דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
פסחים · פרק חמישי
דף סא ע"א שחטו שלא לאוכליו כו' ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש כו' נ"ב ודלא כרב אשי שאמר פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא:
גם אינו מונה הרמב"ם אינו בארבע עבודות כי בזה לא יתורץ מה בין לשמו ושלא לשמו ובין למולים ולערלים אשר ישנו כ"כ בזריקה וכמו שפוסק בהלכות ור' יוחנן לא מדייק בהכי כי מ"מ אינו רק בשתי עבודות ולא בארבע והרמב"ם מסתפק בשלשה תירוצים אשר יתורץ כל הארבעה אופנים שבמשנה בשוה:
דף סג ע"א השוחט את הפסח על החמץ כו' מה שאמר השי"ת לא תשחט על חמץ כו' ואין הפרש באומרו במועד או בשאר ימות הפסח נ"ב לאשר במועד פירושו חוה"מ וכמו שמזכיר רש"י ד"ה מליקה אמליקה לא קשיא ותוס' ד"ה הא והא ר"ש ושלא נטעה בזה אמר שאין הפרש בין חוה"מ או שאר ימות הפסח ובאמת למה תני במועד נלע"ד שיהיה משמעות כללי שפטור מכל וכל אבל ביו"ט פטור רק מלא תשחט כמו שמדייק רש"י במשנה ד"ה במועד אבל חייב משום השוחט בשבת כי אחר שנפסל אינו אוכל נפש שטעון שריפה:
דף סד שחט ישראל וקבל הכהן היו נערכין שורות להתפאר כו' כי פאת המזרח והדרום לא היה בו יסוד כו' כצ"ל: