פרק ז · אות יב
יב דָּבָר אַחֵר (דברים כט, ד): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בּוֹא וּרְאֵה עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יֵשׁ לוֹ בֵּן וְהוּא טוֹעֲנוֹ, אִם מְצַעֵר אוֹתוֹ, מִיָּד הוּא מַשְׁלִיכוֹ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהָיוּ מַכְעִיסִין אוֹתוֹ וְהוּא טוֹעֲנָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, לא): וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַהוּ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ, נְשָׂאָן וְגִדְּלָן, שֶׁעָשָׂה אוֹתָן כֵּאלוֹהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם אִם יֵשׁ לוֹ בֵּן, נוֹתְנוֹ לְשִׁפְחָה שֶׁתְּנִיקֵהוּ, וְאִם אֵין לוֹ שִׁפְחָה, נוֹתְנוֹ לְמֵנִיקָה, וְכַמָּה הִיא מֵנִיקָה אוֹתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁנִים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנַי, חַיֵּיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגִּדַּלְתִּי אֶתְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אֲנִי מְגַדֵּל וּמְיַקֵּר אֶתְכֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם וגו'.