אור ברסלב
דברי צבי סימן תרכט

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תרכט

סימן תרכח

מג"א ס"ק א' שפודין כו' ובב"י כתב כו' ולפענ"ד נראה דהרב"י מיירי בשפודין של עץ שהיה פעם אחת בברזל דמקבלים טומאה כמ"ש המג"א בס"ק ב':

שם ס"ק ט' על כו' ובהכי מתישבת כו' וכמ"ש שם ס"ט. פי' מחה"ש דשם דהשפודין מונחים שתי יניח הסכך כשר ערב או איפכא הרי דשפודים מעמידים הסכך וכיון דאיסור משום גזירה א"ש דהתם ליכא למיגזר וכמ"ש שם סעיף ט' בית המקורה בנסרים די' אם מסיר המסמרים וליכא משום גזירת תקרה כיון דהוא צריך להסיר המסמרים יוודע לו שאין לישב תחת תקרה וה"ה הכא עכ"ל ולא זכיתי להבין הדמיון דין דשפודים לדין דנסרים דבנסרים בודאי סברה כמו שכתב מחה"ש כיון דלוקח המסמרים לשם סוכה שוב ליכא למיגזר אבל בשפודים כיון דהם מעמידים הסכך אע"ג שנותן סכך כשר עליו מ"מ נגזר שיסכך בשפודין כמו דגזרי' בכל דבר שמקבל טומאה ומעמיד בו הסכך כשר דגזרי' שמא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה אע"ג שנותן סכך כשר על המעמידין המקבלים טומאה אפ"ה גזרי' שיבא לסכך בהן בלא סכך כשר:

שם ס"ק י"ג ליבש ולנפול כו'. וכתב מחה"ש אבל שאר יבשות שנשאר בהם ממש מותר לסכך בהם ע"ש והנה אם יבשו הירקות כ"כ עד שתהא חמתו מרובה מצלתו בודאי פסול אפי' לא נפלו וכן פי' ר"ת בסוכה דף י' ע"א בתוס' ד"ה פירס מפני החמה שמיבשת את הסכך ומתוך כך היה נעשה חמתה מרובה ע"ש וצ"ל דמאי דנקט מג"א ולנפול לומר דאי נפלו פסולים מיד אפי' עדיין לא נפלו אבל ביבשו ולא נפלו אינם פסולים מהשתא וכשיהי' יבשים שתהא חמתו מרובה מצלתו אז פסול אבל הרב"י כתב לשון הר"ן דמהכא שמעי' דכל דבר העשוי להתיבש בתוך ז' עד שתהא חמתו מרובה מצלתו אף מעכשיו הוא פסול ע"ש:

שם ס"ק כ"ב ונהגו כו' שלא יהיו הגשמים כו'. וקשיא לי לפמ"ש הרב"י כשמסכך כשאין הגשמים יורדין בתוכה מש"ה פסול דלא הוי דירת עראי ע"ש א"כ בסוכה דף י"ד ע"א דפריך אין בהם ד' ואפי' פחות מג' קנים בעלמא נינהו ע"ש דקשה דילמא ר"מ סובר סוכה דירת עראי בעינן ואסור לסכך אפי' בנסרים פחות מג' דילמא יסכך עד שלא יהיו הגשמים יורדין לתוכה ור"י מכשיר דסבר סוכה דירת קבע בעינן וכשר אע"ג שאין הגשמים יורדין ובנסר ד' מודה ר"י גזירה משום תקרת הבית:

שם סעיף י"ב דינם כסכך פסול כו' אלא כאויר כו' וכתב בספר הגהות רע"א דרק להחמיר דנין כן משא"כ להקל דיש ב' טפחים סכך פסול וב' טפחים ירקות אלו שממהרים ליבש דבזה אם נדונם כאויר אין מצטרפין כדלקמן סי' תרל"ב ס"ג בזה אין דנין להקל דמ"מ גם שם סכך פסול עלייהו כיון דמקבלי טומאה ומצטרפים לפסול בד"ט וראיה לזה דהרי לענין טומאה מביאים את הטומאה ואין חוצצים הרי דלחומרא כאיתנהו דמי עכ"ל ועי' בסוכה דף י"ג ע"ב ולפענ"ד אפשר דאין ראיה משם דדוקא לענין סוכה אמרי' דכל מה שדרכו לייבש בתוך שבעה מיד דיינינן ליה כאלו הוא יבש משום דצריך להיות הסוכה ראוי' לשבעת הימים וכן פי' רש"י סוכה דף ב' ע"א ד"ה שבעת ימים סוכה של שבעה וכן כתב הרע"ב בסוכה פרק א' משנה א' דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים אמרה תורה עשה סוכה לשבעת הימים ע"ש משמע שצריך מתחילה לעשות סוכה שיכולה להתקיים בשבעה ימי סוכה וכן כתב הר"ן בסוכה דף ז' סיכך על גבי מבוי וז"ל ומקשו הכא אמאי אמרי' בכה"ג לקולא נימא איפכא לחומרא ומתרץ שכיון שהתורה פירשה מחיצותיה של סוכה ואי אפשר לשבעת ימי סוכה בלא שבת ודאי לא בא להכשיר לששה ימים בלבד כו' ע"ש הובא בהרב"י בסי' תר"ל משמע דסברא הוא דסוכה צריך תהיה ראויה לשבעת הימים ולכן אמרי' דירקות שדרכן לייבש בתוך שבעה שמיד דיינינן להו כיבש דהא סכך זה אין ראוי לשבעה ולפ"ז לא מקרי סכך כלל לא סכך כשר כשאינן ראוין לקבל טומאה ולא סכך פסול כשהן ראוין לקבל טומאה שלפי שעתידים לייבש וליפול הוי כאלו כבר נפלו אע"ג שעדיין מונחים בסכך ולכך הם נדונים רק משום אויר לפסול בשלשה אבל אין דינם כסכך פסול כלל להצטרף לד' טפחים כיון שסופן ליפול תוך ז' ימי החג כנפולים מהשתא דמי אבל לענין להביא את הטומאה אע"ג שעתידים לייבש ולנפול בתוך שבעה ימים אפ"ה כל זמן שהם לחים וראוים לאכילה לא דיינינן ליה כנפולים כי מה שייך שבעה ימים אצל טומאה ומה שיעור יתן באיזה ימים שיתייבש שיהיו השתא נקראים יבשים אע"ג שהם לחים השתא והא כל מאכל כשישהה זמן רב יופסד ויתייבש ונופל אפ"ה כל זמן שהם ראוים מביאים את הטומאה וה"נ הירקות הללו כ"ז שהם לחים מביאין את הטומאה ואין חוצצים:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה