דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תרטז
מג"א ס"ק א' לומר כו' ופליאה בעיני כו' דבשאר קטן כו'. ולא זכיתי להבין דמה דמותר בתינוק במילה ואסור בשאר קטן היינו רחיצת כל הגוף דאסור בשבת כדאיתא בסי' שכ"ו אבל מקצת הגוף מותר אפי' לגדול לרחוץ בחמין בשבת כדאיתא שם סעיף א' דכל שאינו רוחץ כל הגוף או רובו מותר רק ביו"כ אסור רחיצה אפי' אבר אחד משום עינוי וקטנים מותרים לרחוץ בחמין אם אינם רוחצים רוב גופם דלא גזרי' עינוי בקטן וזה כוונת הב"ח והמרדכי:
שם ס"ק ב' מחנכין כו' ע"ש בתוס' כו' והוא בתוס' ישנים יומא דף פ"ב אהא דתנן מחנכים הקטנים לשעות וכתבו תוס' דחנוך ליתא אלא באב והקשה מסוכה דף ב' ע"ב מהילני מלכה שהיתה מחנכת בניה בסוכה ומתרץ שהיתה מחנכת למצוה בעלמא ע"ש וקשיא לי דבסוכה שם דר"י הביא ראיה מהילני מלכה דסוכה למעלה מכ' כשרה דזקנים לא אמרו דבר וחכמים אומרים דלכך לא אמרו הזקנים משום שאשה פטורה מן הסוכה והשיב ר"י שהיו לה בנים שאין צריך לאמו ע"ש וא"א שאין האם מחויבת לחנך א"כ מאי מייתי ר"י ראיה מבנים של הילני המלכה דדילמא הסוכה למעלה מכ' פסולה והילני לא היתה מחויבת לחנכם בסוכה כשרה ואין לומר כיון שעכ"פ היא היתה רוצה לחנכם אע"ג שאינה מחויבת היה לזקנים לומר שסוכה פסולה דא"כ מאי משיבים רבנן דאשה פטורה מן הסיכה והא הילני היתה רוצה לחייב עצמה בסוכה ואשה יכולה לחייב עצמה במ"ע שהזמן גרמא ולברך א"ו כיון דמצד הדין פטורה לא היו צריכים הזקנים לומר דסוכה פסולה א"כ ה"נ אם מצד הדין האם אינה מחויבת לחנך לא היו הזקנים צריכים לומר דפסול,: שם והוי כנותנת לו נבילה כו'. בסי' רס"ט במג"א ס"ק א' משמע דאכילה ביו"כ לא הוי כמאכיל נבילות דיש חילוק בין אכילת היתר בזמן האיסור לאכילת האיסור וכ"כ תוס' בשבת דף י"ב ע"ב בד"ה רבי נתן ובחולין דף ה' ע"ב בד"ה צדיקים דהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים הוא רק גבי אכילת איסור אבל מאכל היתר בשעה אסורה כמו בר"ה דף כ"א בסיס תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבה לא הוי מאכל איסור אלא בשעה אסורה שאני ע"ש: