פרק יא · אות ג
ג וְזֹאת הַבְּרָכָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי לא, כט): רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, מַהוּ וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, עַל שֶׁנִּתְעַלָּה יוֹתֵר מִן הַכֹּל. כֵּיצַד, אָדָם הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצַלְּמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, אוֹמֵר לוֹ משֶׁה, אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה כָּבוֹד שֶׁנִּתַּן לְךָ נִטַּל מִמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, אֲבָל אֲנִי זִיו הַפָּנִים שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עִמִּי הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ז): לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה. דָּבָר אַחֵר, נֹחַ אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּצַּלְתִּי מִדּוֹר הַמַּבּוּל, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְלֹא הָיָה בְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת דּוֹרְךָ, אֲבָל אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי וְהִצַּלְתִּי אֶת דּוֹרִי כְּשֶׁנִּתְחַיְּבוּ כְּלָיָה בָּעֵגֶל, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ בַּיָּם וְהָיוּ בְּתוֹכָן שְׁנֵי קַבַּרְנִיטִים, אֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלֹא הִצִּיל אֶת סְפִינָתוֹ, וְאֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, לְמִי מְקַלְּסִין לֹא לְאוֹתוֹ שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, כָּךְ נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶלָּא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל משֶׁה הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת דּוֹרוֹ, הֱוֵי וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. דָּבָר אַחֵר, אַבְרָהָם אוֹמֵר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁהָיִיתִי זָן לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, אוֹמֵר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הָיִיתָ זָן בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים, וַאֲנִי הָיִיתִי זָן בְּנֵי אָדָם מְהוּלִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַתְּ הָיִיתָ זָן בַּיִּשּׁוּב, וַאֲנִי הָיִיתִי זָן בַּמִּדְבָּר. יִצְחָק אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁפָּשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאִיתִי אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, שֶׁאַתָּה רָאִיתָ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה וְכָהוּ עֵינֶיךָ, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית כז, א): וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, מַהוּ מֵרְאֹת, מֵרְאוֹת בַּשְּׁכִינָה, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים וְלֹא כָהוּ עֵינָי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. יַעֲקֹב אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי עִם הַמַּלְאָךְ וְנִצַּחְתִּי אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ משֶׁה אַתָּה נִפְגַּשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָךְ בַּפִּירְבּוֹרִין שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי עוֹלֶה אֶצְלָן בַּפִּירְבּוֹרִין שֶׁלָּהֶן וְהֵן מִתְיָרְאִין מִמֶּנִּי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וגו', לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְנִתְעַלָּה מִן הַכֹּל הוּא יְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְזֹאת הַבְּרָכָה.