אור ברסלב
דברי צבי סימן תרלז

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תרלז

סימן תרלו

ט"ו ס"ק א' מי כו' וכן ז' ימים תאכל מצות שהוא במקום לא תאכל חמץ כו' הוי נמי כפשוטו דהא לא הוי חוב רק לילה ראשונה כו'. דברי ט"ז צ"ע קצת דהא נמי אם היה ז' ימים תאכל מצות שמחויב לאכול מצות כל ז' היה נמי כפשוטו שיאכל מצות כל ז' דהא מה דאמרי' שאינו מחוייב לאכול מצה כל ז' הא אינו משום דהקרא לאו כפשוטו רק משום דכתיב בחד קרא ששת ימים תאכל מצות אמרי' מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות כדאיתא בפסחים דף ק"כ ע"א ולפענ"ד אפשר דקושית הלבוש הוא על ר"א דסובר בסוכה דף כ"ז ע"ב דאין עושין סוכה בחוה"מ דכתיב חג הסוכות שבעת ימים כו' ופי' רש"י דאם עושה בחוה"מ אינה לשבעה ע"ש ולהכי הקשה הלבוש דהא כתיב שאור לא ימצא שבעת ימים א"כ ה"נ יאמר דאם לא השבית קודם פסח דלא ישבית בפסח דבזה בודאי ר"א מודה דאם לא השבית שישבית בפסח עצמו אע"ג דההשבתה אינה לז' ימים:

שם מג"א ס"ק א' וכן כו' דהא קיי"ל כחכמים כו'. ולפענ"ד אפשר דלהכי נדחק מהרי"ל משום דנוכל לומר דחכמים אומרים רק דיצא בעושה סוכה בחוה"מ או היוצא מסוכה לסוכה אבל לכתחילה גם חכמים סוברים סוכה אחת לכל ז' ימים דהא בסוכה דף כ"ז ע"ב יליף ר"א מחג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה לשבעה ורבנן ילפי מיניה עשה סוכה בחג ע"ש דקשה היכי הוי סברא החיצונה דאי סברא החיצונה דהסוכה אין צריך לז' ל"ל הקרא לרבנן ואי סברא החיצונה דצריך סוכה לז' ל"ל קרא לר"א ובסוכה דף ט' ע"א יראה לכאורה שם דסברא החיצונה דצריך סוכה אחד לכל ז' ימים דקאמר שם וב"ה ההיא מיבעי' לעושין סוכה בחג וב"ש סבירא כר"א דאין עושין סוכה בחוה"מ ולהכי מוקי קרא תעשה לשם חג ע"ש דקשה דהא לב"ש דסבר כר"א נמי צריך הקרא דיעשה סוכה לשבעה א"ו דסבר הגמרא דלר"א לא צריך קרא דזה הוא סברא חיצונה ולא צריך קרא רק לב"ה דסבר כרבנן עשה סוכה בחג וכיון דסברא החיצונה הוא שיעשה סוכה לכל שבעת הימים רק דמרבינן מקרא דיכול לעשות סוכה בחג א"כ נוכל לומר דדוקא בדיעבד אבל לכתחילה גם לרבנן צריך לכל ז':

שם ס"ק ג' וכן כו' יש לא"י חלק כו'. לפענ"ד אפשר לתרץ דלפמ"ש רמ"א בח"מ בסי' תי"ז סעיף א' שנהגו לעשות ביבין וקרקפות תחת חלל ברה"ר וכולן מוחלין על כך ועוד שרה"ר הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנין רשות אזלינן בתריה וכתב הסמ"ע בס"ק ג' על וכולם מוחלין שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן ע"ש ולפ"ז אע"ג דהכא דלא שייך בא"י שגם הם יעשו סוכה ברה"ר מ"מ נוכל לומר דמחלי לישראל שיעשה סוכה ברה"ר מפני שא"י יעשה דברים אחרים ברה"ר כגון ביבין וקרקפות ועוד כיון שמושלי העיר יתנו רשות לעשות סוכה ברה"ר נמי מותר:

שם ומלשון רש"י כו' מ"מ לא מקרי מצוה הבאה בעבירה כו'. פי' מחה"ש דרש"י לשיטתיה דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל וכו' אסור מדרבנן קליש אסורי' ולא מקרי מצוה הב"ע ע"ש ולפענ"ד דלפמ"ש רמ"א בסי' תרמ"ט סעיף ה' דגם במצוה דרבנן יש מצוה הב"ע א"כ ה"ה במצוה דאורייתא וגזל הוא מדרבנן שייך נמי מצוה הב"ע וצ"ע במחה"ש שם שכתב דגם לדעת רש"י דליכא מצוה הב"ע מ"מ איכא איסור גזל ע"ש דצ"ע דהא קרקע אינה נגזלת:

שם כמ"ש רסי' תרמ"ט כו'. פי' מחה"ש דשם בסי' תרמ"ט איתא דאם קנה לולב בלי סיוע המצוה לא מקרי מצוה הב"ע ומ"מ לא יברך עליו כמ"ש תוס' רפ"ג דסוכה גבי גזל סאה חיטין וטחנה כו' דלא הוי הפרשת חלה מצוה הב"ע כיון דקנאו בשינוי קודם הפרשת חלה אפ"ה אי מברך אין זה מברך אלא מנאץ דשאני ברכה דאיכא הזכרה לשמים עכ"ל וקשיא לי דהא יש לחלק דהתם דעשה עבירת הגזל רק שקנאו קודם שעושה המצוה דלא הוי מצוה הב"ע אבל מ"מ נעשה בדבר זה עבירה ולכן אסור לברך ולהזכיר שם שמים עליו אבל הכא דקרקע אינה נגזלת ולכן לא הוי מצוה הב"ע כיון שלא נגמרה העבירה כמ"ש מחה"ש וכמ"ש הר"ן ור"י וכיון שלא נעשה העבירה כלל יוכל נמי לברך ולהזכיר עליו שם שמים וצ"ע בתוס' שם בסוכה דף ל' בד"ה משום כו' דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות כדמוכח בריש הגוזל קמא גבי הרי שגזל סאה של חיטין טחנה והפריש חלה דאין זה מברך אלא מנאץ עכ"ל דקשה דלפמ"ש תוס' שם בד"ה הא קניי' לא הוי בהך דסאה של חיטין בהפרשת חלה מצוה הב"ע רק שאסור לברך או שהוא דחויא בעלמא בב"ק דף צ"ד ולפ"ז האיך כתבו תוס' שמוכח מההיא דגזל סאה חיטין דאמרי' בשאר מצות מצוה הב"ע:

שם ס"ק ו' לא יצא ערסי' תרמ"ט כו'. פי' מחה"ש דבסי' תרמ"ט כתב די"א דגנוב וגזול אין פסול אלא לגזלן אבל לאחרים כשר בשאר ימים חוץ מיו"ט ראשון דבגזול איכא תרי פיסולי א' דלא מקרי לכם ועוד דהוי מצוה הב"ע ולגבי אחרים לא הוי מצוה הב"ע וליכא כ"א דלא הוי לכם וביו"ט ראשון דכתיב לכם פסול אבל בסוכה דכתיב לך ז' ימים וממעטין גזולה א"כ גם לאחרים פסול כל ז' עכ"ל. ולפענ"ד נראה דאי אמרי' דלגבי אחרים לא הוי מצוה הב"ע א"כ לא נקרא גזול אצלם והוי כשאול כדאמרי' סוכה דף ל"א ע"א דאי קרקע אינה נגזלת הוי שאולה ולכן בלולב ביו"ט ראשון דשאול פסול משום דכתיב לכם לכן פסול גזול לגבי אחרים אבל בסוכה אע"ג דכתיב לך אמרי' בסוכה דף כ"ז ע"ב דשאול כשר ולא ממעטינן רק גזול ולגבי אחרים לא מקרי גזול וראיה לזה מתוס' סוכה דף ל' ע"א ד"ה משום דהוה ליה מצוה הב"ע והדתניא לקמן לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הב"ע עכ"ל וא"א דאפי' היכא דליכא משום מצוה הב"ע דהיינו לגבי אחרים מ"מ פסול דנקרא גזול א"כ מאי מקשים תוס' מאי צריך לכם לגזול הא פסול משום מצוה הב"ע דהא איצטריך לכם לפסול גזול היכא דליכא מצוה הב"ע כגון לגבי אחרים א"ו ש"מ דאי לא הוי מצוה הב"ע גזול נמי לא הוי והוי כשאול:

שם ס"ק ז' לא כו' דמחובר לקרקע כקרקע כו'. עי' מחה"ש דמפרש דקושית מג"א הוא על גוף הדין של המחבר שכ' סוכה גזולה כשרה כיצד כגון ראובן שתקף חבירו והוציאו מסוכתו והוא גמ' ערוכה ואמאי נהי דקרקע אינה נגזלת מ"מ העצים שהן מטלטלים נגזלים ומתרץ המג"א דמחובר לקרקע כקרקע ע"ש וצ"ע דא"כ בנידון שכתב רמ"א דראובן בנה סוכה בקרקע שמעון ושמעון תקף את ראובן וגזל סוכתו דלא יצא ואמאי לימא נמי כיון דעצים של ראובן מחוברים לקרקע דהוי כמחובר לקרקע דמה לי אם הקרקע של ראובן או של שמעון כיון דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ועי' בחולין ד' ט"ז ע"ב לענין תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה וביו"ד סי' ו' ובט"ז שם ס"ק ה' ובפ"מ שם ושם לא מחלקינן בתלוש ולבסוף חברו אם הקרקע שלו הוא או אין הקרקע שלו ע"ש:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה