דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקפה
הטור כתב דעיקר הוא מה שתוקעין מעומד ומה שתוקעין מיושב כדי לערבב השטן וכן כתב הרב"י בשם הר"ן ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ בזה קושית תוס' ר"ה דף ט"ז ע"ב בד"ה תוקעים כו' תימא הא קעבר משום בל תוסיף ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דאין עובר משום בל תוסיף רק כשעושה המצוה כתקונה ואח"כ עושה המצוה זאת עוד הפעם אבל הכא כשתקע מיושב עדיין לא היה עושה המצוה כתקונה ועיקר הוא התקיעות דמעומד ליכא בל תוסיף: שם מג"א ס"ק ב' קול כו' לתקוע בשופר יצא. וצ"ע אמאי יצא הא רוב הפוסקים סברי שצריך לברך לשמוע ראבי"ה ובה"ג והרמב"ם והרא"ש והטור ורבי' ירוחם והר"ן וכן איתא בירושלמי כמ"ש הראבי"ה והרא"ש רק ר"ת וסמ"ג סוברים דמברך לתקוע כדאיתא בהרב"י ומ"ש מחה"ש דלר"ת צריך דוקא לברך לתקוע לא ידעתי מנין לו אבל מדברי הרא"ש נראה דלא יצא בלתקוע דהא כתב דבשמיעה יצא ולא בתקיעה דהתוקע לתוך הבור פעמים דהתוקע בעצמו לא יצא ע"ש וצ"ע בחיי אדם כלל קמ"א דין ז' שכתב שלא יברך לתקוע דהא לא כתיב ותקעתם רק יום תרועה ע"ש וצ"ע דהא שופר נמי לא כתיב רק דילפי' בר"ה דף ל"ד מיובל ה"ה תקיעה נמי ילפי' שם מיובל מדכתיב ביובל והעברת שופר ושם איתא דתנא מייתי בג"ש ממדבר דכתיב ותקעתם ע"ש גם צ"ע שכתב טעמא דנפשיה ולא כתב טעם הרא"ש שאין מצוה בתקיעה רק בשמיעה:
שם ט"ז ס"ק ז' אינו כו' ועוד הביא בטור כו' וקשה היכא רמיזא אין כו'. ולפענ"ד המעיין בטור ובהרב"י לק"מ דהכי קאמר שרמז שופר דהיינו השי"ן מרמז כשיש שופ"ר אז אי"ן פג"ע ר"ע ומכלל הן אתה שומע לאו כשאין תוקעין רמז שי"ן דשופר לשטן ח"ו וי"ש פג"ע ר"ע חלילה ולכך תוקעין בתחלתה ומטיבן כו' ומה שכתב ט"ז ונ"ל שסמאל מלמד זכות על ישראל כו' צע"ג דזה דוקא ביום הכפורים כדאיתא בטור סי' תר"ו ובהג"מ סוף הל' שביתת עשור מפרקי דר"א ראה סמא"ל שלא נמצא חטא בישראל ביו"כ ואומר רבון העולמים יש לך עם כמלאכים מה מלאכים יחפי רגל כו' ע"ש אבל בר"ה אדרבה עבדינן כדי לערבב שטן שלא ישטין כדאיתא בר"ה דף ט"ז ע"ב כל שנה שאין תוקעין מריעין דלא איערבב שטן משמע בהדיא דמשטין ואיתא נמי התם שתוקעין יושבין ותוקעין כשעומדין כדי לערבב השטן ולכך תוקעין פעמים: