דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ה · הלכה א
שנאמר לא יקום עד אחד באיש. עיין בכ"מ ומ"ש בהגהות שם ובהגהות מיימוני הביא דברי הספרי עיי"ש והוא מובא בילקוט פרשת שופטים וז"ל הספרי לא יקום עד אחד באיש אין לי אלא דיני נפשות דיני ממונות מנין ת"ל לכל עון וכו' ואח"כ כתב אין לי אלא עדות איש לעדות אשה מנין ת"ל לכל עון ולכל חטאת אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה והנה מפשטת הלשון משמע שע"א קם באשה להשיאה מדאורייתא שגם ר' יוסי לא חולק על ר"י רק דמר דייק באיש ומר דייק לכל עון וכבר הרחיב בזה הדיבור בשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא חלק אה"ע סי' ל"ג. והנה מה שאמר אם סופינו לרבות אשה מה ת"ל איש ראיה למ"ש התוס' בסוכה דף כ"ח ובב"ק דף ט"ו דבכ"מ דכתיב לשון זכר השוה הכתוב אשה לאיש רק במקום דכתיב בפירוש איש ממעטינן אשה וא"כ כאן דכתיב באיש הו"א דבאשה הוא קם אבל כיון דמרבינן מלכל גם אשה ממילא יקשה למה כתיב איש וע"כ דרש ר' יהודה לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה. אמנם בגוף הדבר מצאתי בפנ"י בכתובות דף כ"ב במשנה דהאשה שאמר שם מביא הך ספרי הנ"ל והבין ג"כ שהוא מן התורה והקשה דא"כ למה אמרו אין דבר שבערוה פחות משנים הא מן התורה נאמן ורצה לחדש דדוקא לאיסור אין ע"א נאמן בדבר שבערוה אבל להיתר נאמן. אמנם בריש גיטין הקשה על זה דמה פריך שם לבעי תרי הא להיתר ע"א נאמן ומסיק דהך דספרי אינו רק אסמכתא בעלמא אבל בקונטרס אחרון בגיטין שם הן ולאו ורפיא בידיה. ואני אומר אף אם נימא דהספרי דרשא גמורה מ"מ לק"מ דבאמת שאני התם דאינו תורת עדות כלל רק משום גילוי מלתא וכמ"ש הנוב"י בעצמו שם וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' ע"ז עד סי' פ"ה דעד אחד בעצמו שמעיד הוא מה"ת אבל עד מפי עד דיכול לאשתמוטי שאחר אמר לו כן זה אינו רק מדרבנן והנוב"י זכה לכוון לדברי התשב"ץ הנ"ל והעיקר נראה שהוא רק אסמכתא בעלמא ועיין בב"י סי' י"ז סעיף י"ז ועיין תרגום יונתן בפרשת שופטים ובפרי מגדים או"ח בהקדמתו ודו"ק היטב: