דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ו · הלכה ח
שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה. עיין כ"מ ולח"מ ובש"ך סי' מ"ו ס"ק ס' ובסי' מ"ג ס"ק מ'. והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אמר דלפי מ"ש הריטב"א בשטמ"ק כתובות דף פ"ה דדוקא בכתיבה הוא דלא חיישינן למחזי כשקרא אבל לחתום את שמם אסור דהוי שקר גמור. דברי רבינו מדוקדקים וביאור הדבר דבשלמא כל שכבר חתם א"כ הוי שקר גמור דאם היה ביד המלוה היה יכול לגבות בזה והם לא ראו עוד חתימת יד העדים אבל בכתיבה לחודיה כיון דכל עוד שלא חתמו אפילו היה ביד המלוה לא היה מועיל כלום אינו רק מיחזי כשיקרא והש"ך בסי' מ"ו לא הרגיש בדברי הריטב"א. אמנם הראיתי לו דהש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ה דחאו. ובאמת שקושיתו משטר שלוה בו ופרעו דאמרו דלמחזי כשיקרא לא חיישינן אמר תלמידי הנ"ל לתרץ דשאני התם דבעת שחתמו לא היה שקר דהרי אז לוה בו ולא הוי רק מחזי כשיקרא עכ"ד והנני יוסיף דלפי מה דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי ועיין בתוס' שם ולפ"ז כל שלא חתמו עדיין לא נגמר המעשה לא הוי רק כדיבור בעלמא ולא הוי רק מחזי כשיקרא אבל כל שכבר חתמו שוב נגמר המעשה ע"י זה והוי שקר גמור והנה במה שהקשו מהא דאמר רבה בר שילא כי יתביתו בהיני כתבו בהיני אע"ג דממסרי לכו מילי בשילי דאי לא מחזי כשקרא עי' ש"ך סי' מ"ג ס"ק מ' לפענ"ד יש לחלק דדוקא היכי שאינו ניכר השקר כמו בדייני הקיום או בשטר שלוה בו דבעת שכתבו לא היה שקר כלל ובדייני קיום עכ"פ לא ניכר השקר דמאן ידע אם ראו חתימת יד העדים או לא לכך לא חיישינן אבל אם יכתבו בהיני הזמן והיום ויכתבו במקום שילי והרי הם עומדים בהיני יהיה ניכר השקר לכל העולם ובכה"ג חיישינן.
והנה בשטמ"ק כתובות שם הביא בשם תלמידי רבינו יונה דדוקא בשקרא דאתי לידי קושטא כגון זה שעתיד להתברר אם נשבעה או לא הוא דלא חיישינן למחזי כשיקרא אבל בשילי ובהיני שם לעולם יחשבו שבהיני נכתב ולא יתברר עיי"ש ולפ"ז אמר שאר בשרי תלמידי מהר"א הנ"ל בישוב קושית הלח"מ על הרב המגיד בפ"ג ממלוה דאין כותבין שטר למלוה אף אם יהיה ביד העדים דיש לחוש למחזי כשקרא ולמערים והקשה הלח"מ הא למחזי כשקרא לא חיישינן ואמר הוא דשאני קיום דהוי שקרא דאתי לידי קושטא משום דמן התורה אין צריך קיום דלא חיישינן לזיוף ואף דרבנן אצרכו קיום מ"מ סופו להתברר עכ"פ דבודאי אין בו זיוף דחשש רחוק הוא משא"כ שם חיישינן שמא לא יבא לידי קושטא דדלמא לא ילוה כלל עכ"ד ויפה אמר והנני יוסיף דמ"ש הרה"מ דבשעת כתיבה הוא שקר ואולי מערים הוא דלכאורה היא שפת יתר. אמנם באמת עיקר הכוונה היא כמ"ש הב"י והלח"מ שמא יפול מידם ויגבנו ואף שהוא חשש רחוק מ"מ אפשר שלא יבא לידי קושטא לעולם ויהיה מחזי כשקרא.
איברא דגוף דברי תלמידי רבינו יונה קשיא מהך דשטר שלוה בו דאמרינן שם טעמא דנמחל שעבודו הא למחזי כשקרא לא חיישינן והרי שם לא יהיה לעולם קושטא וצ"ל כיון דעכ"פ בשעה שחתמו היה אמת לא הוי מחזי כשיקרא כ"כ ולא חיישינן וזה שהוסיף רש"י לשקרא שלא נכתב על מלוה זו לא חיישינן אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור והיינו דכאן לא הוי שקר כל כך כיון דבעת שחתמו היה אמת. ובלא"ה יש לומר לפי מ"ש התוס' בב"מ דף כ' דעדיו בחתומיו זכין לו הוא רק בסוף היום עיי"ש וכן כתבו הרמב"ן ור"ן סוף פרק המגרש א"כ שטר שלוה בו ופרעו דמיירי על כרחך בו ביום דבלא"ה הוי מוקדם וא"כ אי לאו דנמחל שעבודו העדים חתמו וזכו לו על סוף היום א"כ לא חתמו שקר דכל מה שלוה באותו יום הכל בכלל ועדים חתמו על זה ולכך לולא דנמחל שעבודו לא שייך כ"כ מחזי כשקרא על זה וגם יש לומר לפי מ"ש שאר בשרי הגאון בעל כסא דהרסנא דענין שטרך בידי מה בעי הוי כמו תנאי שכל שאינו מחזיר השטר הוא מחוייב לפרוע והרבה הארכתי בזה בתשובה וא"כ כל שחוזר ולוה בו אי לא נמחל שעבודו הרי חזר לתנאי הראשון דכל שהשטר היה בידו יגבה ושיעבוד הראשון קיים ולא שייך בזה מחזי כשקרא: