אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת שמיני

על פרשת צו

קרב אל המזבח פרש"י לפי שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת דקדק בי"ח שפתח בתרתי שהי' בוש וזירא והוא א"ל רק מה אתה בוש ועל הירא' לא השיב לו. והנראה בזה דהנה גם במלך בו"ד דעינינו הרואות כי האיש ההמוני מלבד הירא' הגדול' הנקבע בלב אימת המלכות אף גם יבוש להתקרב אחר שרוא' עצמו פחות המעל' נגד המלך לא כן מי שהוא משריו ויועציו וכל הגדול מחבירו יותר תקטן הבוש' רק שמתיירא לבל יגער בו או פן יפגע בכבודו ואשם ולפ"ז כן דרך הצדיקים השלימים שמתביישים מאוד בחשבם כי מעשיהם תוהו ולא סגלו מצות ומע"ט ולכך מתביישים ומתייראים והנה גם אהרן הצדיק היה בוש ומתיירא לזה א"ל משה רבינו מה אתה בוש אמת כי יש לירא מפני גדולות הבורא אף מלאכים ושרפים מתייראים וכל הגדול ביותר יכיר עוד יותר גדולת הבורא אבל למה אתה בוש במעשיך ובאמת הבוש' בעבודת ד' תניח חטאים גדולים ולזה אמר מה אתה בוש לכך נבחרת והיינו שתעבוד ולא תבוש. ויתכן עוד יותר עפמ"ש במקום אחר בשם הרב מפלנטשא במ"ש מה לך הים כי תנוס וגו' מפני אלקי יעקב דהענין דבמלך בו"ד כל מי שהוא פחות המעל' מתיירא יותר אבל בהקב"ה כביכול כל מי שהוא גדול מתיירא יותר והנה ז"ש מה אתת בוש היינו שבאמת הירא' צודק יותר אבל בוש' לא שייך בזה שלכך נבחרת. קרב אל המזבח במדר' א"ל מה אתה בוש לכך נבחרת כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי עפמ"ש במדר' על פסוק אשרי תבחר ותקרב יש נבחר ואינו קרב ויש קרב ולא נבחר וכו' ע"ש שהביא מקראות על זה והענין נראה לפענ"ד דהנה גם בעבודת מלך בו"ד ימצא ג"כ שברוב הפעמים יחפשו האנשים חפש מחופש להתקרב לעבודת מלכם וישתדלו על זה השתדלות אמנם לפעמים ירא המלך איש חיל אשר מכיר תכונת נפשו כי יוכל להיות טומד לעשות גדולות ונצורות אז המלך מקרב אותו ומודיעו כי יעמוד על משמרתו למען יוציא מכח אל הפועל מה שבלבו והנה בעבודת ד' ג"כ היא כך יש אנשים השרידים אשר יחפשו מעצמם להתקרב לעבודתו כי כבר ראו ושמעו עבודת אלקים והסיב' הגדול' אשר יאת' לעבדיו ויש אשר ד' נותן בלבו להתקרב ע"ד גר צדק אשר לפעמים יריק ד' בקרבו רצון טוב לעשות חיל לחסות בצל כנפיו זה הענין של בחיר' וקריב' והנה אהרן קדוש ד' לא מצא בלבו מרוב ענותו לקרב אל המזבח ודמה בענותו ויראתו כי אינו ראוי לזה וע"כ אמר לו משה רבינו מה אתה בוש לכך נבחרת היינו מפני שידעו בכך כי אתה מוכן לעשות חיל ע"כ בחר ד' בך ונתן הכהונה לך ודו"ק:

ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח. בת"כ הת"ד משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו והוא תמו' ועיין ק"א שנדחק וכבר כתבתי בזה וכעת האיר ד' עיני ומצאתי במדרש רב' פ' כ"א פט' פלס מאזני משפט לד' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו משה ושמואל שוין כאחת בא ורא' כמה בין משה לשמואל משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבר ואצל שמואל היה הקב"ה בא וכו' ולפ"ז אהרן שהי' צריך לקרב ע"ג המזבח היה ג"כ עונש מן השמים וז"ש על קרב אל המזבח משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו והיינו שבזה נבדלו משה ואהרן ושמואל ודו"ק וז"ש לפי שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה מה אתה בוש לכך נבחרת והיינו לפי שאהרן קדוש ד' היה עניו גדול היה נראה לו לזאת לעזות שהוא יקרב אצל ד' כדמיון העני העומד אצל הפתח והבעה"ב צריך לקרב אליו וע"ז א"ל משה מה אתה בוש לכך נבחרת אדרב' זה לך לחסרון שהית' צריך לקרב אל המזבח ודו"ק:

ויקצוף על אלעזר ואיתמר וגו':

הנה כפי הנראה גם אהרן היה כאן והוא קצף על אלעזר ועל איתמר ולבסוף השיב אהרן ולא הם. והנראה בזה דהנה בגדול' מתחילין מן הגדול ובבזיון מתחילין מן הקטן עד"מ אב כשהולך עם בניו לבית המשת' בדין הוא שאביהם ילך קודם לא כן אם הדרך משחת פחתים וגומות בזה מן הדין שהם ילכו קודם לתור את הדרך למען לא יתנגפו רגליו והנה משה לפי שחשב ששגגו בזה לכך קצף על הבנים וחס על כבוד אביהם אחיו הגדול ואמר בפניו להראות כי שגג בזה והנה באמת זה לפי מחשבתו אבל הבנים באמת ידעו התירוץ של אהרן שבדין עשו וא"כ תלו הגדול' באב והשיב אהרן התירוץ וז"ש רש"י אפשר משה קצף על אלעזר ואיתמר והשיב אהרן אמרו אינו בדין שיהי' אבינו יושב ושותק ואנו מדברים לפניו וכו' יכול שלא היה באלעזר כח להשיב ת"ל ויאמר אלעזר וגו' הרי כשרצ' דיבר לפני משה והיא תמו' דמנ"ל דלמא כאן לא ידע כמו שלא ידע משה ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ היה להם להשיב ששגגו דזה כבוד שהם ישיבו שנואלו ולא שישיב אביהם וע"כ שבאמת ידעו התירוץ ולכך תלוי הכביד באביהם ודו"ק:

במדרש רבה תור' מאתי תצא חידוש תור' מאתי תצא. עיין יפ"ת שהאריך בזה דנראה כנותן יד לפושעים ח"ו שהתור' נשתנה לעיתים דבאמת התורה לא תנותח ולא תשתנה ולפענ"ד נראה דאדרבא זה מורה שלא תשתנה התור' דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בטעמי המצות להרחיקם מעבודות הזרות שנזכר בספרי אלה ב"ה ולפ"ז יהי' מקום לומר שלעתיד שמלא' הארץ דעה לא יצטרך לאלו המצות שהצלתם לא היה רק להרחק' אבל באמת כבר השרישנו הרשב"א בתשובותיו שכל מצוה יש בה טעמים שונים גנוזים ונסתרים ואף אותן שהטעמים מפורשים בקרא הוא רק בעוה"ז שעיני בשר לנו אבל לעתיד יתגל' לנו טעמי המצות הנסתרים כי יוסר המסך המבדיל החומר הגשמי ולפ"ז זה שאמר חידוש תור' מאתי תצא שלעתיד יתגל' טעמי התור' מה שלא נודע עד הנה. והנה היפ"ת מביא מדרש שאמר למה נקר' שמו חזיר שעתיד להחזירו לנו והוא כתב שזה המאמר לא היה ולא נברא אבל לפענ"ד הוראת המאמר כעין מה שמצינו במדר' קהלת על פסוק מה שהי' הוא שיהי' למה נקרא שמו חזיר שמחזרת המלכות לבעלי' והענין הוא לפענ"ד דהנה כבר אמרו דחזיר הוא נמשל לאדום ועשו פשט טלפיו כחזיר להראות סימני טהר' שלו כדאמרו במדרש כאן אח"כ והענין הוא שמרא' שעוש' רק טובות ובקרבו ישים ארבו והנה כבר נודע כי אדום הוא האחרונה שבמלכות עד ימלוך ד' בציון וא"כ זה שאמר שעתיד להחזיר' לנו והיינו שהמלכות תחזיר לנו וזה לדעתי מ"ש במדרש קהלת שם דבשר חזיר מי שלא אכל מכריז הקב"ה שיבוא ויטול שכרו ויבואו האוה"ע שלא אכלו בשר חזיר וירצו לקבל ומכריז הקב"ה מי שלא אכל נבילות וטריפות יבא ויקבל שכרו והיא תמו' דמה שייך חזרה בהקב"ה וכבר כתבתי שם פירוש בזה. אמנם נראה דהנה בחזיר לא מצא במור' נבוכים שום טעם למה לא יאכל שאינו מזיק בטבע אבל באמת ע"כ שידע הקב"ה שנפש ארסיי טמון בקרבו וזהו שנמשל לאדום שאף שמבחוץ מרא' שעוש' טובות ובקרבו כל מגמותיו לעקר ולשרש חליל' ומעת' ז"ש שיאמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר יבוא ויטול שכרו ואומות העולם לא יבינו הכוונה ויבואו ליטול שכר והקב"ה יכריז שנית שהכוונה מי שלא נתכוין להזיק לישראל וא"כ מה נ"מ שלא אכלתם חזיר אם אכלתם נבילות וטרפות והבן בדברים כי נעמו ודו"ק:

הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד. כבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נראה לי ע"פ מ"ש העקיד' פרשת ברכ' והארכתי בזה בכמ' מקומות דענין מית' להצדיק הגדול אשר יוכל להתפרד חלקי הנפש בלבד וחלקי הגוף בלבד אך זה פרי כל השלימות שהרוח תשיב אל אלקים אשר נתנה והעפר ישיב כמו שהי' אך להרשעים שיש להם נטיה רבה להגוף וחלקי הנפש קשורים בכחות הגוף המית' קשה עליהם מאוד כפיטורי בפי וושט משא"כ להצדיקים הגמורים שחלק הנפש לבד ולא נתערבו הכחות כלל עליהם נמלץ כמשחל בינתא מחלבא וכמו משה רבינו מת ע"ש ולפ"ז מה שלרשעים המית' דבר קשה וכבד מאד לצדיקים הוא מעל' יתיר' ודבר נפלא. וזה לדעתי מה שאמרו יקר בעיני ד' המות' לחסידיו והיינו בעניני ד' הוא דבר יקר ונכבד מאד המות' לחסידיו ומעת' כאן בבני אהרן שבאו למעל' הזאת שהי' הפרד' שלימ' וע"כ זכו שנשמתן נשרפת וגופן קיים והיינו שהרוח שב למעל' וישוב העפר על הארץ כמו שהי' לכך דרשו שמשה רבינו אומר סבור הייתי או בי או בך והיינו שמשה רבינו נכסף למית' זו שזה הוא אך פרי השלימותיו לזה אמר משה הוא אשר דיבר ד' בקרובי אקדש והיינו שבמיודעיו של הקב"ה הוא דבר נכבד ויקר מאד המית' הלז ועל פני כל העם אכבד שלהם יכבד המית' כפיטורי בפי וושט: הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד כבר כתבתי בזה. ורעת נראה לי דהנה כבר נודע שמפני הרע' נאסף הצדיק יש בזה שני פנים הפן הא' שלא ירא' ברעת הדור והפן השני לכפר על עון הדור והיינו כשהדור ישימו לבבם כי במיתתו ופרידתו נרפא לנו וישיבו בתשוב' שלימ' אז הוא מכפר והנה כאן אמר הקב"ה ונקדשתי בכבודי והקב"ה בעצמו יחד שמו על המעש' הלז וע"כ שאינו שלא ירא' ברעת הדור שאז הוא רעה שאין למעל' ממנו ואין הקב"ה מיחד שמו על הרע' וא"כ שהוא לכפר' וא"כ אינו רעה חליל' ח"ש הוא אשר דיבר ד' וע"כ שהוא בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וכמ"ש רש"י שמתעל' ומתקלס וישובו בתשוב' שלימ' ויתכפרו בזה ולכך דיבר ד' בעצמו וייחד שמו ע"ז. עוד נראה לי דהנה כבר נודע מ"ש המפורשים על פסוק קרע ד' את ממלכתך היום ונתנה לרעך הטוב ממך כי לא אדם הוא להנחם דהיינו שאף שלרעה חוזר כל שבא טוב' עי"ז לאחר אינו חוזר בו ע"ש ולפ"ז גם כאן אם לא היה מתקדש שמו ברבים עי"ז היה יכול הקב"ה לחזור וע"כ מדבא ע"כ שהוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וזהו טובת אחרים שישיבו עי"ז ולכך לא נחם ד' על אשר דיבר ודו"ק:

והנה בזבחים אמרו והובא ברש"י שאמר משה סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שהם גדולים ממני וממך לא יחשב לגיאות על משה רבינו שהעידה התור' כי היה עניו מאד רק כמתאונן שלא זכה למעל' הלז שיהי' נתקדש שם שמים על ידו והוא סבר שהשם יתקדש בו. עוד נראה ע"פ מ"ש המדרש דיש מי שכתוב בו קריב' ולא בחיר' ויש מי שכתוב בו בחיר' ולא קריב' ויש מי שכתוב בו קריב' ובחיר' והנה זה נודע דבחיר' הוא יותר מעל' מקריב' דבחיר' הוא מור' שהשי"ת בחר בו וקריב' יוכל להיות שזה רצה להתקרב עצמו אבל לא נבחר כמו שדרשו במדרש על פסוק אשרי תבחר ותקרב ולכך כשא"ל הקב"ה בקרובי אקדש היה סבור או בי או בך דמשה חשב עצמו שהוא אינו נבחר רק המעל' הקטנה שנתקרב וגם לאהרן אמר משה רבינו קרב אל המזבח וא"כ עה שחשבו או בו אינו לגסות רוח שבאמת משה רבינו נבחר וגם אהרן נבחר כמ"ש במדרש שם ודו"ק:

והנה החטא של נדב ואביהוא סתום והתנאים נחלקו בזה בת"כ ובמדרש אבל בכתוב אינו מבואר כלל מה היה החטא בזה. אך נראה לי דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן בפ' עקב על פסוק ולדבק' בו שהצדיקים נעשים מעון לשכיכ' בחיים חיותן וכמו שהשר' שכינתו במקדש כמו כן הוא שור' בתוך הצדיק ונעש' מעון לשכינה כמ"ש בספר הכוזר וז"ש ולדבק' בו יעו"ש והנה יש בזה מדריגות רבות למעל' זה על זה גבות מעל גבוה יש צדיקים שאם ירצו להתקרב אל ד' תפשט כחות הגוף מעליהם וזהו ההתפשטות הגשמיות עד כלות הנפש ממש כי בעודו עצור בגופו העב והגשמי לא יוכל להתקרב כל כך אל כבוד קדושתו וע"כ בקרבתו לפני ד' וימות ויש שזכה שגופו נעש' זך וצלול ונתהפך החומר ברוחני וגופם מזדכך עד שגופו נעש' מעון לשכינה. וזה לדעתי הענין בארבע' שנכנסו לפרדס שבן עזאי מגודל דבקותו בקדושת ד' מת וקראו עליו המקרא הזה יקר בעיני ד' המותה לחסידיו והיינו שע"י שנעש' מעון לשכינה ע"כ עלה מות בחלונו ור"ע זכה שגופו נזדכך עד שנכנס בשלום ויצא בשלום כמבואר בחגיג' דף ט"ו ע"ש. והנה הקדושים האלו נדב ואביהו לאשר היו עוד צעירים לימים והתקרבו אל קדושת שמו יתברך כ"כ עד שהרבו להתקרב עד כלות הנפש וז"ש ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וז"ש בפ' אחרי בקרבתם לפני ד' וימותו והיינו שהתקרבו כל כך עד שמתו כמ"ש בפרשת אחרי והנה לפ"ז ענין המקדש נתחלק לשלש' מדריגות ההמון בית ישראל לאשר אין להם כח לעמוד בהיכל המלך ולהתקרב לעבודת המלך להם היה המשכן משכן כבוד ד' ולהשרידים אשר בעם הם עלו מעל' מעל' עד שזכו לחזות בנועם ד' בכלות שארם וגופם ואצילי בני ישראל הם זכו שנעשו מעון לשכינה בעודם בחיי הגופיים והנה לדעתי ז"ש ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי ודרשו חז"ל אל תקרי בכבודי אלא במכובדי והיינו שלבני ישראל כל המון בית ישראל יהי' המשכן מקום וועד שלהם אבל להשרידים אשר בעם הם יתקדשו שאהי' אני בתוכם לכבוד ויהיו מעון לשכינה ונמצא שקדשו ע"י כבודי וז"ש אל תקרי כבודי אלא במכובדיי והיינו ע"י שיכבדוני ויעלו במעלות ההתקרבות לד' יתקדשו בכבודי ומעת' זה שאמר משה הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש היינו ע"י התקרבותם אקדש והיינו בקרובת בתוך קרוביי אקדש ואהיה בתוכם לכבוד ועל פני כל העם אכבד היינו שבבית ישראל אכבד אבל זה יהי' על פניהם ולא בתוכם וז"ש חז"ל שאמר משה לאהרן סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שהם גדולים ממני וממך ולכאור' פלא על משה רבינו העניו מכל אדם איך יחשוב שבי או בך וזה נחשב ליותרת הכבוד אבל לפמ"ש זה אינו כל כך מעל' והמעל' היותר גדול' הוא שיזכו להיות מעון לשכינה בעודם בחיים חייתם אבל משה רבינו בענוותנותו הגדול' לא חשב עצמו לגדול כל כך ועכ"פ חשב שיזכ' להיות דבוק בד' עד כלות הנפש לד' וז"ש סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שאף למעל' זו לא זכינו והם גדולים ממני וממך ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ועמוק ת"ל:

הוא אשר דיבר ד' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מ"ש התורת חיים בהא דאמרו בחולין דף פ"ו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין דהענין הוא דבתחל' עלה במחשב' לברוא במדת הדין כיון שרא' שאינו מתקיים שיתף מדת הרחמים לדין וביאור הדברים דהקב"ה מנהיג העולם בשניהם במדת הדין ורחמים ולפעמים נמסר הצדיק כולו לדין והעולם מתנהג ברחמים וז"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא וחנינא די לו בקב חרובין. אך נראה דזה דוקא במה שמייסר הצדיק בעוה"ז בעניות ויסורים ח"ו זה מפני שלקח אותו לחלק מדת הדין ועי"ז מנהיג העולם כולו ברחמים אבל מה שלוקח נפש הצדיק לבית מנוחתו זה לא שייך לומר שלקחו למדת הדין דהא להצדיק עצמו זה עיקר תכליתו להדבק באור עליון והקב"ה משתעשע עם הצדיקים ואיך שייך שלקחו למדת הדין ואדרבא ע"י שהעולם נמסר למדת הדין מנהיג את הצדיק ברחמים. וזה לדעתי מ"ש מפני הרע' נאסף הצדיק שלא ירא' ברעת הדור והיינו שבזמן שהעולם נמסר למדת הדין אי אפשר להשאיר הצדיק בעוה"ז למדת הרחמים דהא הצדיק מצטער בצרת הדור ולכך לקחו לבית עולמו ושם ידבק באור עליון וזה מנוחתו. וזה לדעתי מ"ש במ"ק דף כ"ו ע"ב קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדש' רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי צדיק והיינו שהקב"ה קצף על עולמו ונמסרו למדת הדין ולכך לקח נפש הצדיק לשמוח עמו והוא נמסר למדת הרחמים ומעת' זה שאמר משה רבינו כיון שנדב ואביהו לא נתייסרו בעוה"ז רק שברגע אחת נשרפו ע"כ שלקחם למדת הרחמים וכל העולם במדת הדין ולכך אמר בקרובי אקדש והיינו שבהם יתקדש שרוכב ערבות שש ושמח בהם בבוא אליו נפשות נקיים צדיקים ועל פני כל העם אכבד והיינו שעל העולם יהי' קצף חליל' ולכך נתקדש בהם ודו"ק היטב:

הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד וידום אהרן. כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי עפמ"ש במק"א בטעם שהכה"ג אינו מטמא כלל אף לשבע' מתי מצוה משום שהקורב' אינו רק מצד הגוף והכה"ג לרוב קדושתו נזדכך גופו והיה רוחני ואין לו יחס שאר בשר שהוא מצד הגוף והארכתי בזה והראוני שזכיתי לכוין לדברי הרא"ה בחינוך פ' אמור וע"ש בפ' אמור בחידושי בזה ולפ"ז אהרן קדוש ד' שהיה כה"ג א"כ אין לו לטמאות עצמו אף לבניו שאין יחס לו עמהם ולפ"ז זה שאמר משה רבינו למישאל ואלצפן קרבו שאו את אחיכם וגו' והיינו שלהם שייך האחוה עם בני דודן ולכך גם לאלעזר ואיתמר צוה שלא יפרעו שגם הם היה להם דין כה"ג ביום ההוא וז"ש בקרובי אקדש וע"פ כל העם אכבד לא אתם אינם מתייחסים להם:

עוד נראה לפענ"ד בזה עד"מ דעינינו הרואות באחיזת עינים שנראה ונדמ' לעינינו אשר זה בא באש כל הגוף וכדומ' וההמון יצטערו מאד על זה עוד מעט ישרף והמשכיל והמבין שזה אינו רק אחיזת עינים ישחק מאד והנה כמו כן כל העם וכל הגוי הזה שלעיני ההמון אשר הוכו בסנורים חושבים כי היו כאן חרון אף גדול במה שנלקחו בני אהרן ונשרפו לפני ד' אבל הקדושים והמשכילים הבינו כי אין לך קורב' ואהב' יתיר' גדול מזה וזה יום שמחתו ויום חופתו וזה שאמר משה רבינו הוא אשר דיבר ד' בקרובי אקדש שיתקדשו ויטהרו ע"ז וארא' להם קורב' יתיר' אבל על פני כל העם אכבד שיהי' להם למשא ולא יבינו איך יצא הקצף מלפני ד' לכלות בני אהרן אבל באמת משה רבינו הבין שמעל' יתיר' עשה בהם וז"ש וידום אהרן שהבין בדברים ולזה נכסף משה רבינו ואמר סבור הייתי בי או בך כי הבין שהוא ענין נפלא. וזה לדעתי המליצ' שאמרו בע"ז דף ל"ה ולא עוד אלא שמלאך המות אהבו שנאמר עלמות אהבוך על מות ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות והענין משולל ביאור איך שייך שמלאך המות אהבו ולפמ"ש יתבאר דבאמת הענין המית' הוא ענין מחריד ומבהיל ולההמון נחשב כאכזריות גדול וכביכול הממונה על המות הוא מלאך אכזרי אבל באמת גם לוקח נפש חכם מי שזוכ' לנחול שני עולמות וכבר השלים כל חקו שנתגלו לו סתומות ונעלמות וזה כל תכלית האנושי א"כ לא שייך בזה לומר שמלאך אכזרי ישולח בו ואדרב' אהב יתיר' וגדול' מרא' לו וז"ש כיון שהסתומות נגלות לו וריחו נודף וכבר השלים חקו א"כ גם מלאך המות אהבו וז"ש שנוחל שני עולמות וא"כ לא שייך לומר שהוא כביכול נוקם בו שהרי מביאו להצלח' הנצחיות ודו"ק היטב:

והנה במ"ש למעל' יש לפרש דאהרן לא היה לו יחס עם הבנים קורבת הגוף. בזה פירשתי מ"ש ראשיכם אל תפרעו וגו' ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפ' וגו' כי שמן משחת ד' עליכם והיינו לפמ"ש הק"א בשם הרא"ש דאותו היום היה להם דין כה"ג א"כ לא שייך שום קורב' ולכך אמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו אבל אתם לא תצאו מפתח אהל מועד כי שמן משחת ד' עליכם והיינו אתם כה"ג ואין לכם יחס וראיתי באבן עזרא שכתב ואחיכם כל בית ישראל בפרשת ראה תמצאנו וכתב במרגליות דהכוונה שאח מצד האם הוא מצד הגוף ומצד האב הוא מצד הצור' ולכך אמר ואחיכם כל בית ישראל דהיינו מצד הגופני אבל אחר שהם שכליים לא תצאו כי שמן משחת השכל עליכם והנה הוא מסכים לכל מ"ש עוד אמרתי בזה דבר חדש דהכ' מבואר בתוספות מנחות דף ק"י דאשי ישראל היינו כשמות שמיכאל מקריב בכל יום לפני הקב"ה ולפ"ז חינוך בית המקדש בקרבנות רצה הקב"ה לחנך בנשמות קדושות לכך נשמתן נשרפת והגוף קיים וזה היה קרבן ראשית לכל הקרבנות וז"ש משה הוא הדבר אשר דיבר ד' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד והיינו כמו שהקרבן מכפר על כלל ישראל מכ"ש הקרבן הנכבד הזה וא"כ ע"פ כל העם אכבד ולכך וידום אהרן שהי' לו יותרת הכבוד. ובזה נראה לפענ"ד לפרש הא דאמר הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ד' והיינו שמשה אמר ואות' נתן לכם לכפר את עון העד' ופירש"י כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וע"ז אמר אהרן הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ותקראנה אותי כאלה היינו שאני הקרבתי כאלה הקרבנות נשמת נדב ואביהוא לכפר על עון הדור וא"כ מה צורך לאכול החטאת וז"ש ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ד' ודו"ק:

והנה האור

החיים הקש' דסוף סוף עכ"פ הורה אהרן הורא' לפני משה רבו וחייב מית' ואמרתי דלפענ"ד כיון דאהרן חידש דין חדש אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות א"כ שוב לא הוה מור' הלכ' בפני רבו ובפרט דהוה כתלמיד חבר דלגמריה דרביה הוה צריך ולסבריה לא צריך ודו"ק וגם הוה כרבו צריך לו דהא חידש לו דין וסברא חדש' וכמ"ש ודו"ק ועיין ביו"ד סי' רמ"ב: והנה בעירובין דף ס"ג אמרו דנדב ואביהוא דרשו ונתנו בני אהרן אש אמרו אעפ"י שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. והכוונה לפענ"ד עפמ"ש בכתבי האר"י ז"ל דלכך אש שלמעל אש אוכל' אש ואינה מכל' משום דהיא דקה מן הדק' ועובר בתוך הגשם ואינו מתעצם בו משא"כ אש שלמט' האש הגשמי פוגע בעצם הגשמי ומכלהו ולפ"ז זהו שאמרו שנתנו אש והיינו שרצו שתכל' העול' ואש שמים אש אוכל' אש ואינו מכל' ולכך הביאו מן ההדיוט ולכך נענשו ג"כ שנשמתם נשרפת והיינו ג"כ מדה כנגד מדה שאש שלמעל' לא שלט בגופם כי אם בנשמתם לבד ודו"ק היטב:

הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. עיין ברש"י סבור הייתי בי או בך עכשיו אני רוא' שהם גדולים ממני וממך. הכוונה ע"פ מ"ש לפרש מה שאמרו יש קונה עולמו בשע' אחת דהיינו שכל שעובר ימים רבות נפסק הדבר אבל בשע' אחת יוכל להיות מחשבתם בקבלו הפסק הנה כאן כתיב בקרבתם לפני ד' וימותו והיינו שלא נפסק הגחלת מעל השלהבת ודו"ק כי קצרתי:

ויקחו איש מחתתו וגו'. הנה כוונת נדב ואביהוא וחטאם לא נתפרש היטב. ולפענ"ד היה נראה לפרש דהנה הם ידעו שצריך המשכן להתקדש באנשים גדולים ולא נודע מי ומי ע"כ אמרו בלבבם כדרך שעשו אנשי לוד שמסרו נפשם על קדושת השם בשביל ישראל וכמו שאמרו אנשי לוד א"י לעמוד במחיצתן ועיין פסחים דף מ"ט כמו כן עשו נדב ואביהוא שאמרו מוטב שיהי' בנו הפגע ויתכפרו כל ישראל וזה לדעתי מה שאמר משה הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד ע"פ מ"ש השל"ה והמפרשים בהא דאמרו דאנשי לוד א"י לעמוד במחיצתן והרי הנס דאברהם בכבשן לא נתפרש בתור' שאסור לאדם להביא עצמו לידו סכנה וכתבו דבשביל כפרת הרבים רשאי יעו"ש ובתוצאות חיים פ' פנחס האריך בזה ולפ"ז כיון ששמע משה דהקב"ה אמר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי דהיינו במכובדיי ולכך עשו כן למען שבקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וזה שדרשו חז"ל על וידום אהרן שרא' שבניו המה יראי שמים והיינו ממה שעשו מעש' כזה לכפר על ישראל ודו"ק:

ובגוף הדבר שהכניסו אש זרה נראה לפענ"ד דהנה בכתבי האר"י כתב דלכך אש שלמעל' אינו מכל' כל מה שפוגע כמו שלמט' משום שלמעל' אינו נכנס בעובי החומרי ומתעצם בו כ"כ כמו האש שלמט' ולפ"ז לכך חשבו שצריך אש שלמט' שיכנס בקטורת בעובי ולכך עשה הקב"ה מדה כנגד מדה ששלח בהם אש ונשרף נשמתם וגופם קיים להראות להם שאש שלמעל' אינו נכנס בעובי החומרי רק נשמתם נשרפת וגופן קיים ודו"ק כי הוא נחמד מאד:

במדרש למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזיר' לנו כ"כ למעל' בזה. וכעת נראה לי דבאמת כל הטעם במאכלות האסורות והבהמות והחיות אסורות הוא לפי שיש בהם מזג רע וא"כ לעתיד לבא כל שגם הבהמות והחיות יזדככו כמו שיעד לנו ורעו יחדיו וגר זאב עם כבש וא"כ ממילא יותר לנו ולזה נראה לי שכל המצות שהם רק על עניני המדות לטעת בלבבינו חמל' ואהב' באמת אז לא יצטרכו לזה כי מלאה הארץ דעה והגוף יזדכך ויהי' רוחני וא"כ ח"ו לא תתבטל המצוה רק שכל המצות הם רק רמזות לכחות הנפש וכל שיהיה הנפש כמו שהית' נפש אבותינו הקדמונים קודם התור' א"כ א"צ לגוף המצוה אבל ח"ו שלא תתבטל המצוה רק טעם המצוה לא יהי' אז ובזה יתיישבו הרב' קושיות של היפ"ת וכבר הארכתי למעל' על כן דברי פה מעטים:

גדולה היא הזקנה שאם זקני' הם הרי הם זקנים ואם ילדים הרי ילדות נטפל' עמהם ועיין יפ"ת ומ"כ והיא משולל ביאור ולפענ"ד עפמ"ש בביאור המאמר ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת וע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטפשת דהכוונה שכבר כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בברכות על ראב"ע שאמר הרי אני כבן שבעים שנה שהענין הוא דכל מה שאדם שוקד אם בחכמ' או בעניני העוה"ז נעש' זקן לרוב השקיד' ונמצא בענין החכמ' כל זמן שמזקין שאם שוקד כ"כ עד שנעשה בבחרותו כזקן בודאי מתיישבת דעתו וכן להיפך בע"ה כל זמן שמזקין אף בזקנותו הוא מתטפש וז"ש גדולה הזקנה שאם הם זקנים דהיינו בימים הרי הם זקנים ואם הם ילדים ואפ"ה נעשו זקנים לרוב שקידתם בחכמה הרי נטפלה ילדות עמהם ואפ"ה נזדקנו ומכ"ש שעדיף טפי ודו"ק:

את זה תאכלו ממעלה הגרה וגו' רבים ישאלו היאך שייך לומר שהבהמות הטמאים הם רעים לאכיל' והרי עינינו הרואות שכל האומות אוכלין אותן והם שמינים ורעננים, ולפענ"ד נראה לקרב הדבר ע"ד שעינינו הרואות שהכפרי אוכל מאכלים גסים ונהנה מהם והוא בריא אולם ובן העיר כאשר ירא' אותו אוכל משתאה מחריש איך לא יזיק לו המאכלים הגסים יען מה כי לא ניס' באלה ולא הורגל לאכול זאת א"כ נפשו לא יוכל לאכול זאת כי ההרגל נעשה טבע כמו כן כל העם הזה אנחנו עם בני ישראל אשר לפי זכות נפשותינו אשר הן נאצלות מתחת כסא הכבוד לא נוכל לסבול הבהמות הטמאות שמזיקות לנפש וז"ש במדרש משל לרופא שאמר אותו שאינו לחיים יוכל לאכול מה שירצ' והיינו כי לא אכפת לן אם נפשי לא תמלא כמו כן אוה"ע נפשם הגס' יוכל לסבול כל המאכלים האסורים משא"כ נפשות ישראל הזכות והייקרות ודו"ק:

שוב ראיתי בעקידה שהרגיש בזה בתוך אריכת דבריו היקרים:

מבשרם לא תאכלו וגו'. כתב רש"י אין לי אלא אלו שאר בהמות טמאות מניין אמרת ק"ו וכו' ותמה הרמב"ן שא"כ לא יהא לוקה על שאר בהמות טמאות דאין עונשין מן הדין וכמו שאמרו גבי אחותו בת אביו ובת אמו דאין עונשין מן הדין ולפענ"ד נראה עפמ"ש התוס' ביבמות דף ב' ע"ב ד"ה בתו לענין בתו מנשואתו דלא שייך בזה אין עונשין מן הדין דשאני בת אחותו דמפרש בקרא אחותו שאינה מן האב ומן האם אבל כאן בכלל אשה ובתה הוא ע"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד דכ"ש הוא עוד משם בנ"ד דכאן אם היתה התורה אמרה סתם הסימנים דמפרסת פרסה שאינה מפרסת פרסה או שאינה מעלת גרה הייתי אומר דכל שאינה מפרסת פרסה ומעלת גרה אינה רק מק"ו ואין עונשין מן הדין אבל כל שהתורה פרטה המינים שהגמל אינה שוסעת שסע וכן הארנבת והחזיר אינה מעלה גרה א"כ כל שעכ"פ אותן סימנים הם סימני טומא' א"כ הבהמות שאינם שוסעת שסע ואינם מעלת גרה הם בכלל סימני טומא' ואף שהתור' חלק' בינותם היינו משום שבאותן הבהמות הטמאות הם חלוקים שבגמל וארנבת יש סימן אחד ובחזיר סימן אחד אבל בהמות טמאות שאין להם הסימני' פשיטא דבכלל הסימני' טומא' הם וז"ב כשמש ודו"ק:

ועיין ה"ה ס"א מהלכות אישות פ"ד שעריות הם מכלל הדברות שאין להם טעם ע"ש ודו"ק:

שוב ראיתי ברא"ם פ' אמור שפירש דהא דאמרו בקידושין דף ע"ז לא יאמר גרושה בכה"ג ונילף בק"ו מהדיוט ופירש הרא"ם דאף דאין עונשין מן הדין מכל מקום כאן לאו ק"ו הוא דהוא בכלל דכי בשביל שהוא כה"ג מגרע גרע וכ"כ הפ"י לענין הא דאמרו בביצה דף ז' לא יאמר שאור ואנא יליף מחמץ מה חמץ שאין חימוצו קשה ותמה הפ"י דהא אין עונשין מן הדין וכתב דזה אינו ענין דאטו שאור לאו חמץ הוא. וראיתי באחרונים וכן בטעם המלך הלכות שחיט' פ"ב שהקש' דנעלם מהם היסוד דרשה דאחותך היא וכי אם היא בת אמו ובת אביו מגרע גרע אבל לפי דברי התוס' שזכרתי ל"ק דשאני בת אחותו דעכ"פ בתור' כתיב בת אביו בלבד ובת אמו בלבד ובת אביו ואמו ביחד לא כתיב אבל שם בגרושה הא ענין גרוש' שוה ובכללי גרוש' היא רק שהתור' כתב' בכהן הדיוט אבל כה"ג שפיר יכול למילף מיניה דאטו אינה גרוש' רק שהתור' כתב' גבי כהן הדיוט אבל בה לא נשתנה הענין וכן שאור אטו שאור אינו חמץ ואדרבא חימוצו יותר קשה וא"כ ממילא מבואר בתור' שם שאור ג"כ וכמדומ' שלזה העירני חכם אחד ואיני יודע בבירור אבל מ"ש בקושיית הרמב"ן זהו ענין נכון ודו"ק ועיין כ"מ בפ"א מטומאת מת הלכה ב' ודבריו סתומים ובחידושי לרמב"ם שם הארכתי בזה. וראיתי בגור אריה שכתב ליישב דלא שייך בזה אין מזהירין מן הדין כיון דמפרש הטעם בשביל שהיא מפרסת פרסה ואינה מעלת גרה וכן להיפך א"כ התור' פרשה הטעם ובכה"ג ממילא כ"ש כשאינה לא מעלת גרה ולא מפרסת פרסה שהרי התור' ביארת הטעם בכתוב ודפח"ח ובזה יש מקום ליישב קושית התוס' ביבמות דף ב' הנ"ל דגם שם מפורש הטעם בקרא וצ"ע בזה:

לכל הבהמ' אשר היא מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת פירש"י כגון גמל שפרסתו סדוקה למעל' אבל למט' היא מחוברת. נשאלתי בש"ק שמיני י"ד למב"י שנת תרט"ו מתחריף מוה' שמואל שטאציר נ"י שהרי לעיל כתיב בגמל כי מעלה גרה הוא ופרס' איננו מפריס והשבתי עפמ"ש בספר תור' והמצוה פ' שמיני אות ע"ג שמלת לא היא שלולי ואיננו הוא שולל התואר א"כ גבי גמל דכתיב איננו אין שולל רק שאיננו מפריס בכלו דהיינו ששסע איננו שוסעת וזה נכון. אך הקש, החריף הנ"ל דהרי כתיב וגרה איננו מעל' ובמעלה גרה לא שייך זאת. והשבתי דגם בזה שייך זאת לפמ"ש רש"י דמעלת גרה שמקיאה וחוזרת ויש שמקיאה ואינה מחזרת ובהפרט יש שאינה מעל' גרה לגמרי ובכללות יש שאינה מעלת גרה לגמרי ודו"ק:

חסלת פרשת שמיני:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה