פרק א · אות כג
כג דָּבָר אַחֵר, רְאֵה הַחִלֹּתִי, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יג, יב): תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מְדַבֵּר בַּיְּשׁוּעָה הָעוֹמֶדֶת לָבוֹא, כֵּיצַד כְּשֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל (חגי ב, ו): עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הֵן אוֹמְרִים: תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (ישעיה סב, יא): הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא, אָמְרוּ (משלי יג, יב): וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. דָּבָר אַחֵר, תּוֹחֶלֶת מְמוּשָׁכָה, זֶה פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה משֶׁה הוֹלֵךְ וּבָא וּמֵבִיא עָלָיו מַכּוֹת, וְעַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל סְבוּרִין שֶׁמְּשַׁלְּחָן. וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה, זֶה מִלְחֲמוֹת סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד: רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ רְאֵה הַחִלֹּתִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה, רְאֵה שֶׁהִפַּלְתִּי שַׂר שֶׁלָּהֶן, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כְּמֶלֶךְ שֶׁאוֹסֵר שׂוֹנְאוֹ שֶׁל בְּנוֹ לְפָנָיו, וְאוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ.