דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרפט
מג"א ס"ק ג' חרש כו' וכ"מ בגמ'. פי' בגמ' דף י"ט ע"ב מדמה ק"ש למגילה א"כ כי היכי דגבי ק"ש פסקי' כר' יהודא לא השמיע לאזנו יצא ה"נ במגילה יוצא בקריאת חרש והרב"י כתב שיש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפסקו שאינו יוצא בקריאת חרש וצ"ל דמגילה שאני משום פרסומי ניסא ומ"מ הדבר דחוק דבגמ' קאמר דק"ש ומגילה שוין מנ"ל לחלק ביניהם עכ"ל והמחה"ש כתב דדברי הש"ס לא סלקא להלכה רק לשקלא וטריא אך פשטות משמעות דברי הש"ס משמע דמגילה וק"ש שוין וכמו דבק"ש יצא ה"ה השומע מהחרש המגילה יצא כדברי הב"ח עכ"ל לפענ"ד נוכל לומר דהא דר' יהודא מכשיר גבי ק"ש בלא השמיע לאזנו מיירי ביכול לשמוע ודיבר בנחת שאין יכול לשמוע דראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל בחרש הקורא המגילה הוי אינו ראוי לבילה ולכן בילה מעכבת ואין יוצא השומע מהחרש אבל חזינן דהגמ' במגילה שם ובברכות דף ט"ו ע"א לא מחלק בהכי אכתי קשה להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואפשר לתרץ דלכן פסקו דלא כסוגית הגמ' דהרב"י כתב בשם בה"ג דגרס במגילה דף ד' ע"א אריב"ל נשים חייבות בשמיעה א"כ מסתברא דאע"ג דאנשים חייבים בקריאה מ"מ מחוייבים גם בשמיעה כמו נשים דלא מסתברא דחכמים תקנו באנשים בקריאה בלא שמיעה ובנשים שמיעה א"ו דאנשים חייבים בקריאה ובשמיעה ונשים קילו בחד צד שחייבים רק בשמיעה: שם ס"ק ה' אינם כו' דשאני מגילה כו'. ולפענ"ד אפשר דהפוסקים שסוברים שנשים אין מוציאות אנשים דסברי כתירוץ תוס' מגילה דף ד' ע"א בד"ה שאף הן הי' כו' דמשום טעמא שאף הן היו באותו הנס לא מחייב אלא מדרבנן ולכן לא יוכל האשה דהוי תרי דרבנן להוציא את האיש דהוי חד דרבנן כמ"ש תוס' במגילה דף י"ט ע"ב בד"ה ור"י מכשיר כו' דקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא הגדול דתרי דרבנן לא יוכל להוציא חד דרבנן, כמ"ש המג"א בס"ק ד' ומטעם זה גם בחנוכה אין האשה יכולה להדליק בעד כל בני הבית:
שם ס"ק ז' שאינה כו' דס"ל כמ"ד כו'. המחה"ש פי' דס"ל דנשים אינן מחויבות כ"כ כמו אנשים וקשיא לי מ"ש גבי נר חנוכה דפסקי' סי' תרע"ה סעיף ג' אשה מדלקת ופי' מג"א בעד כל בני הבית ע"ש ומ"ש במגילה שאינה מחויבת כמו אנשים כמו שמקשה מג"א בס"ק ה' וכאן לא שייך תירוצו דהא רמ"א כתב שאינה חייבת וכמ"ש מחה"ש וצ"ע תרצ מג"א ס"ק א' בין כו' דהברכה תהיה בעמידה מדברי מחה"ש בסי' ח' ס"ק ב' משמע קצת דהברכה אינה צריכה בעמידה רק בברכת המצות שעשיית המצות הוא בעמידה אבל מדברי מג"א שם משמע דאין לחלק דאל"כ לא מקשי מחלה דהא הפרשת חלה אין צריך להיות בעמידה ועי' מה שכתבתי שם:
שם ס"ק ה' אפי' כו' דהרשב"א הוכיח כו'. הרב"י כתב דרשב"א הוכיח דר' חלבו מיירי בדיעבד מדפריך בדף ח"י ע"ב על דתנן היה כותבה מדר' חלבו ע"ש ולפענ"ד אפשר להוכיח מדר' חלבו גופא בדף י"ט ע"א דאמר ר' חלבו הלכה כדברי האומר כולה ואפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ולכאורה פשיטא דאפי' למ"ד מאיש יהודי ולמ"ד מאחר הדברים ולמ"ד מבלילה ההוא דלכתחילה צריך לקרות כולה וכן דייק הלשון במתניתין מהיכן קורא ויוצא בה י"ח משמע בדיעבד פליגי אבל לכתחילה כ"ע סברי דצריך לקרות כולה ולפ"ז צריך ע"כ לומר מה דאמר ר' חלבו דצריך שתהא כתובה כולה אפי' למ"ד מאיש יהודי היינו אפי' בדיעבד פסול עד שתהא כתובה כולה דהא לכתחלה צריך לקרות נמי כולה ומ"ש מחה"ש דאין כוונת המקשן מהכרח הברייתא דא"כ הו"ל להביא הברייתא ולפענ"ד דמברייתא לא יכול להקשות דנוכל לומר דלהכי פוסל בברייתא אין רשומן ניכר דהוי קורא על פה וכן משמע בגמ' שם השמיט סופר וקרא הקורא כמתורגמן דהינו ע"פ יצא ופריך הגמ' מברייתא היו בה אותיות מטושטשות דפסול ומשני הא בכולה הא במקצת דמשמע דברייתא פוסל בקורא כולה ע"פ והא דמכשיר הברייתא בקורא מקצת היינו ע"פ ולהכי על הא דקאמר דכתב פסוקא וקרי לה לא היה יכול להקשות מהברייתא דהיו בה אותיות מטושטשות דהתם פסול משום דקורא ע"פ אבל בכתב פסוקא כו' דאינו קורא ע"פ נוכל לומר דכשר ולהכי מקשה מר' חלבו דאמר אפי' למ"ד מאיש יהודי צריך שתהא כתובה כולה דמשמע אפי' מה שלא קרא צריך שתהיה כתובה:
שם ס"ק ו' לא כו' משמע כו' ומתשו' הרשב"א שכתב הרב"י לא משמע כן שכתב שכל מי שתופס מגילה פסולה ולקרות עם הש"ץ גרע מב' שקראו מפני שנותן דעתו בקריאתו באותה מגילה ע"ש משמע דהוא עצמו נמי אין שומע מש"ץ כשהוא קורא:
שם ס"ק י"ז הכל כו' אפי' בין פסוק לפסוק כו'. מדברי הרב"י משמע שרק בין פסוק לפסוק לא יפסיק רק כדי נשימה אבל בתוך הפסוק רשאי להפסיק טפי ע"ש מ"ש בשם שבולי הלקט:
שם ס"ק כ' ומברך ואם רצה כו'. בהגהות מנהגים ס"ק נ"ו לא משמע כן וזה לשונו ופעם אחד התחיל החזן הברכה קודם שגללו וגער בו מהרי"ל עד אשר כרכה כולה ואז הוזקק לחזור ולברך:
שם סעיף י"ג הרב"י כתב שהטור סתם דבריו כיון דמצות צריכות כוונה ע"ש וכן פסק הרשב"א שכוון לבו לצאת ידי חובתו והיינו למ"ד דמצות צריכות כוונה בסי' ס' סעיף ד' וצ"ע דהמג"א שם ס"ק ג' כתב דבמצוה דרבנן לכ"ע אן צריך כוונה וצריך לומר כמ"ש תר"י ספ"ק דברכות דמצוה דהוא רק באמירה לכ"ע צריך כוונה ע"ש ועי' מה שכתבתי בסי' ס':
שם סעיף י"ח מגילה כו' ואם קראו בצבור יכול לקרות אפי' לכתחילה ביחיד. קשיא לי שתוס' ורא"ש מגילה דף ה' ע"א מביאים ראיה דהלכה כרב דקורין ביחיד מר"י דף י"ט דמסיק הא ביחיד אלמא שקורין ביחיד ע"ש וקשה דילמא מיירי ר"י ביחיד שקורא בעיר שכבר קראו בצבור ובזה אפי' רב אסי מודה דקורא ביחיד דהא אנן מחמירין כרב אסי ואפ"ה כתב רמ"א דבמקום שקורין בצבור יחיד קורא לכתחילה ביחיד ש"מ דבכה"ג אפי' רב אסי מודה: