פרק ט · אות ב
ב זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ט, יא): שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וגו', וּמַהוּ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, כֵּיצַד, אֶתְמוֹל הָיָה עוֹלֶה לָרָקִיעַ כְּנֶּשֶׁר, עַכְשָׁו הָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, אֶתְמוֹל הָיוּ מַלְאָכִים מְרַתְּתִין לְפָנָיו, וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, אֶתְמוֹל (משלי כא, יט): עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה, מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַכְשָׁו נִטְּלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. (קהלת ט, יא): וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר, אֶתְמוֹל הָיָה מֵסִיחַ כְּעָשִׁיר (שמות לב, יב): שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, (במדבר יד, יט): סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה, וְעַכְשָׁו הוּא מֵסִיחַ כְּרָשׁ (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן, עֲשֵׂה עִמִּי חִנָּם. (דברים ג, כג): וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, אֶתְמוֹל הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ לְרַצּוֹת אֶת בּוֹרְאוֹ (במדבר י, לה): קוּמָה ה', (במדבר י, לו): שׁוּבָה ה'. וְעַכְשָׁו מִשֶּׁנִּתְחַנֵּן כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, לַסּוֹף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ.