דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
שבת
פרק ראשון
דף י"ג ע"ב ואלו מן ההלכות כו' ואולי נמנו ורבו בית הלל ומה שלא אמרו נמנו ורבו ב"ה כי אולי היה כו' כצ"ל:
שם והי"ח הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק הא' אין שורין דיו כו' ט"ו לא ילוהו י"ו לא יתן לו במתנה י"ז לא ימכור לו היינו חמצו כצ"ל כסדרן בגמ':
דף י"ז ב"ש אומרים אין נותנים אונין של פשתן כו' שיבהילו בכדי שיעלה בהם ההבל כצ"ל:
שם ואין מודים בזה ב"ה (פי' לאיסור אלא מתירין) אלא בשני תנאים (פי' ואימתי אין מודים ומתירין כשיקוים השני תנאים אבל כשיחסר א' מהתנאים מודים גם ב"ה שאסור:
דף י"ט אין צולין בשר בצל וביצה כו' ואין הלכה כר' אליעזר נ"ב בפסקיו פ"ג פוסק כר' אליעזר שם הל' יח וכתב הכ"מ איכא למימר דהדר בי' בפסקיו שחיבר אחרי פי' המשניות:
פרק שני
דף לד ספק חשיכה כו' עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבינונים כגדול צ"ל פי' שיראה כוכב בינוני שאינו נראה ביום ככוכב גדול שנראה ביום כן איתא התם בגמ' אר"י לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים פי' שעד שקיעת החמה רואין רק הגדולים ואחר שקיעת החמה כשממתינין מעט רואים גם הבינונים:
פרק שלישי
דף מא מתני' מוליאר הגרוף ומוליאר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וכו' נ"ב בגמ' איתא ה"ד מוליאר הגרוף תנא מים מבפנים וגחלים מבחוץ וכן מעתיק הרי"ף והרא"ש אינו מעתיק ואינו מזכיר כלל דבר מוליאר גם הרמב"ם בפסקיו אינו מדבר אודות מוליאר וכאן מפרש להיפך ופליאה הוא כי דרכו לילך בעקבות הרי"ף ואיני יודע מה לשפוט בזה יכול להיות שנשתבש ביד המעתיקים או אפשר טוב יותר לדחוק לשונו לקרב ללשון הגמ' והרי"ף וע"פ פרש"י ז"ל מה שכתב ידליקו בתוכו האש לאו דוקא בתוך אלא כל מקום שיש תוך ובית קיבול בתוכו יקרא והוא מבחוץ והוא מה שכתב רש"י ונותן שם גחלים ומה שכתב וסביב האש תעשה היינו שמקום בית קיבול האש עשויה בדופנו כזה ושניהם אמת לשון רש"י והמים בקיבולו הגדול ולשון הרמב"ם סביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותו מים וגם על האש יכולין לומר האש מבחוץ:
מתני' המיחם שפינהו. אינו רוצה באמרו פנהו כו' אבל רוצה לומר נ"ב מפרש מיחם שפינהו כאביי וכן מפרש הרי"ף וביד החזקה פ' כ"ב הל' ו' מעתיק מיחם שפינה ממנו מים חמין כר"א ב"מ וע"ש במ"מ:
פרק רביעי
במה טומנין גפת כבר בארנו כו' ונעורת שם הדבר וכו' ונסורת של חרשים הוא הקש הדק וכו' נ"ב מקדים נעורת לנסורת דלא כמאן במשניות בגמ' ברי"ף באחרונה נשנה אשר עליו קאי ר' יהודה אוסר בדקה כדמסיק בגמ' והרמב"ם מעתיקו כאן וכתב וזה הוא שאוסר ר"י הנטורת ולא הייתי בוש מלשבש ולהפך לגרוס בפירושו כמו במשניות גמ' ורי"ף אך לא אוכל לשבש גם ידו החזקה אשר גם שם מונה נסורת אחרונה והסברא נותנת לגי' הרי"ף שנעורת מאוחר סמיך לר' יהודה דפליג בו ע"כ לע"ע נשאר מוקשה ונלך הלאה. בא"ד ודע כי זאת ההטמנה וכו' ויצטרך לגלות הקדירה מפני הרתיחה עד שתנוח רתיחתה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור אבל בין השמשות וכו' כצ"ל לקחתי לשון זה מידו החזקה:
פרק חמישי
דף נב ע"ב חמור יוצאה סוף הדיבור והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה וקשה כפל הלשון כשאמר והלכה כר' יוסי שאוסר ליבש כמו לחלב ידעינן שאין הלכה כר' יהודה שמתיר ליבש והשלטי גבורים מקשה שביד החזקה פוסק כר' יהודה ומסיים וצ"ע והתי"ט מתרץ אבל תירוצו אינו עולה יפה לפי לשון הרמב"ם שלפנינו ע"כ לבי אומר לי ברור שט"ס וצ"ל והלכה כר' יהודה ועדיין לא ידענו מאי הוי עלה כי גם ר' יהודה בן בתירה אמר וכך הלכה כר' יהודה ומ"מ אוסר אף ליבש משום מי מפיס ע"כ מסיים ואין הלכה כר' יוסי שאומר הכל:
דף נד ע"ב אין חמור יוצאה במרדעת כו' ורצועה שברגלו עור שקושרין כו' מפרש כפי' השני שברי"ף על רצועה שברגלו:
פרק ששי
במה אשה יוצאה דף נז ע"א ואמרו לרשות הרבים הוא משמש לכל מה שזכר וכו' נ"ב פי' דוקא לר"ה אבל בחצר מותר כל מה שזכר ובידו החזקה נראה חזר בו כי שם פי"ט ה"ח פוסק דוקא כבול ופאה נכרית מותר בחצר ולא כל מה שזכר:
שם בסה"ד ומחט שאינה נקובה אפשר שתחלק בה האשה שערה ולפיכך היא ממיני תכשיטיה ולפיכך אינה חייבת חטאת נ"ב פליאה וגם מפסקיו משמע כן שכתב שם פי"ט ה"ה והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה והפוסקים אינם מזכירים כלל דבריו:
דף סב משנה לא תצא אשה במחט הנקובה כו' וכוליאר כמו טבעת שמסבב הראש כולו נ"ב כן פי' הרי"ף בשם ויש שפירשו וכן פי' הערוך ערך ככליאר בשם יש אומרים:
דף סז משנה יוצאין בביצת החרגול כו' וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה ע"כ נ"ב הוא פי' הרי"ף:
שם והלכה כר' יוסי בספרים שלפנינו אין שם רבי יוסי נזכר אך במשניות נמצא בשם ס"א ר' יוסי במקום ר' מאיר ור' מאיר במקום חכמים והוא גי' הרמב"ם ושפיר כתב והלכה כר' יוסי:
פרק שביעי
כלל גדול שם ע"ב מפני זה אמר כלל גדול כו' אבל כשידע כי היום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או חשב שהיא מלאכה ואסורה ואינו יודע שהיא בכרת אלא כו' כן צ"ל וע' בידו החזקה שגגות פ"ז הלכה ג:
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו' דף עג ע"א מעמר הוא הגודש כו' והשלים מנין התשעה ושלשים מלאכות במלאכת השירטוט נ"ב ע"פ דאמרו ר"י ור"ל אפיק חד מנייהו ועייל שירטוט ע"ה ע"ב: בא"ד וכל דבר הנתלה או הדומה באחת מהן יקרא תולדה:
פרק תשיעי
אמר רבי עקיבא כו' אפילו שלא נגע בו אלא שיהיה בינה לבינו דבר מבדיל כצ"ל:
פרק עשירי
דף צא ע"ב ד"ה אסקופה נ"ב זה הדיבור נלקה במוקדם ומאוחר ולא אחוס על הקולמוס הדיו והנייר והזמן ואעתיקו על הסדר הראוי. אסקופה נקראת המשקוף התחתון ממשקופי הבתים והדיורין וזולתם כמו שקוראין המשקוף העליון משקוף וזאת האסקופה שמדבר בה בזאת ההלכה היא כרמלית וכבר קדמו מצרי הכרמלית ודיניה בתחלת זאת המסכת ואסקופה החיצונה היא אצטבא והוא לפני משקוף פתחי הבתים ונקראת חיצונה לפי שהיא לצד רה"ר ופי' בבת אחת עד סה"ד עיין תי"ט ד"ה אסקופה:
דף צב ע"ב משנה המתכוון וכו' סינר חגור וכאשר תחלה דבר בסינר שלה בין מלפניה חייבת כו' נ"ב משמע דוקא אשה בסינר שלה חייבת אבל מקבלי פתקין פטירי וכדמסיים ואין הלכה כרבי יהודה אבל מפסקיו נראה שחזר מזה שכתב פ"א הל' י"ג היה חגור בסינר כו' חייב ומדכתב בלשון זכר היה חגור משמע דעל מקבלי פתקין קאי ואצ"ל אשה ולא פליגי הת"ק ור"י ושניהם אמרו כהלכה וכן כתב המאירי שר"י אינו חולק עם ת"ק:
דף צד צה משנה הנוטל צפרניו ומשנה התולש מעציץ נקוב כו' וכמו כן אם עשה כזה אפילו לאדם אחר בכלי כצ"ל. ודע כי ציפורן כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש השני ומצער אותו כו' כצ"ל ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כחכמים הסה"ד נ"ב דרך לומר הלכה או אין הלכה על תנא בתרא ואומר כאן אין הלכה כר"ש שהוא בתרא בעציץ נקוב והלכה כחכמים שהם בתראי בנוטל צפרניו:
דף ק משנה הזורק בים כו' ללמדך אפילו היה רחבו ד' אמות או אפילו פחות מד' טפחים כצ"ל וע' רמב"ם פ' י"ד הל' כ"ד ותמצא כי כן צ"ל וכן כתב המ"מ כי הוא כשני אוקימתות דאביי ורב אשי:
בא"ד וכשיהיה בגובה זו הרקק עשרה טפחים כו' עד סה"ד נ"ב הוא אוקימתא ראשונה דסתם גמ' נמצא סבר ככל שלש האוקימתות:
פרק חמשה עשר
דף קיא קיג סה"ד והלכה כרבי אליעזר ואין הלכה כרבי יהודה כצ"ל:
פרק ששה עשר
דף קכב אם בשביל ישראל אסור שהרי הרבה בשאיבת המים בשביל ישראל כצ"ל:
פרק שבעה עשר
דף קכה ד"ה האבן שבקירויה הוא כלי חרס ששואבין בו מים ותולים אבן יפה שלא יפול ממנו כדי שיכבד וכו' כצ"ל:
שם ע"ב פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן כצ"ל:
פרק שמונה עשר
דף קכו מפנין וכו' וזהו ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה יוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם כצ"ל:
פרק תשעה עשר
דף קלז מי שהיו לו שתי תינוקות כו' סה"ד אבל אם לא קדם ומל בע"ש ונשארו שניהם ערלים ומל של ע"ש או של אחד בשבת בשבת הרי זה פטור לדעת ר' יהושע כצ"ל וע' שגגות פ"ב רמב"ם:
שם משנה קטן נימול לח' לט' לי' ולי"א ולי"ב כו' וענין אמרו כל ז' רוצה בו שלמים שיהיו מעל"ע כצ"ל כי אמרו שלמים לא היא ולא נמצא:
פרק עשרים
דף קמ ע"ב גורפין מלפני הפטם נ"ב כל שיסלק לסלק שבדיבור זה צ"ל שיטול ליטול כי סילוק במקום שאין נתינה אחריו (וועק ריימען) נטילה במקום שיש נתינה אחריו נוטל מכאן ונותן כאן וכן לשונו ביד החזקה וכמו בהמשנה ואולי בלשון ערבי סלק וניטל בל' אחד נאמרו והעתיק המעתיק כ"כ כך ולא דק:
דף קמא הקש שעל גבי המטה כו' כר הוא שמשימין תחת הרקת והאזן נ"ב ע' ערוך ערך רקת והוא שם המושאל על הראש וכאלו אמר תחת הראש ואוזן:
פרק אחד ועשרים
שם ע"ב משנה נוטל את בנו כו' והתנאי השלישי נ"ב ע' תוס' ונשדינהו ב' סה"ד:
דף קמג ב"ש אומרים מגביהין כו' מה שהרשו ב"ה טלטול הקליפות נ"ב שאמרו בגמ' מוחלפת שיטתה מן השלחן הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל בהמה נ"ב כפי' תוס':
סה"ד בין שיהיה לו בית אחוזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו נ"ב גירסתו כגירסת תוס' וחכ"א בין כך ובין כך ניטל בשבת וכן גי' הרי"ף והרא"ש:
פרק שנים ועשרים
חבית שנשברה סה"ד כאשר תתראה כן צ"ל:
דף קמו שובר אדם כו' לא יקבנה מצדה רוצה לומר מצד המגופה כצ"ל ע' רמב"ם פ' כג הל' ב':
פרק שלשה ועשרים
דף קמח ע"ב מונה אדם את אורחיו סה"ד ומה שאמרו אבל לא על המנות ר"ל מנות של חולין שאין מטילין חלשים עליהם ביו"ט נ"ב רש"י לא פי' כן וגם הראב"ד מחזיק פי' רש"י אבל הרמב"ם הולך בעקבות הרי"ף שמפרש כן מנות חולין כי אם היה מפרש כרש"י קדשים של אתמול לא היה מביא כלל האי פיסקא ומימרא דר' יעקב כדרכו לדלג על הדברים שאינם נוהגים בגלותנו:
דף קנה אין אובסין את הגמל כו' ענין אמרם אין אובסין שלא יאכילנה מזון ימים רבים נ"ב פי' שלא יאכילנה בשבת מזון של ימים רבים ביום אחד:
סליק פי' המשניות להרמב"ם ממסכת שבת: