דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרמח
מג"א אפי' כמוש כו'. לא הבנותי מאי שייך מחלוקת זו בכמוש אי כשר או לא הא יכול לבדוק אם יש בו ליחה כשר כדאית' בש"ע דאפי' יבש כשיש בו ליחה כשר ודתני בסוכה דף ל"א כמושים כשרים מיירי ביש בו ליחה וכ"כ הה"מ בפ"ח מהל' לולב הלכה א' על הרמב"ם שכתב הי' כמוש ולא גמר ליבש כשר ופירש כמושין שיש בו עדיין לחות ויבש הוא שאין בו שום לחות אלא הרי הוא כעץ ומראהו הפך לבן ע"ש:
שם מדמי אתרוג לטריפות הריאה. פי' מחה"ש דהיינו צמקה הריאה כולה טרפה מקצתה כשרה ואע"ג בצמקה בידי שמים בכל ענין כשר כדאיתא ביו"ד סי' ל"ו צ"ל דאתרוג כמוש מדמה לצמקה בידי אדם עכ"ל דקשי' לי דבסוכה דף ל"ו דבעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו ופריך הגמ' מאי קמבעי' לי' ע"ש הו"ל לגמ' לתרץ דאיבעי' הוא על צמקה דהיינו כמוש דאע"ג דבריאה כשרה בצמקה בידי שמים היינו משום דלא שליט בה אוירא הדר בריא כמו דאית' שם בגמ' על ריאה שנשפכה כקיתון:
שם ס"ק ב' מפולש ואם נקבה הקליפה כו'. קשי' לי על מקור דין זה בתוס' סוכה דף ל"ו ע"א ד"ה אי נסדק כו' שכתבו בניקב ולא חסר באתרוג דכשר דדמו לנקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג אם ניקב עד חדרי הזרע פסול ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ע"ש משמע דמה ששם בלב כשר באתרוג נמי כשר כמו שכתבו בניקב האתרוג ולא חסר דכשר דדמי' לניקב הלב ולא לבית חללו א"כ קשה אמאי פסול גבי אתרוג בנקב מפולש שלא כנגד חדרי הזרע דהא בלב אם ניקב נקב מפולש מצד לצד ולא ניקב לחללו כשר כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' מ' ס"ק ג' ודברי ט"ז בס"ק א' צ"ע שמחלק בין ניקב מעבר לעבר שכנגדו דפסול ואם הנקב בחד צד מפולש דכשר ע"ש ובס"ק ו' כתוב דעת תוס' מפולש דפסול היינו שלא כנגד אותן חדרים ובשם הר"ן כתוב דכל שניקבה כולה מצד אחד נקב מפולש מקרי והיינו דעת התוס' ע"ש נראה כסותר דברי עצמו ממה שכתב בס"ק א' דבחד צד לא נקרא מפולש:
שם ס"ק ו' בנסדק כו' דכשהבהמה פושטת צוארה כו' וצ"ע כיון דנחית מג"א לחלק ברחבו בין אתרוג לגרגרת דגבי אתרוג דלא שייך פושט צוארו אף ברחבו בעינן שנסדק כולו א"כ האיך יוכל למילף אתרוג מגרגר להכשיר בארכו עד שנסדק כולו הא הטעם בגרגרת דבעינן שנסדק כולו כתב רש"י בחולין דף מ"ה ע"א בד"ה נסדקה לארכה כל כמה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הדר חלים ע"ש וכיון שזה הטעם לא שייך באתרוג א"כ לימא ברובא טרפה כמו בכל התורה רובו ככולו כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ל"ג ס"ק ט' ובדוכתי טובא ולפענ"ד לא הי' צריך רש"י שם לפרש דמש"ה ברחבו טרפה משום שריאה מושכת כו' דבלא"ה כיון דברחבו לא שייך הטעם להכשיר משום דהסדק סוגר והולך א"כ בפשיטות ברחבה ברובו טריפה כמו בכל התורה דרובו ככולו רק רש"י רוצה לפרש דברחבו לא שייך הטעם דלארכה כתב רש"י אגב דיש טעם נמי לאיסור דריאה מושכת ולפי"ז שפיר כתב הב"ח דבין לארכו ובין לרחבו הוי פסול באתרוג ברובו כיון דנסדק לא יוכל לדמות אתרוג לטרפות הגרגרת ממילא רובו ככולו כמו בכל התורה ולא אוכל להבין מה שכתב בהגהות מקור חיים וז"ל נר' דלאו לכל מילי מדמין לגרגרת ואם יש באתרוג הרבה נקבים שיש בהם חסרון אם יש בין כולם חסרון כאיסר פסול דמטעם לקיחה תמה נתמעט וכיון שבין כולם חסר כאיסר פסול דלאו לקיחה תמה הוא עכ"ל משמע מדבריו דבגרגרת כה"ג בנקבים הרבה שיש בהם חסרון כאיסר כשר דלא מצטרפי וצ"ע דהא בגרגרת נמי אם יש הרבה נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב אז מצטרפין הנקבים עם השלם שביניהם לכאיסר כדאית' ביו"ד סי' ל"ד סעי' ג' וכ"כ הרב"י בפירוש שם בשם הר"ן וז"ל ומיהו כי אמרינן דמה שבין הנקבים הוי כאלו אינו דוקא כשהנקבים סמוכים כ"כ שאין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל כל שיש ביניהם יותר משיעור הזה אין מה שביניהם מצטרף אלא הנקבים בלבד הוא שמצטרפים לכשיעור וכן משמע ברש"י עכ"ל א"כ מוכח בהדי' דבגרגרת מצטרפים הנקבים אפי' הם רחוקים זה מזה ובקרובים גם השלם מצטרף:
שם ט"ז ס"ק י"א ניטל כו' ואיני מכיר משמעות זה כו'. ולפענ"ד דברי הרב"י נכונים וברורים דלדעת הט"ז דבין בפיטמא ובין בעוקץ אינו פסול אלא אם כן ניטל הבוכנת אם כן קשה אמאי תנן במתניתין דף ל"ד ע"ב בפטמא פסול ובעוקץ כשר דהא שניהם שוין דבניטל בלא הבוכנא כשר ובניטל הבוכנא פסול אבל המעיין ברא"ש ובהרב"י הכל ניחא דרא"ש פרק לולב הגזול דין ט"ז כתב דעת רבינו יעקב שפיטמתו היינו ראש האתרוג ובעוקץ אין פוסל אפי' נתלש העוקץ ודעת רבינו יצחק שפיטמא היינו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו אבל בפטמא שבראש האתרוג אין פוסל כלל ודעת ר"ח דפיטמתו היינו דד וניטלה בוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג ופטמתו ובוכנתו תרי עניני נינהו זה בראשו וזה בעוקצו ולא בא ר' יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה וכן נהיגין שפסול בשניהם בפטמא בראש האתרוג וכן אם נטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל עכ"ל מבואר מזה דלדעת ר"ח לא מיירי מתניתין מבוכנא כלל רק מעל ראשו וקתני מתניתין דבעוקץ כשר בניטל ראשו ובפטמא פסול ור' יצחק בא להוסיף דאם ניטל הבוכנא מתחת העוקץ שפסול ומתניתין דקתני ניטל העץ כשר מיירי שניטל והבוכנא קיימת וכ"כ תוס' דף ל"ו ע"א דלפירוש ר"ח דהא דאמר ר' יצחק בדף ל"ה ע"ב ניטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג ופיטמתו ובוכנתו תרי מיני נינהו זה בעוקץ וזה בראשו ע"ש א"כ אית' בהדי' דרק על העוקץ דתנן במתניתין דכשר בא ר' יצחק להוסיף דאם ניטלה בוכנתו דפסול אבל על הפיטמא לא אמר ר' יצחק כלל ואמרי' דפסול בניטל הפיטמא אפי' בבוכנא קיימת ומה שדקדק הט"ז מדכתב הרא"ש וכן אם ניטל העוקץ משמע דנטילת שניהם שוה אין דקדוק כלל דהא דכתב הרא"ש וכן קאי על מה שכתב תחלה וכן נהיגין ליפסל בשניהם על זה כתב דפסלינן בפטמא וכן בעוקך אם ניטל הבוכנא ומה שמביא הט"ז ראי' מדכתב הרב"י לדעת הר"ן לפסול כל שניטל א' משתי הבוכנות א"כ ראינו שגם בפיטמא אינו פוסל אא"כ ניטל ג"כ הבוכנא נמי לאו ראי' כלל דלשיטת הר"ן שפיר כתב הרב"י דגם בפיטמא אינו פוסל רק כשניטל הבוכנא דהא הר"ן כתב על הרי"ף שכתב כפי' ר"ח דפיטמא היינו בראשו ובוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג ולא נשתייר ממנו כלום וכתב הר"ן שלא נראה לו פירוש זה ונראה לו לפרש שניטלה בוכנתו היינו הבוכנא שבפיטמא או לפרש שניטלה בוכנתו היינו הבוכנא שבסוף העוקץ וכתב הר"ן שיש להחמיר וליפסל כשני הפירושים כל שניטל אחת משתי הבוכנות ע"ש וכיון דר"ן לא חייש כלל לפירוש ר"ח שפיר כתב הרב"י דאין לפסול בפיטמא רק כשניטל הבוכנא אבל הרי"ף והרא"ש ותוס' שפסקו כפי' ר"ח פשיטא דפסול בפיטמא אע"ג שלא ניטל הבוכנא ובעוקץ אין פסול עד שיטול הבוכנא וכן משמע לשון הרי"ף בהדי' ע"ש:
שם מג"א ס"ק ט' אא"כ כו' דהטעם משום חסר כו' בסי' תרמ"ט כתב מג"א ס"ק י"ז דניטל פטמא משום הדר:
שם ס"ק ט"ז פוסל חזזית כמין ב' אבעבועות כו'. וכתב מחה"ש שהמבי"ט מביא ראי' מרש"י דף ל"ד ע"ב שפי' במתניתין על חזזית כמין אבעבועות דקות ומדכתב לשון רבים עכ"פ בעי שנים ע"ש ונסתפקתי על מה דפסקינן בסעי' ט' בשנים או בשלשה מקומות אם צריך ג"כ בכל מקום מהן שני חזזית כיון דאמרי' דשם חזזית הוי שנים משמע דאחד לא מקרי חזזית וצ"ע: שם ס"ק י"ז וכל כו' וכ"ש יבש כו'. עי' מחה"ש וצע"ק דבסי' תרמ"ה כתב הרב"י בד"ה כתב בא"ח כו' ביבשות פוסל בחוטמו במשהו ואצ"ל נסדק בחוטמו משמע דנסדק גרע מיבש:
שם ס"ק כ"א ותפח כו' משמע דאכילת תולעים כו'. וכתב מחה"ש דע"כ צ"ל דרש"י ס"ל כי"א שבסעי' ב' דבנקב שאינו מפולש בעי חסרון כאיסר דאל"כ באכילת תולעים לבד הריח פסול ע"ש וזה תמוה דהא בדף ל"ו ע"א כתב רש"י בפירוש בד"ה תני עולא כו' ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואעפ"י שלא חסר כלום וכ"כ הרב"י ריש הסימן בשם רש"י והוא דעה ראשונה שבסעי' ב' והנה מה שכתב מג"א בשם רש"י ניקב וסרח כו' לפנינו בפי' רש"י שם דף ל"ו ע"א בד"ה תפח לא כתב רש"י וניקב רק סרח ריח רע מחמת תולעים שאכלוהו ע"ש א"כ נוכל לומר דמיירי דתולעים אכלו רק קליפה החיצונה דאין נפסל שם מחמת נקב כדאית' בסעי' ו' ובסעי' י"ד ופסול מחמת ריח רע דאכילת תולעים:
שם ס"ק כ"ג הירוק כו' מ"מ הדר הוא כמסקנא דגמ' כו'. וכ"כ הט"ז דלתרצן דהטעם משום גמר פירא אין חוששים לירוק משום הדר דלא כב"ח ולפענ"ד מוכח בגמ' כדעת הט"ז ומג"א דבגמ' שם דף ל"א ע"ב מסיק בגמ' דר' יהודא לא בעי הדר באתרוג ופריך הגמ' מהירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור"י פוסל לאו משום דבעי הדר ומתרץ לא משום דלא גמר פירא ופריך הגמ' אלא לר"י הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה ע"ש וא"א דלמסקנא דגמ' נמי ירוק לאו הדר א"כ ר"מ דמכשיר נמי ש"מ דלא בעי הדר א"כ אמאי פריך הגמ' דוקא לר"י הא כתיב הדר הי' יכול לפרוך נמי לר"מ א"ו מוכח דלמסקנא ירוק הוי הדר ולכן לא פריך לר"מ רק לר"י דמוכיח הגמ' שם מר"י דמכשיר אתרוג היבש דלא בעי הדר: