אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק טו · הלכה ו

הלכה ה

וכן לוקח ראשון. בהשגות הראב"ד כתב דוקא כשעשאו אפותיקי ועיין במגדול עוז וש"ך שנדחקו למה צריך שיהיה אפותיקי. ולפענ"ד נראה ע"פ מה שחידש הקצוה"ח ליישב קושית התוס' דלכך אין הלוקח מעיד למוכר אף באית ליה ארעא אחריתי משום דשבח גובה מבני חרי וא"כ אין לו קצבה כמה יעלה ולא שייך דאית ליה ארעא אחריתי דאינו יודע כמה יעלה ובשלמא נגד לוקח שני דשבח אינו גובה ממשועבדים א"כ יש לו קצבה ושייך דאית ליה ארעא אחריתי. ולכאורה קשה הא אכתי נוגע הוא הלוקח ראשון דירצה לגבות השבח מבני חרי ומיד הלוקח יגבה הקרן ומה מועיל דאית ליה ארעא אחריתי אבל זה אינו דכל דאית ליה ארעא אחריתי על הקרן יוכל הלוקח לומר הנחתי לך מקום על הקרן ומה אכפת לי שלא תוכל לגבות השבח אני איני משועבד להשבח דשבח אינו גובה מהמשועבדים.
ולכאורה יש לעיין היאך הדין בכה"ג שקנה שדה אחר שלקח הלוקח א"כ אף דדאקני משתעבד מ"מ יש לומר דיוכל בעל חוב לטעון ללוקח אתה קנית שעבוד שלי שאז עדיין לא היה לו השדה שקנה אח"כ ולא היה יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות וא"כ אף שאח"כ קנה שדה יוכל לומר שדך אקח בעד הקרן שלי והשדה השנית אקח בעד השבח שלי וכעין זה חידש הב"ח לקמן סי' קט"ו במה שהקשו התוס' כיון שיש משועבדים מאוחרים היאך טורף מהלוקח הא יוכל לומר לו הנחתי לך אצל המאוחרים וחידש הב"ח דהמשועבדים המאוחרים לא היו אז בעת שקנה הלוקח וחל אז השעבוד על שדה זו שקנה הלוקח שוב לא יכול לדחותו מעיקר שעבודו לשאר משועבדים שלא היו לו בעת הלואה והנני יוסיף דאף להש"ך דחולק שם על הב"ח היינו דוקא שם דאין להבע"ח נפק"מ שיקח ממשועבדים אלו או מאחרים אבל כאן יוכל הבעל חוב לטעון הא השבח איני יכול לגבות ממך ויהיה לי הפסד והרי הקרן חל שעבודי אז על שדה זו שקניתי ולמה אפסיד שעבודי ולפ"ז יקשה הא אכתי הוי נוגע היכי שקנה המוכר לאחר כן השדה והיא קושיא נפלאה ובלא"ה קשה דהרי גם בלוקח גובה חצי שבח עכ"פ וא"כ שוב הו"ל נוגע דאינו יודע כמה יעלה ועל כרחך צ"ל דמיירי דלא כתב ליה דאקני ולא אמרינן אחריות טעות סופר או שכתב לו בפירוש שלא יגבה מדאקני כמ"ש בסי' קט"ו ולפ"ז יקשה למה סתם דאית ליה ארעא אחריתי הא כשקנה אח"כ אינו מעיד.
אמנם נראה דלפי מ"ש התומים בסי' קט"ו ס"ק א' דאף למ"ד דאקני טעות סופר הוא אבל באפותיקי בודאי לאו ט"ס הוא דאיך שייך שישתעבד לו דאקני הא התנה שלא יהא לו פרעון אלא מזו א"כ י"ל דלכך מוקי הראב"ד באפותיקי ובזה שפיר מעיד הלוקח ראשון לשני כל דאית ליה ארעא אחריתי דלא שייך לומר דנוגע בשביל חצי השבח דהא באפותיקי לאו ט"ס הוא. ובגוף דברי הקצות החושן נראה לפענ"ד דיש לפקפק דהנה בראשית ההשקפה תמהתי בהא דאמרינן והוא דאית ליה ארעא אחריתי ופירשב"ם ותוס' דלא חיישינן לשני גזילות ושני בעלי חובות קשה הא אף שיש נגיעה בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד וא"כ מכל שכן כאן דיש חשש נגיעה קרובה מזה אמנם לפי מ"ש הקצוה"ח דכשאינו מעיד לעצמו לא שייך נגיעה דשמא יתעשר א"כ בכה"ג דיש לו ארעא אחריתי והוא מעיד לאחרים לא שייך נגיעה כל כך ולפ"ז כל שיש לו ארעא אחריתי רק לענין שבח דהוי חששא רחוקה דמי יימר דישתבח כ"כ פשיטא דאין לחוש וכן מצאתי בנתיבות המשפט ס"ק י"א דכל שאין לו שעבוד רק על זה הוי כמעיד על שלו והנה כתב כמ"ש אבל הוא לא נחית לזה לענין שבח והוא אינו מחלק רק דכל שלא היה שעבודו על זה לא מקרי מעיד לעצמו ע"ש אבל לפענ"ד עיקר החילוק דכל שאין לו שום קרקע הוי כמעיד לעצמו אבל כל שיש לו קרקע רק שיוכל להתגלגל איזה הנאה בעדותו לא חשוב מעיד לעצמו:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה