דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק יב · הלכה ה
שלא ילוה בריבית אפי' לגוי. כן אמרו בש"ס והקשה תלמידי שאר בשרי מו"ה אברהם נ"י לדברי הרמב"ם בספר המצות דלנכרי תשיך הוי מצות עשה א"כ איך שייך שבתשובה שיעשה יבטל מצות עשה ואמרתי לו שבזוהר הרקיע להתשב"ץ הקשה כן. אמנם יש לומר דכיון דצריך לעשות תשובה והרי כתב הרמב"ם דמי שנוטה לאחד מהקצוות צריך שיטה עצמו לקצה האחרון ואח"כ ישוב לגדר הממוצע ובזה פירש השל"ה הכתוב והבריח התיכון יבריח מן הקצה אל הקצה ולפ"ז שם שהלוה בריבית לישראל שנטה עד קצה האחרון אף שיבטל המצוה לכך אפי' בכדי חייו אסור ועי' בהגהות מיימוני. אמנם הקשה על זה תלמידי הנ"ל ממ"ש הב"י דבעד זומם לא שייך לומר שלא יעיד אפי' אמת משום דמצוה להעיד וא"כ גם כאן כיון דמצוה להלוות לעכו"ם בריבית שוב לא שייך לאסור. אמנם העיקר נראה דהנה עוד הקשו על הרמב"ם מהא דאמרינן במכות דף כ"ד כספו לא נתן בנשך אפי' בריבית עכו"ם מה מעליותא הא מצוה להשיך. אמנם באמת הדבר ברור דעיקר המצוה היא רק שאם ילוה לעכו"ם לא ילוונו בחנם אבל אינו מצווה שיחזר אחרי זה שיזדמן לו עכו"ם להלוות לו בריבית ואם אינו רוצה להלוות כלל אינו מבטל מ"ע וא"כ זה שאמר כספו לא נתן בנשך היינו שלא הלוה כלל וא"כ לא ביטל מ"ע כלל והמעלה היא שלא ימשך להלוות לישראל בנשך וא"כ גם כאן התשובה היא שלא ילוה כלל לעכו"ם ולא ביטל מ"ע והרי בשלוח הקן אמרו שלא יצטרך לחזר בהרים וכל שכן כאן וזה ברור כשמש ועיין בספר המצות בשורש ו' מ"ש הרב בעל מגילת אסתר ונדחק מאד: