דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק יח · הלכה ז
כותבין ושולחין וכו'. בש"ס אמרו ד' צריכין הכרזה והנה רבינו כתב במסית ועדים זוממין ובן סורר ומורה דשולחין בכל עיר ועיר כר' יהודה אבל בזקן ממרא כתב דממתינים עד הרגל והקשה הלח"מ דמאי שנא בין זקן ממרא לאלו וגם על רש"י תמה דלא כתב רק בזקן ממרא ולא בבן סורר ומורה עיי"ש בפ"ג מממרים. ובימי חורפי אמרתי דבבן סורר ומורה על כרחך ר' עקיבא לא פליג דממיתין אותו מיד וא"א לשמרו עד הרגל דהרי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים כדאמרו בסנהדרין דף ל"ט וכ"כ הרמב"ם פ"ד מממרים ה"ו ולפ"ז א"א לשמרו עד הרגל דמה יעשה אם יהיה בן סורר ומורה אחר סוכות דהרי ר"י אמר היאך מענין את דינו של זה ועל כרחך צ"ל דר"ע ס"ל דאין גומרין את דינו עד הרגל ובזה לא שייך עינוי הדין כמ"ש התוס' ועיין במהרש"א שם שנראה דר"ע ס"ל כן ולפ"ז ממנ"פ אם נגמר דינו קודם הוי עינוי הדין ואם לא יגמור דינו עד הרגל שוב לא יהיה בן סורר ומורה ויפטור לגמרי וזה ודאי לא מסתבר. אמנם מדברי הרמב"ם שם נראה דבזקן ממרא היו גומרין את דינו קודם ולא חיישינן לעינוי הדין. ואולי יש לומר דשאני זקן ממרא דהנה הרמב"ם במורה נבוכים כתב הדין אצלי בכל העבירות שיראו ממנם סתירת התורה או המחלוקת כנגדה אפילו אכל אדם בישראל בשר בחלב וכו' מפני דעת שיתבאר ממנו שאינו מאמין שזאת התורה אמת הוא אצלי בכלל מה שאמרה תורה את השם הוא מגדף ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש וכן אני אומר בעשרה מישראל שזדו לעבור על איזה מצוה ביד רמה יהרגו כולם וראיה לדבר מבני גד ובני ראובן וכו' והובא לשונו הזהב ברשב"א בסי' תי"ז ולפ"ז זקן ממרא ג"כ מיתתו כפרה לא מיתת עונש וא"כ לא אכפת לן עינוי דינו מפני שכפר בעיקרי התורה ובזה נראה לי מה שכתבה התורה בזקן ממרא ולא יזידון עוד מה שלא כתב בכל אינך משום דכאן חששה התורה שלא יזידו לעבור שיכפרו בפינות התורה משא"כ באינך שלא חששו רק שלא יעברו על התורה לתאוה.
וש"ב תלמידי מוה' אברהם נ"י אמר דבעדים זוממין גם ר' עקיבא מודה דממיתין אותו תיכף דבאמת איכא עינוי הדין רק דר"ע לא חייש לזה וזה לא שייך בעדים זוממין דבעינן לקיים בהו כאשר זמם לעשות לאחיו והם לא רצו שיענה דינו ולכן על כרחך לא קאי ר"ע אכלהו רק אזקן ממרא עכ"ד. אמנם אכתי קשה דנמתינן עד הרגל ולא יגמרו דינם וכקושית התוס' אמנם נראה דא"כ יוכלו לחזור בהם ויאמרו מבודים היינו כל זמן שלא נגמר דינם וגם אמר תלמודי מוהר"א הנ"ל דהא אין העדים נעשו זוממין עד שיגמר דינו ועל כן מוכרחין אנו לגמור דינם דאל"כ יהיה עינוי הדין של הזכאי וזה בודאי לא שייך לעשות עכ"ד ולכאורה הייתי אומר דבמסית לא פליג ר' יהודה דלא שייך עינוי הדין דהתורה אמרה לא תחמול ולא תכסה עליו וצ"ע: