אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק טו · הלכה ב

הלכה א

בני העיר. עיין מל"מ בהלכה א' שכתב זכורני שראיתי לאחד מגדולי המורים בב' שותפים שהעידו לחובתם נאמנים לגבי שאר השותפין להוציא ממון ומזה תמה על מ"ש הרא"ש כלל ו' סי' כ' דנוגע פסול בין לזכות בין לחוב והרי נוגע לא מפסל אלא משום בעל דין וכשמעיד לחובתו כשר ככל אדם והנה אף שאין זה תמוה על הרא"ש דבאמת הרא"ש לשיטתו כלל ל"ג סי' י"ג הביא המל"מ בפרק הקודם שסובר דנוגע הוא מטעם קרוב. ובזה היה מיושב מה דהב"י הביא בסי' ל"ז המצאתי כתוב והוא התשובת רשב"א סי' אלף ק"ז והגהת מרדכי פרק י"א דכתובות דהשותף נאמן לחובתו ולעיל מיניה הביא תשובת רבני צרפת והוא בבעל התרומות שער מ"ד ח"ג דהשותף אינו נאמן ולפי מ"ש באמת הבעה"ת לשיטתו דבשער נ"א ח"ד הובא במל"מ דלעיל שסובר דנוגע פסול מטעם קרוב אבל המצאתי כתוב הנ"ל סובר כריב"ש דנוגע אינו מטעם קרוב כמ"ש המל"מ בשם הריב"ש סי' קצ"ה וסי' תע"ו וא"כ נוגע כשר לחוב וכמ"ש הסמ"ע והש"ך ריש סי' ל"ז ואני ציינתי בגליון לעיין בשו"ת מהר"י בן לב דף נ' ע"ב דנוגע מטעם קרוב ולחוב נאמן מתורת חיוב ועיין חו"מ סי' ע"ז סעיף ב' וסעיף ה' וסי' קע"ו ועיין שו"ת רדב"ז סי' נ"א אמנם בפסקי השו"ע סותר הדברים מסי' ל"ז סעיף ד' לסעיף ו' עיי"ש בסמ"ע ובכנה"ג בהגהת הב"י אות ה' ו'.
אמנם בגוף פסקי השו"ע לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הקצוה"ח סי' ל"ז סעיף ה' מחלק בענין נגיעה היכי שמעיד לעצמו חיישינן לכל נגיעה אף לנגיעה רחוקה דהיינו שמא יתעשר וכדומה אבל נגיעה שאינו מעיד לעצמו רק שיגיע לו מזה איזה טובת הנאה בזה לא הוי רק נוטל שכר להעיד ולא חיישינן לנגיעה רחוקה עיי"ש וגם אני אומר דאף אם נאמר דנוגע פסול אף לחוב היינו כשמעיד לעצמו אבל כשמעיד לאחר נאמן לחוב ומעתה י"ל בסעיף ד' מיירי כשמעיד לעצמו ולכך פסול אבל בסעיף ו' מיירי כשמעיד לאחרים ולכך נאמן לחוב. אמנם באמת מדברי הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' כ' מבואר דאף כשמעיד לאחרים אינו נאמן לחוב. וגוף דברי הקצוה"ח נראה לפענ"ד דתלוי במחלוקת מוהר"י בן לב ומהרי"ט בראשונות סי' י"ד ובשניות חלק חו"מ סי' פ' דאם נימא דאף נגיעה שאינה של ממון פסול והרי ראיית מוהר"י בן לב גם במעיד לאחרים אפ"ה כל שנוגע אף במה שאינה של ממון פסול אבל לשיטת המהרי"ט דנגיעה שאינה של ממון כשר א"כ י"ל דגם בנגיעה של ממון כל שאינו מעיד על עצמו לא חשיב נוגע ממש ואולי גם לשיטת המהרי"ט בנגיעת ממון מקרי נוגע אף שאינו מעיד על עצמו דלא כקצה"ח:

אין דנין בדייני אותה העיר. הרא"ש בתשובה כלל נ"ח סי' ב' ובהגהות מיימוני כאן הביאו דעת הפוסקים דלא מועיל סילוק רק בדיינים שמדיינים כעת לאחר הסילוק אבל במעידים על עבר הו"ל תחלתו בפסלות והרא"ש תמה על זה דא"כ מה מקשה הש"ס על שמואל ולסלקו בי תרי מיניה ולדייני ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאתי ומשמע דלשאר דברים מועיל סילוק אפי' לעדות וכדברי שמואל ועיין בש"ך סי' ל"ז ס"ק ל"ב ובמל"מ שנדחקו בזה ועי' תומים. ולפענ"ד נראה דבאמת בלא"ה קשה למה לא הקשה הרא"ש משמואל עצמו דאמר דשותפין מעידין זה לזה ועל כרחך דסליק נפשיה מיניה והרי בעדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות. אמנם באמת האיר ד' עיני ומצאתי ש"ס מפורש דשמואל ס"ל דהיה יודע לו עדות עד שלא נסתמא ונסתמא כשר דאפשר לכוין מצרנהא והש"ס הקשה באמת מהברייתא דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ולפ"ז לשמואל שפיר מקשה. והנה בהא דפריך על שמואל אמאי נוגעים בעדותם הם הקשה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אם נימא דלא כהרא"ש דנוגע כשר לחוב מה פריך הא נוגעים נימא הא דאמר שמואל ומעידין זה על זה מיירי לחוב דאז לא הוי נוגע והשיב על זה דהנה המל"מ הבאתי דבריו לעיל מקשה על המצאתי כתוב שאמר דב' שותפין שהעידו לחובתם נאמנים לגבי שאר השותפין להוציא מהם ממון מהך דהרא"ש בכלל ו' סי' כ' אמנם אמר לחלק דשאני הך דמצאתי כתוב כיון דלגבי עצמו על כרחך נאמן מטעם הודאות בע"ד א"כ שוב הוא כאיש אחר והוי כסילק עצמו מזה משא"כ בהך דהרא"ש דאף שאמר שהוא אינו מפורעי המס מ"מ הוא לא חייב עצמו בכלום ושוב פסול הנוגע אף לחוב ולפ"ז להסלקא דעתך דלא ידע דסילוק מהני שפיר מקשה ואמאי והא נוגעין בעדותם דהא מה שהוא לחוב לא עדיף מסילוק עכ"ד אמנם עדיין קשה דא"כ לאחר דמשני דכתב ליה דין ודברים וקנו מידו מאי פריך וכי קנו מידו מה הוי הא מעמידה וכו' לשני דמיירי בלחוב.
אמנם נראה דהנה כל הטעם דמהני לחוב הוא משום דהוי הודאת בעל דין והרי מבואר בשו"ע סי' רמ"ה דאף שמפקיר נכסיו בעל חוב גובה ממנו ולפ"ז הודאת בע"ד ג"כ לא מועיל בחוב ושוב שפיר הוי נוגע ופסול ועל זה משני דמיירי בקיבל עליו אחריות ומיירי לזכות ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה מפני מאי איריא מפני שמעמידה תיפו"ל משום דניחא ליה דלא ליהוי תרעומת ולפי מ"ש אתי שפיר דקושית הש"ס היא בין אם מעיד לזכות או לחוב ולחוב לא שייך תרעומת דאדרבא הוא מעיד לחובו. ובזה נראה אם נימא כהרא"ש דנוגע פסול לחוב לא יהיה סילוק מועיל אפילו לחוב דממה יסלק עצמו דהא הוא מעיד שאין לו וא"ל דזה עצמו הוי סילוק דהא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי דזה אינו דהא מעמידה בפני בע"ח וכמ"ש. ובזה אמרתי דבר חריף לישב קושית הרא"ש על הר"י מפריש דבאמת י"ל דגם הר"י מפריש מודה דכל שמסלק לא שייך תחלתו וסופו בכשרות וכמ"ש התוס' והקדמונים וביארתי לעיל משום דהוי בע"ד רק דלחוב כתבתי לעיל דהוי תחלתו בפסלות ועל זה לא מועיל סילוק בעדות ולפ"ז כאן דשמואל קאי לענין זכות ולענין זכות מועיל סילוק אפילו בעדות ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. והנה בגוף הקושיא שהקשה תלמידי הנ"ל דלימא דשמואל מיירי בחוב אמר תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י דלשון ומעידין זה לזה משמע דמעיד לטובתו דלשון זה לזה משמע שמסייע לו בעדותו ובאמת בדברי שמואל עצמו מבואר ומעידין זה על זה וזה יכול להיות גם בחוב כי הוא מעיד עליו והש"ס שינה בלשון שמואל ושפיר מקשה עכ"ד והראיתי לו דהרא"ש גורס ומעידין זה על זה גם בהקושיא וברשב"א גרס גם במחזיקין זה לזה אף דשם בודאי שייך זה על זה עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה