פרק ט · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל אוֹתוֹ הַכָּבוֹד וְאוֹתָהּ הַגְּבוּרָה שֶׁרָאוּ עֵינַי, אֲנִי מֵת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה (תהלים פט, מט): מִי גֶּבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת, מַהוּ מִי גֶּבֶר יִחְיֶה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, מִי גֶּבֶר כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּל, וְאַחַר כָּךְ (בראשית כה, ח): וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם. מִי גֶּבֶר כְּיִצְחָק שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר (בראשית כז, ב): הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. מִי גֶּבֶר כְּיַעֲקֹב שֶׁנִתְפַּגֵּשׁ עִם הַמַּלְאָךְ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית מז, כט): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. מִי גֶּבֶר כְּמשֶׁה שֶׁדִּבֵּר עִם בּוֹרְאוֹ פָּנִים בְּפָנִים, וְאַחַר כָּךְ הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת.