דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק י · הלכה א
אע"פ שהעדות אמת. עי' ש"ך ס"ס ל"ד ס"ק ג' מ"ש בטעם הדבר ועיין בהגהת סמ"ק סי' רל"ו שכתב שעיקר האיסור שלא יאמר שראו שניהם אלא כך ראיתי ועיין בסנהדרין דף כ"ג דנקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעים מי חותם עמהם ובעין משפט שם ציין חו"מ סי' ל"ד סעיף א' וכפי הנראה רמז לזה אבל רש"י לא פירש כן שכתב הטעם שתתבטל העדות ונמצאו אלו בושים ולא כתב שאסור להעיד כן כתבתי זה זמן רב בגליון השו"ע. אחר כמה שנים מצאתי במדרש איכה על פסוק בני ציון היקרים שפירש שמה היתה יקרותן שלא היה חותם עד שיהיה יודע מי חותם לקיים מה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ועיין ביפה תואר שם מ"ש בזה ומכאן הוציא רבינו הלימוד דאל תשת ידך והכ"מ לא הערה מקורו ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין ר"פ זה בורר: