פרק ו · אות י
י זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה, ה): אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, רַבָּנָן אָמְרֵי הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, כֵּיצַד, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ, מַהוּ כֵן, כֵּיוָן שֶׁהַפֶּה אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע הוּא חוֹטֵא עַל הַגּוּף שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִלְקוֹת, הֲרֵי לַחְטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, שֶׁהַפֶּה חוֹטֵא עַל הַבָּשָׂר, מַהוּ (קהלת ה, ה): וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא, שֶׁלֹא תֹאמַר הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע וְאֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ וְהוּא עוֹמֵד אֶצְלְךָ וְכוֹתֵב כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל חֲבֵרְךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י, כ): גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, לָמָּה (קהלת י, כ): כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. וּמַהוּ (קהלת י, כ): וּבַעַל הַכְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ו, ב): שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, (קהלת ה, ה): לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ, עַל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁיָּצָא מִפִּיךָ. (קהלת ה, ה): וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ לוֹקֶה בִּנְגָעִים, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין הֲרֵי מִרְיָם עַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה לָשׁוֹן הָרָע עַל משֶׁה אָחִיהָ, לָקְתָה. הֱוֵי זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה וגו', וּמִתּוֹךְ כָּךְ לָקְתָה.