אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות ביקור חולים › סימן שלו

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות ביקור חולים · סימן שלו

סימן שלה

ס"א נתנה תורה רשות לרופא לרפאות. ע' רש"י ב"ק דף פ"ה דפירש דלא אמרינן רחמנ' מחי והוא מסי. והנה מצאתי דברי רש"י במדרש על שמואל ונקרא מדרש שמואל רבתי פ"ד על פסוק אנוש כחציר ימיו ומביא מעשה בר"י ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלים ופגע בהן אדם אחד ופגע בהם חולה אחד א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא א"ל קח לך כך וכך עד שתתרפא א"ל אותו האיש שהי' עמהם מי הכה אותו בחולי זה א"ל הקב"ה א"ל ואתם חכמים הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם הוא הכה ואתם מרפאין וכו' ע"ש ולזה כוון מי דלא אמרינן הוא מחי והוא מסי ע"ש. ובזה נלפענ"ד לבאר מ"ש בברכות דף ס"ב הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהי' עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות ופירש"י כלומר לא הי' להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי ר"י ורפא ירפא מכאן שנתנה התור' רשות לרופא לרפאות ועט"ז כאן מ"ש בזה. ולפמ"ש א"ש דבאמת הי' נראה כאילו חלילה רצו לשנות מעשה ידי יוצר כמו ששאל אדם הלז מי הכה אותי בחולי א"ל הקב"ה א"ל ואתם חכמים מכניסין עצמכם בדבר שאינו שלכם אבל באמת הקב"ה הרשה שנאמר ורפא ירפא וז"ש לא לימא הכי. ובזה מיושב מ"ט כאן נתנה התור' רשות לרופא לרפאות ומצוה הוא ודקדק הט"ז דאם הוא מצוה למה אמר שהוא רשות ולפמ"ש א"ש דבאמת מצוה הוא שירפא ובכלל פ"נ הוא אמנם לולא שנתנה תורה רשות הי' נרא' כאילו רוצה לשנות מעשה ידי יוצר ולכך הוצרכ' תורה להרשות אבל גוף הרפוא' הוא מצוה ופ"נ ודו"ק:

שוב ראיתי בטור שהביא בשם הרמב"ן בספר ת"ה שכתב שלא יאמר הקב"ה מחץ ואני ארפא ולא הביא דברי המדרש הנ"ל ולא דברי רש"י הנ"ל ובאמת מ"ש הרמב"ן והטור שכן אין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו צ"ע דבאמת ר"א רצה לומר כן ודחאו אביי דלא לימא הכי וא"כ איך ערב הדברים וגם הט"ז שכ' דלמה קרי לי' רשות לא הביא דברי הרמב"ן שכתב דקרי לי' רשות והוא מצוה ודו"ק:

שם ואם ריפא שלא ברשות בית דין וכו' משמע דהב"ד הוצרכו שיהי' בקיאין ברפואות. ובזה מיושב היטב מה דכתב רבינו פ"ב מסנהדרין דהיו הסנהדרין צריכין להיות יודעין בחכמת הרפואה ותמה הרמ"ך דמה צורך לזה ולפמ"ש א"ש דהיו צריכין ליתן רשות לרופא ובלא"ה היו צריכין לדעת לענין רוצח שישערו השיעור כדי להמית והרבה דברים המבוארים בהל' רוצח ודו"ק. והנה מה נקרא רשות ב"ד ראיתי בבית הלל דהיינו כל שקבלו כל קהל עיר עליהם זה נקרא רשות ב"ד. ומ"ש אלא א"כ הוא בקי היינו שיהי' לו כתב מהרופאים הגדולים במקומות אשר למד החכמה שלמד וידע היטב ע"ש וזה הנקר' בלשונינו דעפלאם ע"ש שהאריך. והנה לכאור' ק"ל טובא דלפי מה דס"ל לכמה תנאים דטעה בדבר מצוה אף שלא עשה מצוה פטור וא"כ אמאי יתחייב כאן כשהרג וטעה והזיק וחייב בד"ש הא הו"ל טעה בדבר מצוה וע' ברמב"ם פ"ב משגגות ה"ח דכל שהי' לו רשות למול אחד מהן בשבת דפטור. ולכאור' רציתי לומר כיון דאינו רק רשות דנתנה תורה רשות לרופא לרפאות ואינו מצוה לא נקרא טעה בדבר מצוה. אך ז"א דעכשיו נקרא מצוה כמ"ש בש"ע כאן וע' בט"ז מ"ש בזה. וגם א"ל כיון דנוטל שכר הוא בא בשכרו ואינו עושה לשם מצוה דזה אינו דהשכיר שנוטל אינו רק שכר טורח והבטלה כמ"ש כאן ס"ב. איברא דרציתי לומר דבאמת ברפוא' מותר ליטול שכר כיון דאינו רק רשות ולא מצוה וא"כ לא שייך בזה מה אני בחנם ובזה א"ש מה דאמר אביי נתנה תורה רשות לרופא לרפאות שנאמר ורפא ירפא והדבר תמוה דמנ"ל מזה דאינו רק רשות ולא מצוה ולפמ"ש א"ש דהרי אמרו בהחובל דף פ"ד דאסיא דמגן במגן מגן שויא וא"כ הך ורפא ירפא מיירי בשכר ואיך מותר ליקח שכר וע"כ דאינו רק רשות אבל כ"ז לפלפולא. אבל לדינא הרי מבואר כאן דהוא מצוה ובכלל פיקוח נפש הוא וגם אמרו והשבות לו לרבות אבידת גופו וע' סנהדרין דף ע"ג ולזה כוון הרמב"ם בפירוש המשנה בנדרים פ"ד דף מ"א גבי ומרפאהו רפואת הנפש דכתב דנלמד מוהשבות לו וכוונתו להך דסנהדרין הנ"ל. והארכתי בזה לפי שראיתי מי שנתקשה בפירוש דברי הרמב"ם אלו ולא ידע איה מקןם הדרש עכ"פ יהי' איך שיהי' כיון דמצוה הוא למה לא יהי' טעה בדבר מצוה ואולי כיון דכל המצוה הוא משום פיקוח נפש וכל שטעה לא התחיל במצוה כלל. אך ז"א דמ"מ הוא נתכוין לעשות מצוה לרפאותו ואולי באמת הועיל בתחלה ואח"כ נתקלקל הדבר ולמה חייב ביד"ש וגם על מה דחייב גלות בשוגג קשה הא בדבר מצוה דומה למה דאמרו יצא האב המכה את בנו דאינו גולה וע"כ צ"ע בכ"ז. שוב ראיתי בסנהדרין דף פ"ג ע"ב דיליף מכה אדם ממכה בהמה מה מכה בהמה לרפוא' פטור אף מכה אדם לרפוא' פטור ומשמע דפטור לגמרי דא"ל דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דא"כ לא דמי למכה בהמה. שוב ראיתי בחידושי הר"ן בסנהדרין שם ומצאתי את שאהבה נפשי שכתב בהדי' דמכה אדם לרפוא' פטור ומותר וכמ"ש וכתב דהא דרב לא שביק לבריה למשקל סלווא אין הטעם שמא יטעה שהרופא המומח' כשיטעה אינו כשוגג אלא כאונס כיון דנתנה לו תורה רשות לרפאות ולבו אנסי' ופטור ומותר רק לגבי בן חיישינן שמא יעשה חבורה לאביו ללא צורך שיחשוב ליטול הסלווא במקום אחר ויחבל אותו שלא לצורך רפואה וע"ש שהאריך הרי לפנינו דכתב דפטור ומותר ולא כהרמב"ן ומהתימה שלא הזכירו. ולפמ"ש יש להמתיק דברי הר"ן דבאמת כל שהוא לצורך רפואה הו"ל כטעה בדבר מצוה דעביד ברשות אבל כל שחיישינן שמא יטעה ויעשה במקום אחר וא"כ לא הוה טעה בדבר מצוה כלל ומה דל"ח באחר כ"כ הר"ן שם דבאחר רשאי להכניס עצמו לבית הספק ופטור ומותר משא"כ בנו דהי' לו לחוש טפי וע' בטור יו"ד סי' רס"ו ומ"ש בשם ר"א לענין אב שלא ימול בנו בשבת הרי דיש לחלק בין בנו לאחר ועיין בשו"ת תה"ד סי' רס"ה וע"ב דברי הרמב"ן והטוש"ע כאן שנמשכו אחריו צ"ע וע' בר"ן באלפסי בסנהדרין שם מ"ש בשם הרמב"ן דמשמע דסובר ג"כ דפטור ומותר וצ"ע וע' בטור סי' רמ"א וב"י מ"ש בשם הרמב"ן בעצמו וצ"ע וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ב מ"ש בענין זה והביא דברי התוספת' פ"ו ופ"ט דב"ק וע' במג"א בפירושו לתוספת' ופירושו צ"ע ומתשב"ץ לא נראה כפירושו ע"ש ודו"ק. אחר כמה שנים ראיתי הערה זו דטעה בדבר מצוה בשו"ת בשמים ראש סי' שפ"ו ונהניתי עד מאד. ומצאתי בבר"י שהגיע לידי שהביא דברי התשב"ץ אלו שהזכרתי וע' בב"ה דמ"ש בש"ע אא"כ הוא בקי היינו שיש לו כתב שהוא מומחה לרפוא' דהיינו מה שאנו קורין פרייאגאנג וגם צריך רשות מב"ד ישראל ע"ש ובעוה"ר אינו נהוג בזמנינו:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה