דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ה · הלכה ד
ובזמן שיתכוונו כולם להעיד. כן אמרו במשנה שם אימתי בזמן שהתרו בהם ולפענ"ד ביאור הענין נראה דהנה בהך דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה נראה להסביר דבאמת כל עדים כשרים שמעידין אטו הדבר ברור ששני עדים לא משקרים בשום פעם והרי בהזמה נאמנים המזימים רק דעל כרחך התורה הוכרחה להאמין שנים דאל"כ אין גבול לדבר ונתבטל כל משפטי התורה בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות ועל כן שיערה חכמת התורה דכל זמן שלא ראינו שום ריעותא בהגדתם על פי שנים עדים יקום דבר ולפ"ז כל שנצטרף קרוב או פסול א"כ על אותה מעשה התורה אמרה שהקרוב או פסול אינם נאמנים דחשדינן למשקר וכיון דאותה מעשה עצמה דחשדינן ששקר הם אומרים גם הכשרים וא"כ ממילא גם הכשרים יש חשש שמא משקרים דהיאך אפשר במעשה אחת להאמין לכשרים והפסולים נחשוד למשקרים ואין לומר להיפך דע"י שמאמינים לכשרים נאמין להפסולים ג"כ דזה אינו דהא גם העדים הכשרים אינו דבר ברור לנו שאינם משקרים וא"כ כל שהפסולים בודאי משקרים דאפילו ספק לא הוי ע"י עדותם וגם להחזיק אינם נאמנים א"כ שוב חיישינן גם לכשרים למשקר.
ובזה יש לומר במה דנסתפק שאר בשרי תלמידי מוה' אברהם הנ"ל בהא דהלואה אחר הלואה מצטרפין אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אם תתבטל העדות לגמרי שלא יועיל אף לשבועה ואמר דמחויב שבועה נגד העד והביא ראיה מדברי התשב"ץ ח"א בסי' ע"ג שאמר דהא דהלואה אחר הלואה מצטרפין הוא משום דבע"א ג"כ חשש רחוק הוא שמשקר ומפני אותה חששא רחוקה אין אנו מוציאין ממון על פיו ולכן כשיש עוד אחר מעיד שחייב מנה אע"פ שעל מנה אחר מעיד אבל מ"מ על חיוב ממון העיד ובזה מסלק החשש מעד הראשון ועשינו מאותו השני סניפין לסלק מהעד הראשון אותו החשש רחוק עיי"ש בתשב"ץ ולפ"ז כאן דנמצא השני פסול לא שייך לבטל גם עדות הראשון ע"י עדותו אף דהגדתם היה כאחד דהרי מה שמחייבין ממון על פיו הוא ג"כ אינו ע"י עדותו רק שמסלק החשש וא"כ בפסול לא נגרע כחו של ראשון ואפילו לשיטת התוס' עכ"ד וכן מבואר בריטב"א במכות דף ו' גבי עדות מיוחדת שכתב בשם הראב"ד בעדות מיוחדת בהלואה אחת בנמצא קא"פ עדותן בטילה כיון דהלואה אחת היא משמע דבשתי הלואות כשר ועי' קצוה"ח סי' ל"ו ס"ק ב' ולפי מ"ש בשתי הלואות בודאי אינם מצטרפין ומעתה זה ההבדל שבין כוונו להעיד או לא דאם לא כוונו הפסולים להעיד אינם בגדר עדות ושוב נוכל לקיים העדות ע"י הכשרים ועיין ש"ך סי' ל"ו ס"ק א':