דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ו · הלכה ב
הדרך האחד שיהיו הדיינים מכירין כתב ידי העדים. כן אמרו בכתובות דף כ"א והתוס' הקשו דמאי קס"ד להעיד בפניהם הא לא תהא שמיעה גדולה מראייה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי ע"פ מ"ש הלח"מ בפ"ה ה"ט דבעינן הגדה א"כ מה מועיל הראיה הא מ"מ לא הגידו בבי"ד ולא קיי"ל כתירוץ ראשון בהחובל רק כתירוצא בתרא דאף ביום לא מועיל עד שיעידו בבי"ד ואף דבראש השנה אמרינן דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ומוקי לה בראוהו בלילה וכן העתיק בפ"ב מקידוש החודש הלכה ט' אבל לפי מ"ש רש"י שם דבעדות החדש לא בעי הגדה אלא כזה ראה וקדש א"כ שפיר מקשה. ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו דבהחובל (ט"ס שם וצ"ל בהחובל ולא בהחולץ) מסיק דבכל מקום אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה. ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת לא קיי"ל רק כתירוצא בתרא ועכ"פ כאן לא קשה קושית התוס' והוא דצריך להעיד בפנינו. ובזה מובן דחיית ר' אבא דאמר שאני הכא דקא מקיימי הגדה בחד והיינו דבאמת לא תהא שמיעה גדולה מראיה רק דצריך לקיים מצות הגדה וכל שנתקיים הגדה בחד סגי אבל מ"מ סברת האומרים דלא בעינן הגדה כלל קשה. אמנם נראה דסברתם הוא כיון דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבי"ד ורק דרבנן אצרכיה קיום א"כ הרי כבר הגידו ועד כאן לא מצרכינן הגדה רק כשלא היה הגדה כלל אבל כאן כל שכבר היה הגדה שפיר מועיל. ועד בשחק נאמן שהראה לי תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י בשטמ"ק שם בכתובות שהרגיש בזה בשם הרמב"ן ז"ל דר"א דחי דצריך שיעידו בפניהם משום דבעיא הגדה ושאני קדוש החדש משום דל"צ עדות וכמ"ש רש"י ושמחתי כעל כל הון שבראשית ההשקפה הרגשתי בזה תהלה לה' אבל אני ביארתי הדברים בין בסברת רב הונא ובין בסברת ר"א ואף לשיטת דאין חותכין דיני ממונות מה"ת ע"פ עדות בשטר כל דמדרבנן הוי עדות שוב מתקיים הגדה בזה:
הדרך השלישית שיבואו עדים החתומים וכו' ואני עד בדבר הזה. עיין לח"מ דרבינו לשיטתו דצריך שיזכרו העדות כמ"ש בפ"ח ה"א וכן קיימתי מסברא דנפשאי איברא דגוף דברי רבינו שם וכפי הנראה דאזיל לשיטתו דס"ל דמן התורה אין חותכין ע"פ עדות שבשטר דהוי מפי כתבם ועיין ש"ך סי' מ"ו. אמנם לכאורה צ"ב כיון דבדיני ממונות סגי באומדנא מה בכך דהוי מפי כתבם הא אין לך אומדנא גדולה מזו דהדבר אמת שזה הלוה מזה והרי לא איברי סהדי אלא לשקרי. והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י השיב דכל דנימא דמפי כתבם לא מהני שוב לא חשוב הגדה ואינם עוברין על לא תענה הו"ל כעין דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרו ואף דכתיבה הוה כמעשה מ"מ כל שאינם עוברין בהגדתם על לא תענה יוכל להיות שמשקרים ושוב לא תגמר עדותן להוציא ממון ע"פ ואין כאן אומדנא ועיין תוס' גיטין שם עכ"ד אמנם עדיין קשה דכל שמדרבנן חותכין ע"פ עדות שבשטר א"כ ידעי שיוגמר ע"פ ושוב לא מקרי דיבורא בעלמא כמ"ש התוס' ולא חיישינן למשקר א"כ אמאי צריכין שיזכרו המלוה הא הו"ל אומדנא.
ולפענ"ד נראה בזה דבר חדש דזה תלוי במה דנחלקו רבי ורבנן דלרבי דס"ל על כתב ידם הם מעידין א"כ כל שמכירין הכתב סגי וממילא מוציאין ממון ע"פ אומדנא אף דהוי מפי כתבם אבל לרבנן אף דאמנה שבשטר הן מעידין א"כ צריכין אותם העדים עצמם להעיד אמנה שבשטר וכיון שאינם זוכרין המלוה כלל ניהו דהדבר אמת אבל היאך מעידין אמנה שבשטר והא אינם זוכרין והם משקרין בזה שהעד עצמו שהיה בעת הלואה צריך להעיד על גוף המנה שבשטר ולא מועיל מה שיכיר כתב ידו ואפילו אומדנא לא מועיל דניהו דהדבר אמת אבל הוא מעיד שקר שזה צריך להעיד על מנה שבשטר וזה אינו זוכר ולכך אסור לו להעיד ושאני שאר עדים המקיימין שאינם יודעין ההלואה והם א"צ להעיד רק על הכתב אבל אותם העדים צריכין להעיד על מנה שבשטר וזאת אין בכחם להעיד וזה פשוט.
ובחידושי אמרתי בזה דלפי מ"ש הרדב"ז דלהוציא לא מועיל אומדנא ולכך צריכין שיזכור עדותן דבזה לא שייך אומדנא ובזה יש לומר דבר נחמד דלפי מה שכתבתי כמה פעמים דבשטר לא חשיב מוציא דהא השטר אינו מוציא כעת עדיין א"כ אתי שפיר מחלוקת רבי ורבנן דלרבי דעל כתב ידם הם מעידין א"כ עדיין אינו מוציא ממון ושפיר אינם צריכין לזכור גוף ההלואה ובזה סגי באומדנא כיון דעדיין אינו מוציא אבל לרבנן דעל מנה שבשטר הם מעידין א"כ לא מועיל האומדנא להוציא איברא דעדיין צ"ב ניהו דהם מעידין אמנה שבשטר לרבנן אכתי יועיל עדותן אף שלא העידו אמנה שבשטר דעכ"פ מועיל מתורת אומדנא כיון דעל כתב ידם שפיר מעידין ובזה לא מיקרי להוציא וכמ"ש ושוב יועיל האומדנא גם על מנה שבשטר וצ"ל דלרבנן כיון ששטר חשוב מוציא ובזה י"ל הא דאמרו מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואח"כ אמרו שם דלמא איכא דס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפילו מחביריו וקשה למה ניחוש דיהיה סובר דכאן אפילו מחביריו והשטמ"ק נדחק בזה ולפי מ"ש אתי שפיר דהא כיון דלרבי על כתב ידם הם מעידין א"כ אף דלא קי"ל כרבי בזה ועל מנה שבשטר הם מעידין מ"מ מתורת אומדנא יהיה מועיל.
ובזה אמרתי פרפרת נאה מה דאמרו שם סבר איעבד רווחא כי היכי דלא לפסדו יתמי ואינו מובן למה חשיב שטרא דיתמי דוקא שלא לפסוק כרבי. ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת כל עיקר מה דהו"א לפסוק כאן כרבי ואפילו מחביריו הוא משום האומדנא ולפי"ז כאן שנצמח עי"ז הפסד ליתומים אם לא יעידו על שני החתימות בודאי מהראוי לפסוק דלא ליזיל בתר אומדנא והרי גדולה מזו מצינו ברמב"ם בפכ"ד מסנהדרין ובחו"מ סי' ט"ו דלא אזלינן בתר אומדנא להוציא ע"פ אומדנא מן היתומים וא"כ מכל שכן דלא אזלינן בתר אומדנא להפסיד ליתומים ולכך תיקן שאף אם יטעה הדיין ויפסוק כרבי לא יהיה פסידא ליתומים: