דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרמד
מג"א במנהגים כו' דמ"ש משופר ומגילה כו' ובהגהות מנהגים כתב וז"ל צ"ע אי מנענעין קודם שהחיינו או אחריו וא"ז מסיק לברך אחר נטילה קודם נענוע עכ"ל ולפענ"ד נראה לתרץ קצת דברי המנהגים דהרב"י כתב בסי' תרמ"ג על מה שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' סוכה שמקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואח"כ מברך על הזמן כתב הרב"י נראה לאו למימרא שצריך לישב כדי לברך זמן אלא היינו לומר שאם רצה לישב קודם שיברך זמן הרשות בידו ואין לפרש דדוקא קאמר שישב תחלה כדי שיקיים קצת המצוה ואז יברך שהחיינו וקודם שיקיימנה לא שייך לברך שהחיינו דלא דמי לברכת המצות שצריך לברך למי שצונו לעשות מצוה זו ואחר שעשאה לא שייך לברך כן אבל ברכת שהחיינו לא שייך לברך כן אלא א"כ התחיל לקיים מצוה שמברך למי שהגיעו לזמן הזה דהא מזמן עשיית' ראוי לברך שהחיינו עכ"ל ולהכי סבר המנהגים שיתחיל במצות נענוע ואח"כ יברך זמן ואע"ג דגם בלולב ראוי לברך זמן בשעת עשיי' מ"מ סבר המנהגים כיון שעיקר המצוה הוא בשעת הנענוע ועוד בעשוי ועומד לא שייך לברך קודם נטילה וסוכה שאני שעכ"פ צריך לחדש בה דבר כדאית' סי' תרל"ו אבל בלולב אין צריך לחדש בה דבר ולכן פסק המנהגים שיברך אחר שכבר התחיל הנענוע ועי' תוס' סוכה דף ל"ט ע"א ד"ה עובר דמצוה נמשכת עד לאחר כל הנענועים ול"ד לשופר ומגילה דא"א להתחיל ולברך אח"כ זמן דהא אסור להפסיק בין התקיעות והקריאה כדאית' בסי' תקצ"ב ובסי' תר"צ: