פרק ב · אות כה
כה אָז יַבְדִּיל משֶׁה (דברים ד, מא), הֲלָכָה עַל כַּמָּה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן: עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְעַל הַדַּיָּנִים, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל הַגָּזֵל. אָמַר רַבִּי כֻּלָּן בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם וגו', וַיְצַו, זֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ה, יא): הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו. ה', זֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה'. אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, עַל הָאָדָם, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם. לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וְלֹא מִן הַגָּזֵל, מְצַוֶּה אוֹתוֹ עַל הַגָּזֵל. וְעַל כֻּלָּן יֵשׁ סְלִיחָה חוּץ מִשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַהֲרֵי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ וּמֵתוּ עַל מִטּוֹתֵיהֶן, הֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ מַהוּ בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ כָּל בְּנֵי אָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אוֹתָהּ שָׁעָה דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. אָמְרוּ מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁהָרַג אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, מֶה עָשְׂתָה אִמָּן נָטְלָה כּוֹס אֶחָד וּמִלְּאַתּוּ מִדָּמוֹ, וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ בַּמִּגְדָּל, וְהָיְתָה נִכְנֶסֶת כָּל יוֹם וָיוֹם וּמָצְאָה אוֹתוֹ הַדָּם תּוֹסֵס, פַּעַם אַחַת נִכְנְסָה וְהִבִּיטָה אוֹתוֹ וּמְצָאַתּוּ שֶׁשָּׁתַק, אוֹתָהּ שָׁעָה יָדְעָה שֶׁנֶּהֱרַג בְּנָה הָאַחֵר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ.