אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק טז · הלכה א

פרק טז

ראובן שגזל וכו'. בש"ס מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו ופריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא והאריכו באוקימתות וצ"ע לפי מה דאמרו בכתובות דחכמים אומרים זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שיכול למשכנו ולפ"ז ניחוש דלמא יש לו חוב אצלו ולכך במכר לו בית ושדה אינו מעיד מפני שאחריותו עליו ויכול למשכנו בחובו אבל במטלטלין דהיינו פרה וטלית מעיד דאין לו חשש נגיעה שאין יכול למשכנו ויש להמתיק הדברים דהרי באמת יש חילוק בין כשמעיד לעצמו או כשמעיד לאחרים דבזה אינו רק כנוטל שכר להעיד וכבר כתבתי בפרק הקודם דכל ששעבודו על זה הוי כמעיד לעצמו וכ"כ בנתיבות המשפט ולפ"ז בקרקע הוי כמעיד לעצמו משא"כ במטלטלין. ולכאורה רציתי לומר דבאמת הו"ל דאקני ורק דמניה אפילו מגלימא דעל כתפיה וכדאמרו בב"ב דף קנ"ז ולפ"ז שוב לא הוי כמעיד לעצמו דהא יכול למכרם אמנם באמת לפי מ"ש הט"ז סי' פ"ה דכה"ג לא צריך לדאקני א"כ אין מקום לכאן ואף דדברי הט"ז תמוהין דהרי זה קושית הש"ס בבבא בתרא דשמע מינה דאקני משתעבד ודחי הש"ס דמיניה אפי' מגלימא דעל כתפיה ואי נימא כקושית הט"ז א"כ יקשה דש"מ דאקני משתעבד ועל כרחך כמ"ש התומים דלא חיישינן כלל לזה עיי"ש א"כ הוא הדין לענין זה הו"ל כמעיד לעצמו ובלא"ה קשה דניחוש שמא כתב לו דאקני וצ"ע.
והנה בהא דמוקי במכיר בה שהיא בת חמורו והובא בהלכה ד' הקשה הרמב"ן דניחוש שמא בשביל כך הודה כדי שיוכל להעיד לו ועי' תומים ס"ק י"א ולפענ"ד נראה דאם נימא דהיכי דאין הלשון סותר אמרינן הדמים מודיעין א"כ על כרחך אמת אומר שמכיר שהיא בת חמורו שהרי נתן כל כך דמים כמו מי שמוכר באחריות דפשיטא דמי שמוכר באחריות לוקח יותר ממי שמוכר שלא באחריות ועל כרחך במכיר בה שהיא בת חמורו. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלפי מ"ש התוס' בב"ב דף ס"ב דבקרקע לא שייך הדמים מודיעין ולפ"ז יש לומר דהא דרב זביד אמר דגם בנמצאת שאינה שלו דא"ל להכי זבני מינך שלא באחריות הוא דוקא בשדה דאין הדמים ראיה אבל במטלטלין בעינן שיכיר. ובזה מיושב קושית הכ"מ והלח"מ:
והנה התוס' בב"ב דף מ"ד ע"ב ד"ה דלא כתבו בשם ר"ת דמי שמודה לחבירו שיש לו קרקע והקנה לו מטלטלין אגב קרקע אף שיש כמה עדים המכחישין אותו ואומרים שאין לו קרקע מ"מ נאמן דהודאת בע"ד כמאה עדים כיון דחוב הוא לו שע"י הקרקע מקנה לחבירו והקשו דא"כ כאן אף שיש עדים שאין לו קרקע מ"מ ניחוש דלמא הודה לבעל חוב שיש לו קרקע ושיעבד לו מטלטלין אגב קרקע עיי"ש ואמר תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י ליישב קושית התוס' דבאמת מיניה דידיה אפי' מגלימא דעל כתפיה וא"כ לא חייב עצמו בהודאתו רק שיגבה מהלקוחות ובזה אינו נאמן בהודאתו כיון שהוא חב לאחריני משא"כ בהקנה לחבירו מטלטלין דחוב הוא לו לעצמו עכ"ד והנה גוף הדבר היכי דחב לאחרים לא הוי הודאה שלו הודאה כן כתב הקצות החושן סי' צ"ט ס"ק ב' וכתבתי על הגליון דבים של שלמה פרק החולץ סי' ק"א כתב כן ועיין בב"י אהע"ז סי' ק' מ"ש בשם הרשב"א בתשובה לענין ראובן שהודה שקיבל פקדון ודו"ק. וכן ראיתי בתומים סי' ל"ז לענין מכיר בה שהיא בת חמורו אמנם כאן לא ידעתי אם שייך חב לאחריני דהא בעת הודאתו לא חב כלל ומי יודע אם ימכור כלל רק דהמלוה לא רצה להלוות מחשש שמא ימכור ולכך הודה אבל הודאתו לא היה אז חב לאחריני ועיין בר"ן לענין פרוזבול ובנקודות הכסף סי' קכ"ח. והנה בהא דאמרו ה"ד אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר אי דלית ליה ארעא אחריתי מה נפק"מ לעולם דלית ליה ארעא דאמר לא ניחא לי דליהוי לוה רשע ולא ישלם סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם הוא ובשטמ"ק הקשה דקשיא טובא דכל שכן שהוא נוגע בעדות דאפשר דאינו חייב לעלמא וניחא ליה דליהוי לגבי לוקח לוה רשע וכו'.
ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו ניחא ליה דלא להוי רשע הוי קשה לי על המהרי"ט דבעי נגיעת ממון דוקא וראיתי למהרי"ט שהרגיש בזה וכתב בסי' פ' דכיון דאם יהיה לו איזה דבר יתר על מזונותיו בצמצום יצטרך ליתן וא"א לו לצמצם והוי נגיעת ממון עיי"ש ולפ"ז נ"ל דבר נכון דהרי הקדמונים הקשו איך שייך חשש דלא ניחא ליה דליהוי לוה רשע הא פשיטא דעדות שקר אלים טפי וחמור מרשע דלוה רשע וכתבו דלא ניחא ליה דליהוי רשע מפני הבריות שהכל רואים שהוא לוה רשע עיי"ש ועי' בש"ך סי' ל"ז ס"ק א' ולפ"ז שפיר מקשה סוף סוף לגבי לוקח הוי לוה רשע וא"כ בעיני הבריות בין כך ובין כך הוי לוה רשע ואיך ניחוש שיעיד שקר. ומעתה לגבי לוקח עצמו לא חיישינן דהא באמת מכר שלא באחריות רק להסלקא דעתך היה דמ"מ בעיני הבריות מיחזי ללוה רשע שעכ"פ מכר לו דבר שאינו שלו וזה לא הוי נגיעת ממון ולא חיישינן אמנם לענין הבעל חוב שוב לא שייך נוגע אף דהוי חשש נגיעת ממון ולגבי לוקח לא הוי נגיעת ממון אמנם בשביל זה שוב לא יעיד שקר דהיא עבירה חמורה יותר ממה שיצטרך לצמצם וכקושית הקדמונים ובעיני הבריות בין כך ובין כך נקרא רשע ואדרבא לגבי הב"ח בשעת הלואה לא לקח באיסור דחשב שיהיה לו לפרוע ולגבי הלוקח מכר דבר שאינו שלו דלקח מעות בגזילה ועל זה משני דאמר ליה להכי זבני מינך שלא באחריות ולא הוי רשע כלל בעיני הבריות לגבי לוקח ושוב הוי נוגע. והנה התוס' הקשו מה פריך אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידיה הדר לישני כגון שעשאו אפותיקי ועל זה אמר ש"ב תלמידי מו"ה אברהם נ"י דלפי מה שפסק הראב"ד הובא בשו"ע סי' קי"ז דאם עשה אפותיקי ומכר ממכר עולם אינה מכירה ועי' בתומים שם דהוי כנמצאת שאינה שלו ולפ"ז לרב פפא דאמר בנמצאת שאינה שלו דחוזר עליו א"כ שוב לא הוי נוגע באית ליה ארעא אחריתי דהא הלוקח יחזור עליו לר"פ.
וממ"ש הרמב"ם דאינה מכירה יש להוכיח דרבינו פוסק כרב פפא וכדעת הטור דלא גרע מה שעשה אפותיקי מנמצאת שאינה שלו דלרב זביד אינו חוזר עכ"ד והנה זה אינו דהא כאן דיש לו ארעא א"כ שוב גובה מבני חורין כמ"ש הרב המגיד לשיטת הרמב"ם רק דאם מכר מלוה טורף את זו אבל כל זמן דלא מכר אינו גובה ממנה. אמנם לפ"ז שוב אין מקום לקושית התוס' דהא כל שיש לו בנ"ח גובה מבנ"ח ועל כרחך דהתוס' לא ס"ל כשיטת הרמב"ם וס"ל כשאר מפרשים דגובה מאפותיקי אף כשיש בנ"ח. ולפענ"ד נראה דזה תלוי בזה דאם נימא כר"ז דאפי' בנמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו משום דא"ל להכי זבני מינך שלא באחריות א"כ שפיר הוי כאן מכירה דלא עדיף מנמצאת שאינה שלו אבל הרמב"ם דפסק כאן כר"פ ולכך פסק שם דאינה מכירה ולכך הרי"ף דפסק כר"ז ולכך פסק שם דהוי מכירה ומזה ראיה דרי"ף פסק כר"ז לגמרי ושלא כפירוש הכ"מ. ובזה ניחא סברת הרמב"ם שכתב דשם דאינה מכירה ופירש הרה"מ משום שהיה לו לומר בפירוש שעשה אפותיקי ולכאורה לא נודע הסברא ובפרט שהיה לו אז נכסים בני חורין ולפי מ"ש אתי שפיר דהרי הכ"מ ביאר כאן דרבינו מודה באם מכר בפירוש שלא באחריות מועיל אבל אם לא התנה כן אמרינן דחוזר עליו אפי' בפרה וטלית ולפ"ז כל שלא אמר לו בפירוש שעשאו אפותיקי חוזר עליו אפי' לר"ז. ולפענ"ד נראה דאף לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל שיש בני חורין גובה מבנ"ח ולא מאפותיקי היינו כשהיה לו אז בנ"ח דשייך מקום הנחתי לך אבל כשקנה אח"כ נכסים בזה ודאי גובה מאפותיקי דלא שייך הנחתי לך מקום ויש להאריך בזה בסוגיא דשבח ואין כאן מקומו. והנה אמר שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י דין חדש דאם נתן פרה וטלית במתנה אין הנותן מעיד לו עליה לפי דברי התוס' בב"ק דף ק"ח ובכתובות דף מ"ט והובא במל"מ פי"ח ממלוה דאם נתן שורו אפותיקי ונתן מתנה דהבעל חוב גובה ממנה וא"כ שוב איכא למיחש דלמא עשה אפותיקי ומעמידו בפני בע"ח עכ"ד:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה