אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש בראשית › בראשית

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש בראשית · בראשית

חומש בראשית

(א' א') בפירוש רש"י ז"ל אמר רבי יצחק לא היה כו' ומה טעם פתח בבראשית משום כו' שאם יאמרו כו' לסטים אתם כו' הם אומרים להם כו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ ואם נפרש דבריו כפשוטו הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם הכל אחד היינו הנתינה הראשונה נתנה לכנען ולאשר כל הארץ כח מעשיו של הקב"ה ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ולא לסטים אנחנו עדיין לבי נוקף כי הנה אשר בעו"ה גלינו מארצנו וזרים ישבו תחתנו גם הם יאמרו כי ברצונו נטלה מאתנו ונתנה להם ואין לנו ח"ו עתה חלק ונחלה בארץ ואנחנו בכל עת ובכל שעה מודים ומשבחים להשי"ת על שהנחיל לאבותינו ארץ חמדה טובה וחותמין בא"ה על הארץ ועל המזון ע"כ לא כן אנכי עמדי רק האמת הוא שהשי"ת נתן לאבותינו את הארץ ולבניהם ובני בניהם והארץ שלנו ואם כי זרים יושבים עליה קרקע אינה נגזלת וב"ב ישיב לנו ולקמן י"ב ו' פי' רש"י על והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם וכו' לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם ע"כ לא נוכל לפרש כנ"ל שהנתינה הראשונה היה לכנען אדרבה הנתינה הראשונה אחר המבול היתה לשם ולזרעו ואם כן מאמר ר' יצחק הכי פירושו הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו הוא הנתינה ראשונה לשם ולזרעו ברצונו נותנה להם הוא דכתיב והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את א"י ארצנו מזרעו של שם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו בחזרה עד עולם:

שם י"א תדשא הארץ דשא הוא שאינו נזרע ואינו מזריע זרע, עשב מזריע זרע ונזרע ופעמים קורא גם אל דשא עשב כשהוא סמוך אצל ירק כמו לקמן ב' כ"ט ירק עשב (הסכמה מעקידה):

שם עץ פרי עשה פרי למינו אחר זרעו בו על הארץ. פי' גבוה מהארץ כדשא ועשב שהם נמוכים וסמוכים לארץ:

שם כ"ה ויעש א' את חית הארץ, חית הארץ זה כולל נפש חיה גם חיתו ארץ ע"כ מקדימו לבהמה במעשה כמו שקודם במאמר בקרא דלעיל שם כ"ו ויאמר א' נעשה אדם וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו', בדברו השי"ת עם הפמליא שלו על תוכן האדם אמר להם אשר רצונו שישלוט האדם בכל אלה בדגים ועופות ובהמות בין ילך בדרכי התורה בין ח"ו לא כן ישלוט באותן המינים הנחוץ לו לעבוד ולמשא ואכילה ולא חשב בזה חיות כי עליהם לא ישלוט כי אם בעשותו רצון קונו תמיד כמו שמצינו ביחידי סגולתנו שזכו לזה ע"כ בפסוק כ"ח כאשר בירך השי"ת שאדם ברכו שישלוט גם בחיות היינו שיזכה וישלוט גם בהחיות ובזה נבין דברי רש"י ז"ל בפסוק כ"ו הזה ד"ה וירדו בדגת הים הזה כו' זכה רודה בחיות ובבהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו עכ"ל. הנה עינינו רואות בעליל שכוון רש"י לדברינו הנ"ל בעז"ה כי אף אם ח"ו לא יזכה האדם אז רק החיה תשלוט בו אבל על הבהמה ישאר אדם תמיד מושל לעשות בה כרצונו. ובזה מיושב אשר כן עינינו רואות אשר כל מין אנושי כצדיק כרשע עושים כל צרכיהם בדגים ועופות ובהמות כי כן היה רצון השי"ת בדברו עם בית דינו על דבר בריאת האדם. שם כ"ט הנה נתתי לכם עשב מזריע זרע ואת כל עץ זורע זרע אלו יהיה לכם בני אדם לאכלה, ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב אשר אינו מזריע זרע יהיה להם לאכלה רש"י (סנהדרין נז) ד"ה כירק עשב, כל הגדל מאליו שאין טורח לחרוש ולזרוע:

(ב ג) ויברך וגו' בעה"ט ג' דסמיכי כו' סה"ד מכאן ואילך הברכות יהיו מסורים בידך כצ"ל:

שם ח' רש"י ד"ה מקדם כו' חזר וכתב ויצר כצ"ל:

שם י"ז ומעץ הדעת וגו' ביום אכלך ממנו באותו יום מות ישלוט בך המיתה ומיום ליום תלך למות וסוף כל סוף תמות:

(ג א) והנחש היה ערום וידע תחבולות איך להחטיא את האדם ואמר בלבו טוב להתחיל בחוה כי נשים דעתן קלות ומה עשה שיבא לזה לכנוס עמה בדברים שמר העת אשר תאכל חוה איזה פרי מפרי הגן וראה שהיא אוכלת קרב אצלה ויאמר אל האשה כאלו נבהל ותמה מאד עליה מה אתה עושה אף כי אמר א' לא תאכלו מכל עץ הגן בכל זאת את אוכלת ותאמר האשה ח"ו לא נאסרו כולם מפרי עץ הגן נאכל שם ד' ויאמר הנחש אל האשה הלא אתה לא שמעת הצווי מה' כדכתיב לעיל ויצו ה' א' על האדם אלא אישך אדם אמר לך בטח טעה בדברי השי"ת אנכי אראך בטוב טעם אשר תבין לא מות תמותון כי יודע א' כי ביום אכלכם ממנו וגו' ויוצרכם הלא רוצה השלמתכם שתעמדו ברום טוב המעלות ושתהיו חכמים מחוכמים וע"י אכילת עץ הדעת תוכלו להשיג זאת היתכן שתמותון על אכילתו ובזה יפה לשון כי יודע שהוא נתינת טעם וגם בזאת עושה יפה תשובת האשה להשי"ת הנחש השיאני פי' רש"י הטעני כי נתקבל אצלה דברי הנחש וזה דרכו של יצר הרע מחליק העון בעיני האדם למצוא עונו:

שם ט"ז אל האשה אמר וגו' ואל אישך תשוקתך כמו ויהללו אותה אל פרעה עבור פרעה כך פירושו הכא עבור אישך תשוקתך מדה כנגד מדה שהיא נתנה לאישה להיות מהנה אותו נתקללה בזאת שהיתה כל תשוקתה לא עבור עצמה רק עבור אישה תשוקת האשה לחלות יפי תואר וטוב טעם שיהנה בעלה, לתרנגולת פטומה ושמינה שימתק המרק לחיך בעלה וכן כל אשר תתאוה לכל דברים יפים וערבים תשוקת האשה רק להושיט לבעלה שיהנה הנאת טעם ריח ומראה (הסכמה מבעל עקידה) וע' לקמן ד' ז': שם כ' ויקרא האדם וגו'. הנה בהבראם קרא השי"ת את שם שניהם אדם כדכתיב לקמן ה' ב' ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וגם אדם בעצמו קרא את שם אשתו קודם שחטאו אשה כי מאיש לקחה זאת לעיל ב' כ"ג ועתה אחר ששמע אדם דברי השי"ת כי עפר אתה וחל עפר תשוב והמות ישלוט בו ובזרעו אחריו ויפריד בין המתים ובין החיים עודנה ונתחדש בעולם שמות למת קורין מת ולאשר לא מת קורין תי אשר אם לא חטא ולא אכל מעץ הדעת לא היה נשמע שם מת בעולם ובאין שם מת אין שם חי והיה שם הכולל לזכרים ולנקבות אדם והשם הפרטי איש אשה כמו שנקראו כבר אך עתה שמי שימות יהיה נקרא מת ומי שעודו חי יקרא חי והמת אינו צריך לאמו רק החי ע"כ שינה את שמה מעתה וקרא אותה חוה כי היא היתה עתה אם כל חי:

שם י"ח וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה רש"י שם ואכלת את עשב השדה ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע נ"ב ולפי שפרשתי בעז"ה שם וחלקתי בין עשב שצומח מעצמו אשר כזאת נתן השי"ת לבע"ח לאכלה ולאדם עשב שזורעין ועתה שחטא הושוה לכל חי לאכול עשב השדה בלא זעת אפים אשר אינו נזרע ובזעת אפים הנזרע והוי קללה ע' א' כ"ט ל' ד' ז' הלא אם גו' ואליך תשוקתו ע' מה שכתבתי ג' ט"ז ואל אישך תשוקתך ועתה מצאתי און לי מפסוק זה ואליך תשוקתו ופי' רש"י על זה שאין לפרש באופן אחר אלא שכל תשוקת היצר רע הוא רק למלאות תשוקת ותאות האדם ומזמין לפניו כל הנאות ומתיקות להתענג בהם בימי חייו עלי האדמה ומסמא את עין אדם שלא יראה ולא יבחין אם הותר אם איסור וליצה"ר אין מזה שום הנאה ולא יתאוה הוא שיעשה האדם רצונו אך לכך נוצר שיהוה תשוקתו שילך האדם בשרירות לבו:

שם ח' ויאמר קין וגו'. אין צריך לפרש מה אמר כי תיכף לאמירה מעשה ומהמעשה נודע מה שאמר, הוא אמר ויעש ולקמן ו' ז' ויאמר ה' מפרש מה אמר הקב"ה לעשות כי מעשה המבול אינו סמוך לאמירה:

שם י"ג ויאמר קין אל ה' התודה קין והודה על גודל עונו אמת גדול עוני מנשוא, והצדיק עליו את הדין באמרו "הן" יש במשמעו צדק וישר משפטך אשר גרשת אותו (ע' רש"י ל' ל"ד) מעל "פני האדמה" כלומר ממקום המובחר שבאדמה "והיה" כלומר הלואי כל מוצאי יהרגני ויהיה מיתתי כפרתי ויאמר לו ה' לכן מודה ועוזב ירוחם ותלה לו שבעה דורות:

שם כ"ה וידע אדם עוד את אשתו. פי' רש"י בא לו למך אצל אדם וכו' פליאה גדולה אנחנו רואים כי לפי פירושו היה משנולד קין עד שנולד תובל קין בן למך ק"ל שנים אשר אז ידע אדם עוד אשתו והנה ילדו כולם בנערותם כבני שמונה עשר שנים ושת ודורו נעצרו מלדת עד שהיה המקדים שבהם חמשה וששים שנה בהולידו ולקמן מ"ז י"ז ברש"י ד"ה ואם שרה הבת תשעים שנה פרש"י ואע"פ שדורות הראשונים וכו' בימי אברהם וכו' ובא תשות כח לעולם וצא ולמד מעשרה דורות מנח ועד אברהם שמהרו תולדותיהן בני ל' גי' הרא"ם וקשה הא לפי פרש"י כאן דורות הראשונים מהרו יותר תולדותיהן כמו דורו של קין שילדו בני ח"י שנים ואני תולה בקוצר השגתי לא ידעתי כונת רש"י ז"ל. אך זאת מצאתי באדרת אליהו אשר תורת אמת היתה בפיהו על זה וידע אדם עוד את אשתו כבר ואין מוקדם ומאוחר בתורה תחלה חושב דורו של קין איך נתקיים שבעתים יקם קין ואח"כ חוזר על הראשונות וידע אדם עוד את אשתו כבר וגם בדורו של שת אומר כי הולידו בנים גם כן טרם ילדו את הדורות הכתובים אך אינו חושב רק אותם שנח בא מהם ואין כאן עוד קשיות גם תמיהת אברהם נכונים והמזרחי מקשה על רש"י למה היה מתמה אברהם כל כך ע"ש:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה