דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
יומא · פרק שני
דף כב בראשונה כל מי שרוצה כו' ויסכימו ביניהן סכום המנין כצ"ל וכדמפרש כיצד יסכימו וכו' וע' בדברינו לקמן במשנה הסמוך:
דף כה הפייס השני כו' והיו מסכימין על האדם וכו' נ"ב שיבוש גדול קא חזינא הכא שנשתבש ע"י המעתיקים כי אדם שיתחיל ממנו המנין אינו תלוי בהסכמתם אלא ממי שנטל הממונה המצנפת מעל ראשו בהזדמנות בלא מתכוון אליו ממנו התחלת המנין רק מספר המנין עד כמה ימנה הממונה הוא כמו שמסכימים ביניהם העומדים על המנין והם אינם מגלים הסכמתם כמה יספור שהם נטילת המצנפת ע"י הממונה למען לא יהיה שום רמאות בפייס כי אם יהיה נטילת המצנפת גם מספר המנין הכל ע"י הממונה אולי הממונה ירמה לכוון את נטילת המצנפת ומספר המנין כדי שיגמור המנין באותו אדם שרוצה בו הממונה ע"כ פירשו התוס' ישנים והערוך אשר לא ידע הממונה בשעה שנוטל המצנפת בראשו של אחד את המספר שימנה עד אח"כ אומרים לו המנויים המספר שימנה כפי הסכמתם ולא כפי' רש"י ז"ל וז"ל הרמב"ם תמידין פ"ד הלכה א' והממונה נוטל המצנפת מעל ראשו של אחד מהם והוא האיש שמתחילין למנות ממנו ושם בהלכה ג' כיצד מפיסין עומדין בהקף ומסכימים על מנין שמונים מאה או אלף או כל מנין שיסכימו עליו ע"כ ע' ערוך ערך צבע ב':