמוד למעלה משמע להו כישראלים גמורים כו' כצ"ל:
עמוד ג סי' נד ההוא עבדא גמ' ד' מ ע"א שורה כז ותו אמרינן מוכרים אותם לאחרים ואחרים מוציאים כו' כצ"ל:
סי' נה ת"ר עשיתי פלוני עבדי גמ' ד' מ ע"ב: עמוד ד שורה ו תניא האומר נתתי שדה פלוני לפלוני נתונה היא לפלוני הרי הוא שלו הרי הוא שלו כו' כצ"ל:
שורה יג אתננה לו ר' מאיר אומר קנה כו' כצ"ל:
שורה כא מסוף העמוד למעלה אבל לענין איסורא פשיטא דמחמירין אם יודע בעצמו כו' כצ"ל:
דף לב ע"א שורה טו אלא שמצאתי בתוספתא פרק האומר כו' כצ"ל. סי' נו עבד שעשאו רבו אפותיקי גמ' ד' מ סי' נז ת"ר העושה שדהו אפותיקי גמ' ד' מא: ע"ב שורה כח דאי לעולם ליכא מאן דפליג דלא הוי מכירה:
ע"ג סי' נט אתמר נגחו שור גמ' ד' מב: שורה ו כגון שהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור כצ"ל (רא"ש):
עמוד ד סי' ס בסוגיא איבפיא להו כו' גמ' ד' מ"ב ע"ב: סי' סא איבעיא להו מי שחציו עבד כו' גמ' ד' מג: שורה ו אוקי רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש כו' כצ"ל:
דף לג ע"א סי' סב שורה י רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי קידושי ראשון רבי זירא אמר רב נחמן גמרי קידושי ראשון כו' כצ"ל:
שורה טז וכן פסק הרמב"ם ז"ל ברביעי מאישות שורה יח גמרי קידושיה כקידושי קטנה שגדלה ואינה צריכה קדושין אחרים והא ודאי לא נהירא שאם בא לומר דכיון שנשתחררה גמרו קדושיה מדבריהם אע"פ שלא בעל כל שלא בא אחר וקדשה כקדושי קטנה שגדלה שאינה יכולה למאן מדבריהם אע"פ שלא נבעלה ולמאי צריכין להכי והא כיון דמספקא לן אי גמרי קדושיה אי לא פשיטא שאינה יכולה להשמט ממנו ומה ענין זה לקטנה שגדלה ואם בא לומר דמדאורייתא גמרי קדושיה א"כ כשבא אחר וקדשה למה כתב שהרי זו בספק קדושין וכבר השיגו הראב"ד ז"ל. וראיתי מי שרוצה לקיים דבריו ואומר דה"ק שאם בעל לאחר שנשתחררה גמרי קדושיו כקידושי קטנה שגדלה ובעל לאחר מכאן שהיא מקודש גמורה ואין זה כלום אצלי דקטנה שגדלה ובעל לאחר זמן היינו טעמא דמקודש גמורה לפי שאדם יודע שאין בקדושי קטנה כלום כדאיתא בכתובות וביבמות אבל בחציה שפחה וחציה בת חורין כגון דתפסי בה קדושין וכשנשתחררה מספקא לן אי פקעי קדושין היכא נימא יודע שאין קידושיה כלום וגמר ובעל לשם קדושין ומי איכא דאנן לא ידעינן ואיהו ידע ולפיכך אין דברי הרמב"ם ז"ל במקום הזה מחוורין עכ"ל הר"נ והעתקתיו כולו כאשר צריך להיות בלא שיבושים:
שורה טו מסוף העמוד ומעלה בנוסחאות הרמב"ם שלנו אינו כתוב כן וכן הטור לא הביאו ובודאי הוא ביאור לדברי הרמב"ם נ"ב וכן כתב הב"ח ע"ב סי' סד אמר ר' יהושע בן לוי גמ' ד' מד: ע"ג שורה ח נטייבה פי' נזדבלה הוליך לה זבל כצ"ל:
שורה ט דיר כה"ג לזבלה כצ"ל:
סי' סה פיסקא ת"ר המוכר עבדו לח"ל גמ' ד' מד ע"ב. שורה י עבדים לח"ל בנשואין הללו כצ"ל:
שורה טז וה"מ כשדעת רבו כצ"ל:
סי' סו מתניתין אין פודין את השבויים גמ' ד' מה: עמוד ד שורה לד מסוף העמוד למעלה אין זה אלא מה שאמרו בבית המדרש ורצו לפשוט כצ"ל:
דף לד ע"א סי' סז שורה יא דקאי אתפלין ומזוזות ע"כ ומינה לכל ספר כצ"ל:
ע"ב שורה טו קמא דסוכה דף ח: סוכת גנב"ך כשרה ואמרינן ב"ב דף עד בפרק המוכר את הספינה שורה טז דנפקא בת קלא ואמר לן מאי אית לכו בההיא קרטליתא דדביתהו כצ"ל:
שורה יז דר' חנינא בן דוסא דעתידה למישדי בה תכילתא כו' כצ"ל:
שורה כד א"נ היא לא עשתה אלא הכנה כצ"ל:
שורה כח אלא לכתחלה ולעצמו כצ"ל:
סי' סח שורה ו ופי' רש"י חולין ד' יג כו':
שורה יד לפי שאין צריכין להן:
שורה טו כמאן דמכשר כצ"ל:
סי' סט מתניתין המוציא את אשתו משום שם רע גמ' ד' מה ע"ב: עמוד ג שורה יא מסוף העמוד למעלה שלח רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן כצ"ל:
סי' ע עמוד ד שורה יא מסוף הסי' למעלה דאף ע"י שליח לא מתיר בכתב ידו כצ"ל:
סי' עא מתני' המוציא את אשתו משום איילונית גמ' ד' מו ע"ב:
דף לה ע"א שורה כ דאמור בה רבנן יחזיר כצ"ל:
שורה כה עד דמתרץ שמואל איפוך כו' נ"ב כאן נשתבש מאד העתק דברי ב"י ע"כ ההכרח להיות לפניך קורא יקר הב"י הארוך ותמצאנו בטור א"ה סי' כי להעתיקו כאן קצר המצע:
ע"ג סי' עב מתני' המוכר את שדהו גמ' ד' מז: שורה יב שנא' דגנך ולא דגן עובד כוכבים אבל אין לו קנין בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות שנאמר לה' הארץ במאי קמיפלגי מ"ס דגנך וכו' כצ"ל עמוד ד שורה ה הוה טענינא טפי נ"ב ודוקא בדבר שאין יכול לשנות בטענה אבל בדבר שיכול לשנות בטענות מצי אמר אי הואי התם הוה טעין טפי (מחדושי א"ש שם):