פרק ז · אות ד
ד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו (דברים כח, א), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא כָּל מִי שֶׁלָּמַד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹא לָמַד כָּל עִקָּר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס הִכְנִיס לְתוֹכוֹ שְׁנֵי אֲרִיסִים, אֶחָד הָיָה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת וּמְקַצְּצָן, וְאֶחָד לֹא הָיָה נוֹטֵעַ כָּל עִקָּר וְלֹא מְקַצְּצָן, עַל מִי הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס לֹא עַל אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ וּמְקַצְּצָן, כָּךְ כָּל מִי שֶׁלָּמַד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹא לָמַד כָּל עִקָּר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, י): יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק, אֲבָל אִם לָמַד וְלֹא קִיֵּם אֵינוֹ נֶחְנָן, הֱוֵי לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו.