דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרלג
מג"א אמה בת ו' טפחים מצומצמות כו'. וצ"ע דבעירובין דף ג' ע"ב מסיק רבא דכל אמות באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות דהולכין לחומרא כמ"ש שם רש"י והרא"ש וכן פסקי' בסי' שס"ג סעי' כ"ו דמבוי הניתר בלחי או קורה צריך שאינו נמוך פחות מעשרה טפחים מרווחים ולא יהא רחבו יותר מעשר אמות מצומצמות ושיהא ארכו ארבע אמות מרווחים ע"ש דהולכין לחומרא א"כ קשה אמאי לא כתבו הפוסקים בסעיף ח' שצריך להיות גבוהה עשרה טפחים מרווחים וכן בסי' תרל"ב לא כתבו הפוסקים שסכך פסול מן הצד בד' אמות ובאמצע בד' טפחים ואויר בג' טפחים שהם מצומצמים ועוד קשיא לי דבסוכה דף ז' ע"א דר' סימון אמר עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן כו' ופירש"י בד"ה טפח שוחק מודדין בד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו דהוי טפח ומשהו ומעמידו פחות מג' סמוך לאחת הדפנות והוי' ליה כמחיצה של ד' טפחים ע"ש וצ"ע הלא בלא"ה צריך טפח שוחק כיון דהלכה למשה מסיני דצריך טפח כדאיתא דף ו' ע"ב א"כ צריך טפח שוחק לחומרא היינו שמודדין בד' אצבעות שאינם נוגעות דהא אפי' במבוי דרבנן הולכין לחומרא גבי טפח ומכ"ש בטפח בדופן ג' דהוי דאורייתא כמ"ש תוס' דף ז' ע"ב בד"ה סיכך ע"ש וא"כ בלאו טעמא דנהוי רוב דופן נמי צריך להיות טפח שוחק. והנה יש להסתפק בהני פחות מג' טפחים סמוך לדופן אי אמרי' דצריכים להיות מצומצמים לחומרא דמסתמא בכל פחות מג' טפחים דאמרי' לבוד בכל מקום בודאי צריך להיות מצומצמים לחומרא א"כ ה"נ הכא צריך להיות מצומצם הני פחות מג' טפחים או דילמא הכא צריכים להיות מרווחים כדי שתהיה ארבעה טפחים מרווחים שתהיה רוב דופן דמסתמא הדופן שצריך להיות דוקא ז' על ז' טפחים צריכים להיות מורווחים לחומרא וצ"ע:
שם סעיף ד' מיעטה בתבן כו' ואפי' בעפר עד שיבטלנו בפה הנה בסוכה דף ד' ע"א קאמר תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן וכן כתב שם הרא"ש דתבן ואין עתיד לפנותו או עפר סתם פלוגתא דר"י ורבנן אבל תוס' בסוכה שם ד"ה בית כתבו דבעפר ואין עתיד לפנותו נמי פליגי רבנן דלא הוי ביטול אא"כ בטלו ומשום ר"י נקט עפר סתם וכן כתבו תוס' בעירובין דף ע"ח ע"א וזה שכתב בש"ע אפי' בעפר עד שיבטלנו משמע דבעפר ואין עתיד לפנותו לא הוי ביטול וכן כתוב ברמב"ם בפ"ד מהל' סוכה ודברי עטרת זקנים מגומגמים גם מה שכתב וכן פסק הרא"ש וכ"מ מגמרא צ"ע דאדרבה מגמ' ומרא"ש משמע דדוקא בעפר סתם אסרי רבנן אבל בעפר ואין עתיד לפנותו בטיל לרבנן:
שם סעיף ה' הרא"ש בפ"ק דסוכה דין ב' כתב על מה שכתב רש"י דף ד' ע"א גבי היתה גבוה מכ' אמה ובנה אצטבא כנגד דופן אמצעי שפירש"י שכשר כל הסוכה אפי' מן האיצטבא והלאה דמונין מנין חללה מראש האיצטבא דהוי כפסל היוצא מן הסוכה והקשה ה"ר ישעי' דהא דפסל היוצא כשר היינו היכא דאית ליה הכשר דפנות אבל הכא מן האיצטבא והלאה גבוה יותר מכ' אלו סוכה המסוככ' חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול מי יצא ידי חובתו ה"נ הכא דכל למעלה מכ' סכך פסול וכתב הרא"ש דמה שהקשה מסוכה שחציה סכך פסול לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מקרי סכך פסול כדפי' ר"ת עכ"ל ע"ש וצ"ע דהא לדעת רש"י שפי' בסוכה דף י' ע"א בד"ה תחתונה כשרה דסכך למעלה מעשרים הוי סכך פסול ע"ש א"כ נשאר קושי' ה"ר ישעי' דהכא הוי כסוכה שחצי' סכך פסול ומה שכתב הרא"ש שם לתרץ דעת רש"י וז"ל ועוד הא אמרי' לקמן ברובה צלתה מרובה ומיעוט חמתה מרובה מותר לאכול באותו מיעוט עכ"ל נמי צ"ע דשם כשר משום כשמצטרף יחד הצל והחמה של כל הסוכה תהיה צלתה מרובה מחמתה משהו כמ"ש הרא"ש בפ"ק דין ל"ה ומה שכתב ברא"ש שלפנינו תהיה חמתה מרובה הוא טעות סופר וצ"ל תהיה צלתה מרובה וכן העתיק הרב"י בסי' תרל"א א"כ מש"ה כשר שם דהוי כהכל היה צלתה ועוד דהא שם עכ"פ הרוב צלתה מרובה אבל הכא מכשיר רש"י בסתמא אפי' אם מה שמהאצטבא והלאה הוא יותר ממה שיש על האצטבא וצ"ע ברש"י דף י"ט ע"א בד"ה והא בעינן כו' דכתב דע"כ סוכה באפי נפשה היא ומובדלת מזו עכ"ל ובדף ד' ע"א כתב רש"י גבי בנה איצטבא כנגד דופן האמצעי דהוי כפסל היוצא מן הסוכה שכשר באין לו הכשר דפנות הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה עכ"ל משמע דלהכי מכשירין משום דהאי פסל היוצא מן הסוכה שייך לסוכה וכן צריך לומר בסוף דף י"ד ע"ב נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים אע"פ שלא הכניס בתוכה אלא ג' טפחים פסולה דהוי ליה כפסל היוצא מן הסוכה ע"ש ברש"י ומדפסלינן הסוכה משום דהוי כאלו מונח בסוכה נסר של ד' טפחים א"כ מוכח בהדיא דפסל היוצא מן הסוכה שייך הפסל להסוכה דאי לא שייך לסוכה אמאי מצטרף את הטפח נסר שבחוץ לפנים והוי כאלו מונח בסוכה נסר של ד' טפחים: