אור ברסלב

דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים

בכורות

מנחות

פרק שני

דף יד כל שקדם הקדשן את מומם או מום עובר להקדשן כו' סמוך לסה"ד אבל תמורה שקודם פדיונה הרי היא נקרבת:

פרק שלישי

דף כה שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ כו' לפי שנאמר שנה בשנה:

פרק רביעי

דף כט השוחט הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר כו' הכל מודים שאם שחט על מום שנפל בעין שאין מועיל להראותו:

פרק חמישי

דף לד הצורם באוזןהבכור ה"ז לא ישחט עולמית כו' זה הוא שלא חיישינן כדי שלא ירגיל לעשות פעם שניה אבל הקטן אפשר שירגיל לעשות כן:

פרק ששי

דף לח ע"ב חורור והמים הקבועים איזהו חורור הקבוע כל כו':

ואמר ר' חנינא שצריך לבדוק אותה בכל ששה ועשר יום ושני שלישים יום משעה שאנו מרגישים בו ואם נמצא שהוא רואה:

פרק שביעי

דף מה ע"ב אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו כו':

ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו נ"ב לכאורה מוקשה שמעתיק המשנה כצורתה ואינו מזכיר כלל שאין זה אליבא דהלכתא כמו שרגיל לעשות במשניות דלא פסק כוותייהו כי בפ' אותו ואת בנו כותב וראוי שתדע שאין חוששין באותו ואת בנו אלא באם בלבד אמרו אותו ואת בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו אבל כשנדייק בלשונו אין שום סתירה משם לכאן כי שם אמר שאין חוששין פירוש משום ספק אותו ואת בנו בשאין אנו יודעין ודאי זה החשש אינו רק באם כיון שאנו רואין שכרוך אחריה אסור לשחטן ביום אחד אבל אין חשש זה בזכר אף שכרוך אחריו אין סימן שהוא בנו שאין בהמה כרוך אחר האב ומותר לשחטן כאחד ואם יודעים ודאי שזה הוא אביו כתב הרמב"ם בפסקיו שאין שוחטים שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה דפסק כר' יהודה דספוקי מסתפקא ליה אי חוששין לזרע האב ולפיכך סתם כאן ואינו מותר להקריב אותו ואת בנו והוא כמו פטור אבל אסור:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה