דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ט · הלכה ג
וכן הטומטום ואנדרוגינוס פסולין. עי' פרק ד' בביכורים בתוספתא הנקרא פרק אנדרוגינוס שם מבואר דאנדרוגינוס פסול לכל עדות שבתורה כנשים ועי' רמ"ע מפאנו סי' ק"ל ובגליון ציינתי שהבה"ג הלכות יבמות מביא ג"כ הך פרקא ומפרש קצת הדברים ועי' ברמב"ם פ"ד מאישות הלכה י"א ובלח"מ שם. והנה הקשה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י דאם נאמר דבספק ספיקא מוציאין ממון א"כ כאן איכא ס"ס ספק אם הוא זכר ואם תמצי לומר שהיא נקיבה דלמא אעפ"כ העדות האמת וכעין זה כתב הפנ"י כתובות דף ט' וכבר כתבתי לעיל בדברי הפנ"י הנ"ל. והשבתי דנראה לפענ"ד ברור דבכה"ג שהם פסולים מספק שוב לא מקרי עדים כלל דהרי דעת התוס' בכריתות דף י"ב דבעינן שיתכוין להעיד א"כ אם הם פסולים ודאי לא נתכוונו להעיד ופסול אלא אף לדידן דלא קיי"ל כהך דתוס' מ"מ היינו כשראויים להתכווין להעיד דראוי לבילה בעינן וכאן כיון שספק פסולים הם שוב אינם ראויים לבילה מקרי ועי' ב"ב פ"א ע"ב דאף מספק מקרי אינה ראוי לבילה איברא דלפ"ז יקשה בספק כשר וספק פסול דכתב רבינו דאין מוציאין ממון מספק משמע הא להחזיק מועיל עדותם והרי עכ"פ אינם ראויים להתכווין להעיד. אמנם נראה דהרי גוף הדין מי שהוא ספק פסול ספק כשר יצא לו לרבינו ממה דאמרו כתובות דף כ"ב אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו ופירש כשיטת הרי"ף דתרי ותרי הוה ספק ואוקי ממונא בחזקתיה וכ"כ רבינו בפי"ב הלכה ג' וא"כ הוא יוכל לומר שכוונתי להעיד שאני יודע שכשר אני רק שאין אנן מאמינים לו ולכך אינו יכול להוציא מספק אבל להחזיק נאמן. ומה יקר בזה לשון רבינו שחילק לשני בבות ולא כלל טומטום ואנדרוגינוס בהדי ספק פסול ולכתוב על כולם שאין מוציאין ממון מספק. ולפי מ"ש אתי שפיר דבטומטום ואנדרוגינוס לא מועיל אף להחזיק שהם תמיד בספק ולא יוכלו לומר אנן ידעינן כדי שיתכוונו להעיד ודו"ק:
והנה יש מקום עיון בספק קרוב או פסול אם שייך בזה דין דנמצא אחד מהם קא"פ והנה בטומטום ואנדרוגינוס לפי מ"ש שאינו בגדר עדות שהרי אינם ראויים להתכוון להעיד א"כ לא שייך נמצא אחד מהם קא"פ כמ"ש בתומים סי' ל"ו ס"ק י"א דנשים אינם בגדר עדות כלל ולא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול אך בשאר ספק כשר ספק פסול בזה לא שייך דאינם בגדר עדות דהא עד פסול מקרי. ומיהו תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אמר דלשיטת הרי"ף דבעינן שיכיר בפסלותו א"כ כאן שאינו מכיר בפסלותו כיון דהוא ספק פסול ואנן לא ידעינן אם הוא פסול אינו מבטל העדות ודחה זאת דסוף סוף כל שהוא פסול להעיד מטעם ספק הרי הוא מכיר בפסולו מספק עכ"פ עכ"ד וצ"ע: