דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק יח · הלכה ב
והזמה בעדים עצמם ואלו עדים שהזימום אינם יודעים אם נהיה הדבר או לא. כן היא שיטת רבינו דהכחשה אם יצטרף עם הזמה לא מועיל וכל באי שעריו וכל אשר בא בתוכו יתמה דמנליה זאת ועיין לח"מ דמקשה מאפכינהו ואזמינהו וגם הקשה הגאון מוה"ר חיים יונה [תאומים] מפלוני רבעני וגם משליח נעשה עד כמו שהקשה המקנה וכבר כתבתי בזה בתשובות כמה ענינים וכעת נראה דהנה בטעם דברי רבינו נראה לפענ"ד דהנה במכות דף ו' הקשו הרוג ורובע יציל ומשני במקיימי דבר ולא בעושי דבר ובשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא סי' כ"ז הקשה מלוה ולוה יצילו דלענין ממון הו"ל עד פסול ולא שייך עושי דבר כדאמרו אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן והיינו דנקרא עד פסול כמ"ש הראב"ד אבל זה לא קשה כמ"ש בשם הר"ן דלגבי שור שהוא דבר חשוב בפני עצמו לדונו בכ"ג אבל בשאר ממון הוי בגדר בעל דין וכן כתב ש"ב הגאון בכסא דהרסנא סי' ל"א ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם נימא דהכחשה והזמה ביחד נאמנים העדים המזימים א"כ הרי לפי המזימים שזה לא לוה או לא הרג אינו בגדר עושי דבר שהרי לא עשה כלל וא"כ שוב הלוה הוא עד פסול דקרוב אצל ממונו דנוגע הוא והו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דבשלמא המלוה שמכחיש שאומר שעשה המעשה דהוא בגדר בע"ד וגם במכחיש לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ל"א אבל מי שסייע להמזימים ולפי דבריהם אינו בגדר בע"ד והו"ל פסול מתורת נוגע ואינו בגדר בע"ד והוי נמצא אחד מהם קאו"פ וא"ל דממנ"פ אם אתה מאמין לדברי העדים מה אכפת לן בנמצא אחד מהם קאו"פ דזה אינו דכל שנמצא אחד מהם קאו"פ הרי עדים מכחישים והוי ספק אם נאמין לראשונים או למזימין ולכך בהכחשה ובהזמה ביחד אין נאמנים וז"ב. ובזה לא קשה מה שהקשה שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י דלפי דברי א"כ נצמח דין חדש דאם המלוה יתבע את הלוה והלוה יביא שני עדים שלא לוה שלא יהיו נאמנים דלפי דבריהם הרי אינו בגדר בעל דין ויהיה נוגע והוי נמצא אחד מהם קרוב או פסול אבל זה אינו דהא ממנ"פ אם נאמין לדברי העדים עד שמכח זה תחשוב שאינו בע"ד שוב על כרחך שאמת אמרו שלא לוה ואינו חייב אבל כל שיש עדים המכחישים שוב אינם נאמנים המזימין והו"ל עכ"פ תרי ותרי וזה ברור. ומעתה לא קשה כל הקושיות דבאפכינהו ואזמינהו עכ"פ הבעלי דינים הם בע"ד ואינם מכחישין שאינם בע"ד וגם בפלוני רבעני ובשליח נעשה עד שהם בע"ד כמעיקרא ומה אכפת לן שיש הזמה והכחשה ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד וחדש:
והנה בשטמ"ק בכתובות דף כ' גבי אין מזימין את העדים הביא בשם י"מ דהזמה הוא בין כשאמרו לעדים הלא אותו היום עמנו הייתם בין כשאומרים להם היאך אתם אומרים שהמלוה או הלוה עמכם היה הלא באותו היום עמנו היה במקום רחוק דכל זמן שעוקרים את העדות לגמרי הוי הזמה והכחשה הוי שאומרים להם עמנו הייתם לשם ולא היה העדות באותו הדרך שאתם אומרים עיי"ש. והנה הקשה שאר בשרי תלמידי מוה' אברהם נ"י דבמשנה במכות דף ה' אמרו להיפך דאיתא שם מעידים אנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמר להם היאך אתם מעידין שהרי הנהרג זה או ההרוג זה עמנו היו במקום פלוני אין אלו זוממין. הרי מבואר דאף דמכחישין גוף העדות מ"מ לא הוו זוממין אלא מכחישין וכדאיתא שם בש"ס הטעם שחסרה גוף העדות והשבתי דהקדמונים פירשו כן דמה דאמר אין אלו זוממין לא דהוי הכחשה רק שבגדר הזה לא הוי הזמה והיינו במקום שיכול להיות שאף שהיה שם במקום הזה היה יכול ללכת לאותו מקום שאמרו העדים שהרג באותו יום א"כ לא נשקר גופו של עדות והראשונים נאמנים דבשלמא אם היו אומרים עמנו היה הלוה או ההרוג במקום הזה והיה מקום רחוק שלא היה יכול לבוא לאותו היום למקום שאתם אומרים שהיה הלואה או רציחה בזה אף שיכול להיות ע"י גמלא פרחא יבאו לשם לא חיישינן לזה והאחרונים נאמנים לפי שע"פ הטבע הוסרה גופה של עדות ואין לנו לתלות בענין רחוק לקיים עדותן אבל כל שאינם מעידים רק שבאותו היום היה הלוה עמהם במקום פלוני ואינם אומרים שא"א להם לבא לשם בזה כיון שע"פ דיבורם לא הוסרה גופה של עדות שהרי יכול להיות שיבא ע"י גמלא פרחא אף שאינו ע"פ הטבע מ"מ לא הוה הזמה ואינו רק הכחשה אבל כשאומרים על גופן של עדים שהם היו עמהם א"כ הוסרה גופה של עדות אינם יכולים לתרץ עצמם בדבר רחוק דהרי מעידים על עצמם של עדים והו"ל כמעידים שהעדים גזלנים שאינם יכולין לתרץ עצמם בדרך רחוק שאינם גזלנים כמ"ש התוס' בב"מ דף ו' דכל שהוא גזלן ע"פ עדים א"א לתלות בספק מלוה ישינה וזה ברור לפענ"ד.
ולזה אמרו במכות שם מ"ד ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל והיינו דעל גופם של עדים אין אנו תולין בדבר רחוק לתרץ דבריהם אף שלא העידו המזימין כן ועיין בתוס' יבמות דף קט"ז. ולפענ"ד יצא להם זה מהא דאמרו עד שתשקור גופה של עדות או עד שתסרה ולשיטת הרמב"ם היה לו לומר עד שתסרה גופם של עדים ועיין לח"מ שכתב על דברי הב"י דאין לשבש הספרים דבלשון הגמרא מבואר ג"כ גופה של עדות ולפי מ"ש יצא מזה להקדמונים שאפילו בגופה של עדות נמי הוי הזמה ורש"י לפי מה דס"ל כשיטת הרמב"ם הוצרך לדחוק גופם של עדים וכן הגיה הב"י דברי הטור שאזיל ג"כ בשיטת הרמב"ם אבל מלשון הש"ס ראיה לדבריהם כן נראה לפענ"ד להמליץ בעד הראשונים. והנה גוף דינו של רבינו בהכחשה והזמה מצאתי מקורו בירושלמי מכות פ"ק ה"ז ולפי שכבר קדמוני הפני משה במראה הפנים שם קצרתי עיי"ש: