דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקעח
המל"מ בפ"א מהל' כלי המקדש כתב שאסור להתענות בע"פ מחצות ולמעלה אע"ג דבלא"ה מר"ח ניסן אין מתענין הוא רק מצד מנהג ובגמ' מנחות דף ס"ה משמע דמותר להתענות אבל בע"פ מחצות ולמעלה שהוא זמן הקרבת הפסח אסור בתענית שהוא יו"ט שלו שמביא קרבן כדאיתא בעירובין דף מ"א ע"א שראב"צ לא התענה בת"ב שנדחה שהיה זמן קרבן שלו ומקשה מל"מ מפסחים דף ק"ח ע"א דרב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא ובגמרא היו רוצים לומר דטעמיה דרב ששת הוא משום קרבן פסח אלמא דס"ל דמשום קרבן חייב להתענות שמא יפשע ולא יעשה הקרבן ולפמ"ש הקרבן הוא סיבה למניעת התענית עכ"ל ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דבפסחים דף ע"ז ע"א אמרי' צריכי דצריך לכתוב שתמיד דוחה שבת וכן גבי פסח דאי כתב רחמנא פסח ס"ד פסח שהוא ענוש כרת אבל תמיד שאין ענוש כרת לא ע"ש אלמא דסברא הוא לומר דרק פסח דוחה שבת מפני חומרתו דכרת אבל שאר קרבן לא א"כ ה"נ אע"ג דבזמן כשהביא קרבנו אסור להתענות מפני שהוא יו"ט שלו אבל פסח דענוש כרת דוחה את היו"ט וצריך להתענות שמא יפשע ולא יעשה פסח ועי' מ"ש בריש סי' תס"ח: