דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
נזיר
פרק שני
דף ט הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה בש"א נזיר כו' ב"ש אומרים אין מוציא דבריו לבטלה וכל זמן שאמר הריני נזיר חייב בנזירות כצ"ל:
דף יא הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין כו' הבבא ראשונה אין חולק עליה כו' אע"פ שהוא אנוס עד ששואל בהן שאלה לחכם והתרה ולכך אמר כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף טז ע"ב מי שנזר והוא בבית הקברות כו' הימים שעמד בבית הקברות מכלל ימי הנזירות נ"ב ע' בפסקיו פ' ו' דין יו"ד ובכ"מ שם:
דף יט מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו כו' הנזירות אי אפשר בח"ל מפני הטומאה כו' נתחייב בזה על צד הקנס לפיכך יעלה לא"י ויתחייב שם בנזירות וזה שנדר בח"ל (נ"ב ע' בזה בכ"מ פ"ב דין כא) ב"ש אומרים יהיה הקנס שנחייבהו סתם נזירות והוא ל' יום וב"ה נחייבהו מן הנזירות כפי מה שחייב עצמו ור' יהודה סבר כו' כצ"ל:
פרק רביעי
דף ל האיש מגלח על נזירות אביו כו' זה שאומר ר' יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו הוא ג"כ דרך אמיתי וכשהניח בנים רבים וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה כו' ואין הלכה כרבי יוסי פי' בהא דאמר כשהניח בנים רבים וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה אין הלכה כר' יוסי וכן פוסק בהיד החזקה שחולקים המעות וכל אחד מגלח על חלקו ומה שאמר כאן והוא ג"כ דרך הוא על מה שאמר רבי יוסי שהבן מגלח על נזירות אביו:
פרק שישי
דף מה היה מבשל את השלמים כו' כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר ר' ואין הלכה כר"ש נ"ב ביד החזקה פוסק שמעון וע' בתי"ט הטעם:
פרק תשיעי
דף סג נזיר שגילח כו' טומאת התהום הוא הטומאה כו' ואח"כ ידע שהוא נטמא בימי הנזירות טומאת התהום נ"ב ע"כ מדבר מתהום ומכאן והלאה ענין בפני עצמו עשו ספקו טמא לבאר נמצא מת צף ואומר אמנם זה בשרץ לבדו ומבואר ראיה לזה כצ"ל:
סליק מסכת נזיר: