אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק יב · הלכה ב

פרק יב

לי הלוה בריבית. עיין ש"ך סי' ל"ד ס"ק כ"ח מ"ש דהרמב"ם ג"כ מסכים להמרדכי והשיג שם על הריב"ש וכבר כתבתי בזה בכמה תשובות וכעת ער"ח כסליו תרח"י אמרתי לרשום מה שצריך לי עיון על הש"ך במ"ש דלא שייך פלגינן דיבורא כל שהוא נוגע בעדות דחיישינן דלמא בשביל עצמו הוא מעיד עיי"ש ולא זכיתי להבין דכל דאנו אומרים פלגינן דיבורא והיינו דעל עצמו אינו נאמן שלוה לו בריבית רק שאוזיף בריבית לבד אבל לא לו א"כ מה טובה יוכל להגיעו בזה ושוב אינו נוגע ואף אם נדחוק דסוף סוף הוא חשוב שיאמינו לו שהלוה בריבית ויחזירו לו וטעה בדין סוף סוף כל שלא תבע לו הריבית א"צ להחזיר כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קס"א וא"כ כאן כל שלא תבע לו על הריבית ועל כרחך מיירי דלא תבע לו דא"כ לא היה שייך פלגינן דיבורא דהרי תובע אותו הריבית וא"כ שוב לא מגיע לו הנאה דהא אינו תובעו ואדרבא כל שהעיד לדידי אוזיף ועל כרחך דפלגינן דיבורא ואינו מעיד רק שזה אוזיף הוה כאילו אמר שרק לאחר הלוה בריבית ולא לו ודוחק לומר שגם בזה טעה וחשב שאח"כ יתבע לו שיחזיר לו הריבית דזה אינו דכל דאמרינן פלגינן דיבורא והעד השני אינו נאמן דמלבד דעד אחד הוא אף גם דעביד איניש לאחזוקי דיבורא א"כ שוב לא יוכל לתבוע לו עוד ושוב לא מגיע לו הנאה מזה וא"כ דברי הריב"ש נכונים.
וראיתי בתומים ס"ק כ"ו שהביא דברי הרשב"א בתשובה הובא בב"י סי' ל"ד והיא בשו"ת המיוחסות סי' ק"ט שכתב דההוא דבר בניתוס כשבא להעיד עכשיו עד שלא העמידו בדין על השבת הריבית ועל זה הקשה דלהמרדכי מה שייך עד שלא העמידו בדין הא מיירי כשאמר שאוזיף בריבית ולא שקיל מידו ולפענ"ד דברי המרדכי הם ג"כ על דרך זה דהיינו כיון שלא תבעו על הריבית אינו חייב דא"ל שטעה וחשב שאעפ"כ יוכל לתבוע לו אח"כ דזה אינו דכל שהודה מתחלה שלא שקל שוב לא יוכל לתבוע אותו אח"כ דהודאת בעל דין כמאה עדים וא"כ לא הוה נוגע וכמ"ש והריב"ש שחולק על המרדכי דלא משמע ליה דמיירי שאמר שלא שקל והוא ס"ל דאף שלא אמר לא יוכל לתבעו אח"כ אבל המרדכי פירש כן ובזה מיושב גם מ"ש התומים בשם הראב"ן דכתב דאם הוא רבית קצוצה ותבע הלוה למלוה להחזיר לו אע"פ שבעדותו של אותו קרוב ללוה נפסל המלוה ואם אחד מהעדים קרוב ללוה או למלוה נפסל המלוה אבל א"צ להחזיר הריבית דפלגינן דיבורא וכשר לפוסלו אבל א"צ להחזיר הריבית והנה מבואר כריב"ש ולפי מ"ש כל שתבעו ומחויב להחזיר בודאי גם המרדכי מודה דשייך פלגינן דיבורא דהא הוא נוגע וכמ"ש ודו"ק ועיין בהגהת מהרל"ח בסי' ש"ד שם:

ונאמן על ראובן ואינו נאמן על עצמו. הכ"מ הביא קושית התוס' א"כ באנוסים היינו מחמת ממון דאינם נאמנים למה לא נימא פלגינן דיבורא. והנה אמר שאר בשרי תלמידי מוה' אברהם נ"י דלא שייך פלגינן דיבורא רק באם אנו מאמינים לו בתורת עדות אבל באנוסין היינו באין כתב ידן יוצא ממקום אחר דבאמת גם באנוסין היינו מחמת נפשות אינם נאמנים אלא מתורת מגו וא"כ ממנ"פ אם נרצה להאמינם מכח מגו נאמנים גם כשהיו מחמת ממון וכיון שעל זה אינם נאמנים על כרחך שמשקרים ושוב לא שייך מגו דאין מגו לחצאין עכ"ד. ואני אומר דבלא"ה לא קשה דעד כאן לא אמרינן פלגינן דיבורא רק בהתחלת עדות אבל כאן הרי כבר חתמו השטר והרי אמרו כת"י הוא זה ונתקיים השטר רק שעכשיו רוצין לעקור עדותן וכפי מאמרם אינם נאמנים ואיך אפשר שנפליג דיבורם ונעקור הדיבור השלם שהיה קודם ודיבור שאינו דיבור גמור איך יסתור דבור שלם שכבר דברו ובכה"ג לא שייך פלגינן דיבורא.
עוד נראה לי דהנה צריכין אנו להבין ענין פלגינן דיבורא והרי התוס' כתבו בקידושין דף מ"ג דעדים צריכין להיות נאמנים מצד דיבורם בלבד ולא מכח שבועה והרמב"ן כתב דאף מגו לא מהני משום דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר שיהיה העדות מצד דיבורם והרי בפלגינן דיבורא עכ"פ דיבורם בודאי אין לו תורת עדות ואנן הוא דפלגינן דיבורייהו ועכ"פ בדיבורם לא נתקיים ע"פ שנים עדים יקום דבר ואדרבא דיבורם מגרע. אמנם זה אינו דהרי מה שמעידים על אחר שזה רבע או שזה הרג וכדומה על אותו האיש הוא עדות שלימה רק מה שמעיד על עצמו אנחנו מסלקין אבל אין זה תועלת לעדותם שיעידו על האחר וא"כ על האחר נתקיים עדותם על פיהם לבד ומעתה כאן גבי אנוסים היינו הרי באנוסים היינו לבד נכלל שניהם נפשות וממון א"כ אנן צריכין לפרש דבריהם על גוף העדות שהם אומרים ומה גם שהם אמרו מחמת ממון ואנן צריכין לסלק מחמת ממון ולהוסיף על גוף עדותם ושוב אינם נאמנים על פיהם לבד. ובזה מובן חילוקו של הרשב"א דאם אמר אני זניתי עם אשתך דלא פלגינן דיבורא משום דכשאתה לוקח תיבת אני זניתי לא נשאר בעדותו שום טעם עיי"ש ולפי מ"ש מובן היטב החילוק דאנן צריכין שיהיו נאמנים בדיבורם והרי כאן אין שום דיבור כל שאתה מסלק תיבת אני זניתי וא"כ אין אתה יכול לקיים מפי דיבורם לבד ואינם נאמנים.
ובזה מיושבין היטב דברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' תקנ"ב שכתב דאם מודה החשוד שזינתה פלגינן דיבורא ואינה שותית ובשו"ת אא"ז החכם צבי סי' ק"נ תמה על זה שסותר למ"ש בסי' אלף רל"ז דבאני זניתי לא שייך פלגינן דיבורא ולפי מ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא פלגינן דיבורא באני זניתי הוא משום דעדים צריכין להיות נאמנים על פי עדותם לבד א"כ זה דוקא במה שצריך תורת עדות אבל שם לענין השקאת סוטה דאפי' שמע מעוף הפורח באויר לא היתה שותית א"כ א"צ תורת עדות כלל ושוב שייך פלגינן דיבורא ומה יקר בזה לשון השואל להרשב"א ז"ל דאמר כענין שאמרו שמע מפי עוף הפורח שנטמאת לא תשתה אם מודה החשוד מהו ולא שאל סתם אי שייך פלגינן דיבורא או לא ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת לשיטת הרשב"א באני זניתי לא שייך פלגינן דיבורא רק שהוא חידש דבכאן כיון דל"צ תורת עדות שייך פלגינן דיבורא וגדולה מזו נסתפק בחו"מ סי' ל"ה אי בעד אחד בעינן שיהיה נאמן על פי דיבורו לבד עיי"ש.
ובזה מיושב היטב קושיא השניה של החכם צבי דאיך שייך כאן פלגינן דיבורא ולומר שזינתה אבל לא ממנו והרי אף אם הוא מעיד בפירוש שזינתה עם אחר היתה שותת שהרי על האחר לא היה קינוי וסתירה עיי"ש ובשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא חלק אהע"ז סי' ע"ב האריך בזה וכבר כתבתי בזה בתשובות רבות. ולפי מ"ש אתי שפיר דהנה כבר כתבתי דפלגינן דיבורא יש לו שני ענינים (אם) [או] שמחזיקין כל הדברים לאמת רק שעל עצמו אינו נאמן או שאינם מאמינים לו על עצמו ופלגינן דיבורא דפלוני רבע לאחר ולפי מ"ש בטעם דפלגינן דיבורא י"ל דעל כרחך פלגינן דיבורא ממש שלאחר רבע דאם נימא דבאמת רבע אותו רק שעל עצמו לא האמינה התורה הרי לא נתקיים על פי שנים עדים יקום דבר דהו"ל חצי דבר דעל זה לא האמינה התורה אבל אם נימא דפלגינן דיבורא היינו שמגייזין לדיבוריה ואנו לוקחין רק מה שאמר על האחר ויתר דיבורים כמי שניטל ולא אמרן כלל א"כ על האחר נתקיים דיבוריה ונתקיים עדותיה על האחר בשלימות ולפ"ז כאן דלא בעי תורת עדות א"כ נוכל לומר שזינתה עמו רק על עצמו לא האמינה התורה וזה ברור ועי' כ"מ מה שמעתיק מדברי המרדכי דקרובים של הנרצח כשרים להעיד על הרוצח וכו' וסברא היא דנאמנים להעיד כיון דכבר מת אחיו ונפק"מ ליורשיו ואינו מובן וצ"ל מה נפק"מ ליורשיו וגם במרדכי עצמו צריך להגיה כן ובגוף דברי המרדכי עי' בסמ"ע וש"ך סי' ל"ג ובשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' פ' הקשה דהרי גואל הדם פסול ומכל שכן זה וכבר קדמו הרדב"ז ח"ד סי' רל"ד עיי"ש שהאריך:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה