דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
דרשה מה שאמרתי אצל נתינת ס"ת
בשבת דף פ"ח ודף פ"ט אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו וכו' א"ל חמדה גנוזה וכו' אתה מבקש שיתנה לבו"ד וכו' א"ל אחוז בכסא כבודי וכו' א"ל כלום למצרים ירדתם וכו' כל הענין תמו'. והנראה עפמ"ש הר"ן בדרושיו בהא דאמרו יוחני וממרא תבן אתם מכניסים לעפריים וכו' וביאור הדבר שאף שלא ישובח כ"כ המכניס תבן במקום שמצוי בכ"ז אם רוצה להראות מעלת התבן שאינו כמו תבן של כל העולם לא יתבחן הדבר רק במקום שמצוי תבן לרוב יוכל להתברר הדבר אבל במקום שאין תבן מצוי לא יוכל להתברר כל כך מעלת התבן הלז לשאר תבן ע"ש בצחות לשונו וזה המכוון. והנה מלאכי השרת טענו שאיך יתכן שהתור' החמודה שיש בה ענינים דקים וגבוהים ינתן לבני אדם אשר המה עכורים בחומר העכור וא"כ אתה מבזה תכשיט שלך שמלאכי השרת יוכלו להבין היטב מעלתה ולא בני אדם וע"ז השיב להם אחוז בכסא כבודי והיינו שירא' להם שנשמת ישראל ובפרט נשמת משה ג"כ אצולה מתחת כסא כבודו. אמנם משה רבינו א"ל שניהו דמעלת התור' יותר טוב להבינה במלאכי השרת אבל שיתבחן הדבר על שלימות שיש בה יתבחן בעולם הזה שלמצרים ירדו אבל מלאכי השרת לא יוכלו להבין מעלתה כ"כ אחרי שמעולם אין להם שום חומריות ותאווה ודו"ק היטב. ויתכן עוד דהנה כבר נודע מחלוקת הקדמונים הפלוסופים עם המקובלים אם האדם גדול ממלאכים או להיפך ואני אמרתי בזה דבאמת המלאך הוא הגדול אבל מכל מקום האדם גדול יותר שאדרבא לפי שפלותו ומצבו העכור אדרב' תגדל יותר מה שיקיים האדם ממלאכי השרת וז"ש כלום יצר הרע יש בקרבכם וז"ש שמלאכי השרת הודו לו וז"ש שמלאך המות מסר לו קטורת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים והיינו שאדרבא לפי שפלותם והם מתים ויורדים לקבר תגדל יותר אם מקיימים התור' וגם יקטן עונשם אם ח"ו עוברים אחרי שהם בו"ד וז"ש ויתן את הקטרת ויכפר על העם והיינו שזה התנצלות שלהם וז"ש ויעמוד בין המתים ובין החיים וזה מסר לו מלאך המות והיינו שזה אמר לו התנצלות שאחר שהוא מלאך המות א"כ יקטן העונש על בני אדם ודו"ק היטב כי הדברים שמחים. שם למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ביאור הענין ע"ד מה שכתיב תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. וביאר המורה שהתור' הקדוש' יש בה נגל' ונסתר אבל כלם אמת ואף המשל כולו אמת והנמשל מתנוצץ בתוכו כמו שאדם קובע מרגליות טובה במשכיות כסף והמרגליות מוזהבת שגם הכסף וגם הזהב טובים הם. והנה ישראל הבינו מהפשטיות הכתוב מה שנטמן בו ברמז והקדימו נעש' לנשמע שהבינו תוכן הכונה עד"מ התור' שבע"פ שנרמז רק ברמזים בתורה שנכתב הם הבינו תיכף וז"ש מה התפוח פריו קודם לעליו היינו שהפרי הנטמן בהעלים הם מתנוצצים קודם כן ישראל הקדימו נעש' לנשמע וז"ש הצדוקי ברישא אבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו והיינו דהנה במדרש תנחומא אמר שקש' מאוד להבין התור' שבע"פ והפ"י כאן זכה לזה מעצמו ועמ"ש שם בגליון וא"כ היה להם לראות אם יכולים לקבל והם הקדימו שיקבלו אף התור' שבע"פ וע"ז השיב אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן חומת ישרים תנחם וביאור הענין כי עינינו הרואות שלא יקשה כ"כ על האדם הרגיל בתורה ומצות לקיים התור' אף מצוה קלה מאו"ה שאף מצוה קלה כסוכ' לא קיימו והיינו לפי שכבר הורגלנו עצמינו בזה אינו ק' כ"כ להבין אבל מי שלא למד ולא הורגל ע"ז קשה עליו וז"ש אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם שכבר הורגלנו ביושר. שם ארץ ירא' ושקט' וכו' בתחל' ירא' ולבסוף שקט' כדריש לקיש דאמר מה דכתיב ויהי. ערב ויהי בוקר יום הששי ה' יתיר' למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעש' בראשית וא"ל אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ביאור הענין הוא דהנה כבר נודע מה שדרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התור' שנקרא ראשית וביאור הדבר ע"ד מה שאנו רואים שמלך בונה טרקלין יפה ומהודר בכל מיני יופי כדי להשיא בתו ואם אירע שהבת מתה או שמרדה בו אף הוא בכעסו מחזיר הכל לתוהו כי אחרי שיגע אך בשביל חתונת בתו ויום שמחתו ואחרי שלא נגמר אינו רוצ' לראות שיהי' עצב בכל עת שירא' הבנין ולשוא עמל והנה כי כן כל מעש' בראשית אך לתכלית אחד היה כדי שיתן התור' לישראל וא"כ אם משיג התכלית אז הקב"ה שמח בעולמו אבל כשלא יקבלו יחזיר לתוהו ובוהו כדי שלא יהי' פועל ריק וז"ש במדרש אף הקב"ה לא שמח בעולמו דשמח לא כתיב רק ישמח ד' במעשיו והיינו שבעוה"ז כל שבעוונינו הרבים לא קיימנו התור' ולא נתקיים הכונה לא שמח בעולמו אבל לעתיד כי יזדכך השכל אז ישמח בעולמו ולכך הארץ ירא' שנתיירא היאך יוכל שכל האנושי להבין התור' ולבסוף שקט' אחרי שראת' והבינה תכלית מעש' בראשית שהי' בשביל ישראל והתיר' וע"כ הבינה שבלי ספק פועל חכם לא יעש' פועל ריק ובלי ספק יש במציאו' שיקיימו התור' ודו"ק:
שם בשעה שהקדימו ישראל נעש' לנשמע באו מלאכי השרת וכו' קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעש' ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו באו מלה"ש ופרקו וכו' וכלן זכה משה דסמיך לו ומשה יקח את האהל ועתיד הקב"ה להחזיר לנו שנאמר ופדויי ד' ישובון ובאו לציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם ביאר המאמר ע"פ מה שאמרו בהגד' אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התור' דיינו ושמעתי בשם הגאון מו"ה לוי יצחק ז"ל האבד"ק בארדיטשוב שהכונה שבאמת לכאור' תמוה מה יועיל מעמד הר סיני אם לא נתן לנו התור'. אמנם באמת כבר אמרו שאברהם אבינו קיים כל התור' עד שלא נתנה והיינו שכ"כ נזדכך שכלו עד שהבין מעצמו התור' וכונת המצו' וז"ש כליותיו נובעות חכמה והנה גם במעמד הר סיני נזדככו כ"כ עד שעמידתם לפני הר סיני בעצמותו היה די לאותו דור דיעה אף שלא יתן להם התור' ודפח"ח והנה מ"ש שהקדימו נעשה לנשמע שכ"כ נזדכך שכלם עד שלא היו צריכים לשמוע דברי אלקים רק שקיימו טרם שנתן להם התורה ולכך נתן להם שני כתרים אחד כנגד נעשה והיינו מה שהבינו מעצמם ואחד כנגד נשמע שבכ"ז לא קיימו מפאת שכלם רק כפי מה שנתן להם בתור' וכבר הארכתי במקום אחר לפרש מ"ש מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דבריך והיינו שאף שזה מפאת השכל בעצמו שלא ללכת בדרך רע עכ"ז אני קיימתי מצות אלקי' וכשחטאו ואף מה שנכתב לא קיימו פרקו הכתרים ןז"ש וכלו זכה משה וז"ש ומש' יקח את האהל ונט' לו מחוץ למחנה ורש"י נדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל זמן שהיו ישראל ניזופין לא ניתן לו דיבור מפי הגבור' ובכ"ז זכה הוא בעצמו וקיים כל התור' וז"ש ועתיד להחזיר' לנו והיינו שהם יזכו ג"כ להשמחה שמעולם דהיינו שיהיו במדרג' שיוכלו להשיג אף בלי תור' כאשר היה במעמד הר סיני וז"ש אח"כ שר' אלעזר אמר בשע' שהקדימו נעש' לנשמע יצתה בת קול ואמר' מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשין בו והיינו שמלאכי השרת ג"כ מבינים אף טרם שנצטוו ודו"ק:
שם ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפ' עליהם ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים את התור' מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אראב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר הענין נראה לפענ"ד דהנה במה שתקנו ברכ' שלא עשני גוי כתב הב"ח הובא בט"ז סימן מ"ו שישראל נשמותיהן אצולות מתחת כסא כבודו ע"ש והענין הוא דהיהודים שצריכים לקבל התור' ולקיימ' ולהבינה והוא שכל אלקי לא יושג בשכל אנושי ע"כ נתן לו הקב"ה נשמ' האצול' מתחת כסא כבודו שאם יזכ' יבחין שיוכל להבין עמקי התור' והנה כבר כתב הרמב"ם שכל אדם יוכל להיות כמשה וביאור הענין שהשכל שניתן לו משמי ערום היא יכול' להשיג עמוק עמוק אך צריך יגיע' רבה וכבר אמרו על ר' יהוד' חכם לכשירצ' ועיין רש"י בגיטין דף ס"ז והיינו שהשכל היא אוצר שמור בקרב איש ולב עמוק רק שאם רוצ' אזי יכול להשיג ואם לא נשאר טמון בקרבו כאשר היה בעת הוולדו. וז"ש אם אתם מקבלים את התור' מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם והיינו שתשארו עומדים שם תחתית ההר והיינו שלא תוכלו להשיג יותר וישאר השכל נקבר בלב איש ולא תבינו לעולם. וזה לדעתי מ"ש מכאן מודעא רבא לאורייתא והיינו שהאדם יכול להתנצל שאף שיגע בתור' לא זכה להשיג ומה יכול לעשות אם לבו אטום מהבין. וז"ש הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר והיינו שזכו להשיג מה שניתן להם משמי מרום והיו מוציאים מכח אל הפועל. ובזה יש ליישב קושית התוס' בד"ה כלום כפית וגם בד"ה מודעא רבא. וזה לדעתי מ"ש במגיל' קיימו למעל' מה שקבלו למט' והתוס' הקשו דזה סותר למ"ש הכא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אמרו בשבועות דף ל"ט דכל מה שחידשו התנאים והאמוראים הכל הוא נאמר למעל' וכמ"ש כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש הראו לו למשה וביאר התוס' יו"ט בהקדמתו שהראו לו ברמז לא בביאור שזה צריך התלמיד וותיק להוציא מכח אל הפועל וז"ש שאחר שקיימו היהודים מה שקבלו למעל' והיינו מה שבכח שכלם הוציאו מכח אל הפועל וא"כ נעש' תורת ד' וז"ש קיימו למעל' מה שקבלו למט' שגם זה נעש' תור' שלימ'. וזה לדעתי מ"ש בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ובשו"ת תשוב' מאהב' הקש' לו אחד מהחכמים שמה מעליותא הא אמרו בנדרים אלמלא זכו ישראל לא ניתן להם רק התור' וספרו של יהושיע וע"ש מ"ש בזה:
ולפמ"ש נראה דהענין הוא כך דבאמת בהתור' הקדוש' נרמז כל מה שאמרו הנביאים והכתובים כמאמרם תענית ח' ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא רק דשכל אנושי לואה להשיג כל מה שנרמז וביגיעה רבה הוא מבין לכך נתן להם נביאים וכתובים אבל אם היו זוכים היו מבינים הכל מהתורה וז"ש בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי היינו כפירש"י תנ"ך על יד תליתאי היינו כהנים לוים וישראלים והיינו לפי שיש בההמון כהנים ולוים שיוכלו להשיג יותר מישראלים לכך נתן להם כל אלו שיבינו הכל וז"ש על יד תליתאי דהיינו משה רבינו שהוא השיג הכל בהתור' עצמה ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. וזה לדעתי מ"ש בנדה דף ע' מה יעשה אדם ויחכם א"ל ירבה בישיבה א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו א"ל יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו והיינו שבאמת ניתן השכל לכל אדם אבל לב בני אדם אטום מהבין ולכך אמר שיבקש רחמים ממי שהחכמה שלו ודו"ק:
שם חמוד' גנוזה יש לך שאת' משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טוב' לעצמי א"ל הקב"ה למשה הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי. הענין מה שהלך השטן לבקש התור' ולא מצא ע"פ מ"ש הקצה"ח בהקדמתו בביאור ותשלך אמת ארצ' שהתור' ניתנה כפי שכל אנושי יעו"ש והנה זה שהשטן רצה להשטין שאיך יפול התור' בידי שכל אנושי ולכך שאל התור' היכן היא וא"ל נתתיה לארץ והלך וביקש ולא מצא והיינו שהיאך אפשר שיהיה שכל אנושי סובל כוונת התורה הקדושה וא"ל הקב"ה שנתנה למשה היינו שמשה קבל התורה בשלימותה וגם הפלפול נתן הקב"ה למשה כדאמרו בנדרים ועיין בפרקי אבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ועיין תוס' יו"ט ומ"ש בזה. וז"ש חמוד' גנוז' שיש לך שאת' משתעשע בה בכל יום והיינו כמ"ש במדרש פ' לך שהקב"ה מחדש הלכה בכל יום שנאמר והגה מפיו יצא והיאך אפשר לומר שנתנה לו. וז"ש הקב"ה הואיל שמעטת עצמך תקרא התור' על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי והיינו שכפי ציור השכל אנושי כן יהיה ודו"ק:
שם ואמר ריב"ל בשע' שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות א"ל משה אין שלום בעירך א"ל רבש"ע כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל היה לך לעזרני מיד א"ל ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. הנה כל המאמר תמוה ועיין רש"י ומהרש"א ולבאר הדברים נראה לי עפמ"ש בביאור המאמר במ"ש בב"מ דף למ"ד ובב"ק דף ק' אשר ילכו בה זה לפנים משורת הדין ותמה תשל"ה איך שייך לפנים משורת הדין ממנ"פ אם ראוי שיעשה כך א"כ הוה דין ואם א"צ למה יעשה לפנים משורת הדין. ואמרתי בזה דהנה כבר נודע מ"ש החובת הלבבות שלא יקובל התוספת טרם שיעש' החוב' ולכך אמרו אנא חלא בר חמרא לגבי אבוה דהיינו שכל שלא קיים הדין אינו ראוי להוסיף חסידות ולפ"ז באמת הדין הוא שיעשה עצהיו"ט רק שההמון אם לא יוכלו לקיים מה שכתוב עפ"י הדין לא יקובל התוספת אבל באמת אם מקיים מ"ש בודאי הדין כך שיעש' לפנים משורת הדין אבל התורת ניתנה לכל בני אדם. ובזה פירשתי המאמר בב"מ דף פ"ג אין למען תלך בדרך טובים יעו"ש ואכ"מ:
וזה לדעתי מה שקושר כתרים לתור' ופירש"י כגון שעטנ"ז ג"ץ וכדומ' והיינו שזה רמז שהתגין הם למעל' מן תאות והנה התגין בלי כתיבת האות בשלימות במה נחשב רק כל שכבר נכתב האות התגין הם כדמות כתר כמו כן הלפנים משורת הדין לא יתקבל טרם שיש דין בעולם והנה כשמצאו כותב א"ל משה אין שלום בעירך והיינו ע"ד מ"ש העקיד' ששלום נקרא חוט המקשר השלימות והיינו שכל העולם בכלל איש אחד הוא ואף שכל ההמון אינם יכולים לקייה לפנים משורת הדין אבל האיש השלם הוא מקשר כל העולה כולו ביחד. וז"ש היה לך לעזרני היינו שלך ולחברך שאתם מקיימים התור' היה לך לעזרני שבשבילך אני קושר הכתרים וכמ"ש וז"ש ועתה יגדל נא כח אדני דהנה בסנהדרין דף קי"א אמרו שמצא משה להקב"ה שכתב ארך אפים וא"ל ארך אף לצדיקים ולא לרשעים וא"ל חזי דקא מבעית לך במרגלים א"ל ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת וכבר ביארתי המאמר. וכעת נראה דהנה לשון ארך אפים משמע אריכת אף גדול ועיין עירובין דף כ"ב והנה זה ודאי דעל הרשעים יהיה אריכת אפים גדול מעל הצדיקים שהם חוטאים בתמידות ועוברים על כל התור' אבל הצדיקים המה במקרה וגם אינו רק בדברים קטנים רק שלפום גמלא שחנא. וא"כ ז"ש משה ארך אף לצדיקים ולא לרשעים שהם צריכים ארך אפים גדול' וכל שאינו ראוי לאריכת אף מכ"ש לאריכת אפים שלא יקובל התוספת על החובה וז"ש ועתה יגדל נא כח אדני היינו אף שלא יתקבל אריכת אפים במקום שלא שייך אריכת אף מכל מקום יגדל נא כח ד' כאשר דברת שקושר כתרים ודו"ק היטב:
הדרוש שאמרתי בעת נתינת ס"ת חדשה בשנת תרכ"ו אור ליום ל"ג בעומר: במסכת ביצה דף כ"ה מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזין שנאמר מימינו אש דת למו ותנא דבי ר"י ראויין הן אלו ליתן להם דת של אש והנה כבר כתבתי בזה וכעת חדשות אני מגיד ואמרתי לבאר הקושיא תמוה דמה קושיא למה לא יתן לישראל. והתירוץ אינו מובן ואמרתי דהנה בשבת דף פ"ח איתא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה חמדה גנוזה שיש לך בבית גנזך ואתה נותן לישראל וכו'. וביאור הענין דמלאכי השרת רצו שרוחניות התור' ינתן להם ולפ"ז התירוץ אינו מובן דניהו דפשטת התורה שייך לישראל אבל רוחניות התור' למה לא ינתן למלאכי השרת. ובזה פירשתי מ"ש בספרי מימינו אש דת למו אלמלא הדת לא היו יכולין לעמוד בה והיינו דפשטת התור' שייך לישראל אבל אכתי קשה למה נתנו להם הרוחניות. אך באמת ביאור הענין דבאמת מלאכי השרת טענו מה אנוש כי תזכרנו והיינו שמה כח בו"ד יפה להבין דברי תורה שהם למעל' משכל אנושי אבל באמת ישראל יש להם כח נשגב וגם הם למעל' מן הטבע שנשמתם אצולה מתחת כסא כבודו וכמ"ש הב"ח במה שאנו מברכין ברכת שלא עשני גוי ע"ש וא"כ כחם יפה לעמוד בהיכל מלך. וז"ש ד' עוז לעמו יתן דהנה כבר נודע דעוז הוא מה שהוא למעל' מן הטבע זה נקרא עוז וא"כ התור' שהיא למעל' משכל אנושי ראויה להנתן לעם הנבחר והם למעל' מן הטבע. וז"ש אשר בחר בנו מכל העמים ויסדו בברכ' אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו והיינו עפמ"ש האר"י ז"ל דלכך אש שלמעל' אש אוכלה אש ואינו מכלה משום דאש הגשמי פוגע בגשם ונשרף אבל אש שלמעל' אינו פוגע בגשם ואינו מכלה. וזה הדמיון לשכל אלקי שאם הוא נכנס בלב הגשמי לא היה יכול לדבק בו והיתה מכלה אותו אבל אם נתן התור' לישראל שהן למעל' מן הטבע לכך יש להם דיבוק שלו ונכנס בלבבם ואינו מכלה. וז"ש מימינו אש דת למו ראויה היא להנתן לישראל דת אש והיינו שיש להם כח לעמוד בהיכל המלך והשכל אלקי אינו מכלה אותם וזה שכתוב מפני שהם עזים והיינו שהם למעלה מן הטבע ודו"ק:
ומ"ש ואיכא דאמרו דתיהם של אלו אש שאלמלא לא נתנה תורה לישראל לא היתה כל בריה יכולה לעמוד מפניהם הכוונה לדעתי ע"פ מה שפירשתי מה דאמרו בסנהדרין למה נקרא תורה תושיה שמתיש כחם ולכאורה הוא תמוה דאדרבה התורה נשתבחה שהיא מרפא לכל הגוף וכבר אמרו חש בראשו יעסוק בתור'. אך נראה דבאמת לולא התורה היה האדם אומר כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה אבל התורה הקדושה מלמד לאדם דיעה שלא בכח יגבר איש ולולא ד' בעזרתה לו לא היה יכול לעשות וז"ש הפליא עצה הגדיל תושיה דהיינו שרבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום וא"כ הקב"ה מפליא עצה מגדיל תושיה. וז"ש אלמלא דת למו לא היה יכול לעמוד כל בריה בפניהם שבכחם הגדול היו אומרים שעוצם כחם עשה להם חיל אבל התור' מתשת כחם ומבינים שעצת ד' היא תקום ודו"ק היטב וז"ש וחיי עולם נטע בתוכינו היינו שהשכל אלקי יכול לכנוס בלבב הוגיה ואינו מכל' אותם ודו"ק היטב: