דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
ים של שלמה · פרק שנים עשר
סי' א מצוות חליצה בגמ' דף קא: ע"ג שורה כז מלמטה לפי דבריו הזה לו לומר דאי ס"ד מומחים בעי כצ"ל:
ע"ד אורה ד משורה התחתונה של סימן העליון וכתב שיכול להושיב ב"ד ולסדר להם כל דבר כצ"ל:
סי' ב אמר רבא צריכי דייני גמ' דף קא ע"ב:
דף נה ע"ב סי' ג שורה ג בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא כצ"ל:
ע"ג סימן ה' באותו סימן שורה ד אבל לגרים גר דן את חבירו גר ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל ולענין חליצה כצ"ל:
שורה ב מלמטה אפי' לדעת רש"י כדאיתא בסנהדרין כצ"ל:
ע"ד מלמטה שורה יא כמו גבי ערות אשת אחיך דאין חילוק בין מן האב בין מן האם איסור ערוה אבל כצ"ל:
שורה ו' אפי' אמו מישראל ואביו מגר פסול עד שיהא אביו ואמו מישראל ואח"כ כתב כצ"ל:
שורה ב ומה שכתב הרי"ף עד שיהא כל צד ישראל לאפוקי אמו לחוד דלא תימא כצ"ל:
דף נו ע"א סי' ה מתני' חלצה במנעל כו' ומסיק עלה בגמרא נ"ב דף קב אמר רבה וכו':
ע"ג שורה י' על השוק כדאיתא לקמן כצ"ל:
דף נז סה"ד מסי' ז שאין שייך מעל דמעל גבי מנעל א':
ע"ג סי' י שורה ה מאותו סימן אבל ביד לא מצינו ימין ואדרבה כצ"ל:
סי' יא א"ר יהודה אמר רב קב ע"ב: עמוד ד שורה יח דגרסי והא דקתני בעי כונה ולפירושם כצ"ל:
סי' יב שורה כב מלמטה אבל ללשון ראשון כצ"ל:
מותר לכתחלה קשיא מנין לו כצ"ל:
שורה יז שהקשו על לשון ראשון של רש"י סברו הא דקאמר כצ"ל:
דף נח עמוד ג שורה ג וגורר את רגליו כצ"ל:
שורה יב ועמדו וקדשו ועמדה ונשאת כצ"ל:
שורה יג דילפינן מיניה בעד בעמידה:
שורה כא מלמטה שאסרו חכמים לכתחלה לחלוץ מאן סתר לדבריהם. שורה יא והנה הרמב"ם כתב פ"ד ה' יח הא דאנפילא. ע"ד שורה ב ולא ק"ל כוותיה זה כצ"ל. סי' טו אמר אמימר גמ' דף קג. שורה ה' באותו סימן דמסגי על ליחותא דכרעיה לא חליץ כצ"ל. שורה יח לא מצינו למדחי שמעתא דאמימר בכי האי מילתא קלישא כצ"ל.
דף נט ע"א שורה כט מלמטה וכן אם קשרו למעלה מן הארכובה שעיקר עמידת הסנדל ע"י הקשירה ולא קרינן ביה וחלצה נעלו מעל רגלו אבל מנעל שיכול לעמוד ברגל להלוך בו בלא קשירה לא ידעינן למה כצ"ל. שורה כב שיכול להכניס הסנדל בשוקו ולקושרו למטה מן הארכובה כצ"ל נ"ב וכן הגהתי גם ברא"ש בשם בנו הטור. שורה ה לא היה לו להזכיר ארכובה אלא קשירה כצ"ל. ע"ב שורה י' ומ"מ נ"ל שאין לפסול הקשירה כצ"ל. סי' טז שורה יג מלמטה הוא חשיב רגל א"כ כשלא יגיע כצ"ל. שורה יב ולא כולה דכשר רק בדיעבד כצ"ל. שורה ה אבל עיקר חליצה מעל גב הרגל וכן לענין קשירה כצ"ל ע"ד שורה יג והנה הרי"ף גרס גירסא אחרת וכך נוסחה כצ"ל. שורה כא מלמטה ומפיבושת שלא עשה רגליו כו' נ"ב ולפי תרגום יונתן ולא שטף רגלוהי וגם לפרש"י בהחולץ לא קצץ צפרני רגליו ניחא בלאו הכי. שורה ז כש"כ שאין סברא שיהא מדבר דווקא בתער כצ"ל:
דף ס סי' יח שורה ט למה לי למכתב ראשו ומפרש כצ"ל:
ע"ג סי' יט מתני' חלצה במנעל גמ' דף קג. ע"ד סי' כ שורה ח או של עיר הנדחת או של זקן העשוי לכבודו. סי' כא מתני' חלצה בלילה גמ' דף קד:
דף סא ע"א שורה כא מכאן לדיינים שקבלו עדות כשהן עומדין על רגליהן שדינן דין ע"כ כצ"ל. ע"ב סי' כג כצ"ל:
מתניתין חלצה ורקקה שורה ת ה"ה אם לא חלצה ולא רקקה ולא קראה נמי כשרה כצ"ל. ע"ג שורה כח בפרק ד' אחין סי' ב וג' וק"ו הכא כצ"ל. סי' כד לוי נפיק לקרייתא גמ' דף קה. שם שורה י היכא דשותת ולאו דוקא שותת כצ"ל. ע"ד סי כה שורה ז דקתני מתניתין חליצתה פסולה (דף קה ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב:
דף סב ע"א שורה ב קאמר כדפרשתי כצ"ל. שורה טו ולומר דחליצתה אינו כלום אלא להחמיר כצ"ל. סי' כו פסק תנן בפרק בא סימן נ"ב דף נב. שם באותו סימן שורה יד כדאמר להדיא בפרק מי שמת (דף קנו) אמר רב נחמן אמר שמואל למיאונים בודקין כו'. שורה טו מלמטה וכך הוא ראוי להיות ברש"י שיהיו ניטלות בזוג וזהו שיעורא זוטא ולא כצ"ל. נ"ב כן מצאתי בספרו ח"ש שם. ע"ג שורה ד בחזקת אחיו מן האב אחר הרוב כצ"ל. סימן כח סמוך לסה"ד אף שדיעבד אינו מעכב מ"מ ראוי לבילה כצ"ל.
דף סג ע"ג סי' לה מצות חליצה בגמ' דף קו ע"ב. שורה ז' ואע"ג דבעי ב"ד ואשר תקראו אתם כצ"ל. סמוך לסוף הסימן וגמר את כל הפרשה פירוש אף הפסוק השני כצ"ל.
דף סד ע"א שורה כא דגלי מלתא שפסלה הרקיקה החליצה כצ"ל. שורה ט מלמטה כדרך הקרא פעם אחת בית חלוץ הנעל כצ"ל. ע"ב נוסחא גט חליצה שורה ט גם י ואי לא ליטלע לי קדמיכון רגליה דימנית ואישרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואשתמודעינהו לפלוני דנא דאחוהי דפלוני מאבוה הוא והיה בעולמו ואמרינן כצ"ל. ע"ג ד"ה וקובעין מקום כו' שם סמוך לסוף עמוד והוא אחיו ואם היה עמו בעולם כצ"ל נ"ב כן הוא בטור וב"י. בא"ד ע"ד שורה יג מסה"ד ואחרי כן מתרת הקרסים שהיו בתוך הלולאות ותופסת לרגל ביד שמאלה כדי שלא ינוד ויזוז ומגבהת ביד ימינה כצ"ל.