דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרעד
ט"ז ס"ק ב' אא"כ כו' לידי ביטול מצוה כמ"ש רש"י כו'. דברי ט"ז אינם מובנים לי דרש"י לא כתב מביטול מצוה כלל וז"ל רש"י שבת דף כ"ב ע"ב בד"ה לא יכוין כו' ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך ע"ש ולא אוכל להבין מאי שייך שם ביטול מצוה דאם לא יכוין משקלותיו הנה הוא צריך בע"כ ליקח מעות אחר ולחלל הפירות של מעשר שני או שיביא הפירות עצמם לירושלים ושפיר למד הת"ה מזה שאם יש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידלק נר חנוכה דאסור דהא ביזה הנר חנוכה שדלק ממנה הנר של חול שלא לצורך ולפענ"ד אפשר דלהכי לא נוכל למילף נר של חול שיש חשש שיכבה ממעשר שני דהא בגמ' שם אמרי' אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ופי' רש"י אי מצוה של חנוכה תלויה בהדלקה מדליקין מנר לנר ולפי פשוטו כוונת רש"י דכיון דמצוה תלוי בהדלקה את הנר מותר כיון דעושה מצוה בהדלקה זו ונוכל נמי לפרש כוונת רש"י ע"פ שכתב הרב"י בסי' תרע"ג בשם תשו' הרשב"א שאם לאחר שהדליק בא לתקנה וכבה בשוגג שאינו חייב להדליקה דהדלקה עושה מצוה ומצות הדלקה הא עבידא עכ"ל וכיון דעיקר המצוה הוא בהדלקה מה שדולק אח"כ אינו נחשב מצוה כ"כ ולכך מותר להדליק ממנה ולפ"ז אינו דומה זה לשוקלין מעות כנגד מעות מעשר שני דהכא מותר משום דלאחר הדלקה אין בו מצוה כ"כ:
שם סעיף א' ברמ"א ונהגו כו' דעיקר מצותו כו'. לכאורה נראה בלילות שמדליקין ג' או ד' כיון דעיקר מצוה הוא בראשון א"כ אם כבתה נר ב' מותר להדליק מנר ג' דתרוויי' אינו עיקר מצוה:
שם סעיף ב' יש כו' ושל שבת ושל חנוכה כו' צ"ע להיש מתירין בסי' תרע"ג סעיף א' בתשמיש של קדושה וא"א דנר של חנוכה ושל שבת שוין הם א"כ לשרי להשתמש ולאכול בשבת אצל נר חנוכה דהא בשבת כל התשמישים אצל הנר תשמישי מצוה הם: